להרכיב רשימה של 10 המשחקים המובילים של השנה היא מטבעה משימה חסרת תוחלת.
לא רק שזו דרך קונקרטית ואובייקטיבית לכמת משהו שהוא סובייקטיבי מטבעו, אלא שמשחקים היום הם כל כך שונים שאתה יכול בסופו של דבר לשקול את היתרונות היחסיים של אופרת מדע בדיוני רחבת ידיים בגוף ראשון לעומת שיטוט של שעתיים ברחבי אחוזה באורגון. זה לא הגיוני.
אז למה לעשות את זה? ובכן, עד כמה שהם מטופשים, אנחנו עדיין אוהבים להרכיב רשימות כאלה ואתם נהנים לקרוא אותן ולמען האמת, זה מספיק לנו. אבל גם, רשימות משחקי השנה מספקות דרך מועילה לסקר את השנה, לכבד את המשחקים שכולם אהבו ולהדגיש את אלו שאנשים מסוימים אולי פספסו.
אבל איך להכין את הרשימה הזו? ובכן, מהסיבות שכבר ציינתי, אין דרך "נכונה" לעשות משהו מופשט כמו רשימת GOTY. לכל אתר יש את השיטה שלו. פצצת ענק, למשל, נועלת את כל הצוות שלהם בחדר ולא עוזבת עד שהם יצרו רשימת 10 מובילים או שמינימום שני אנשי צוות נהרגו.
עם זאת, צוות פוליגון פרוש ברחבי הארץ, ואם אי פעם שלחתם בסקייפ עם יותר משני אנשים בו זמנית, הייתם יודעים שבהמשך הדרך טמון טירוף. אז אנחנו הולכים עם משהו קצת יותר קליני כאן. אנחנו מצביעים.
המועמדים הם...
הצעד הראשון הוא יצירת רשימת מועמדים שצוות פוליגון יכול להצביע עבורם. כל המשחקים שקיבלו ציון 8 או יותר מופעלים אוטומטית, מלבד יציאות של משחקים ישנים יותר. ואז חברי הצוות מציעים תארים אחרים שלדעתם ראויים להתייחסות. אנחנו בשום אופן לא בררנים לגבי הרשימה הזו; ניתן להוסיף כל דבר שלכל אחד יש תחושה חזקה לגביו. אבל רשימה כזו עוזרת לנו לקבל תחושה של הנוף ומונעת מאנשי הצוות לזרוק קולות על משחקים שאף אחד אחר לא שיחק.
ברגע שהרשימה הושלמה למחצה (נראה שהיא תמיד בתנופה), אנשי הצוות של פוליגון מתחילים במשימה ההרקולאית והבלתי אפשרית לחלוטין של להיות בקיאים עם המתמודדים ככל האפשר. בעיה ענקית נוספת עם רשימות GOTY (וזו בעיה יותר בעייתית למשחקים מאשר מדיה קלה יותר להטמעה כמו מוזיקה וסרטים) היא שבלתי אפשרי לכולם לשחק הכל. אתה אפילו לא יכול להתקרב. לכלPTשאתה יכול לחוות תוך כמה שעות, יש קסם של הוג'יליון שעות כמואדם שעומדים בדרככם לשטף מוחלט ומקיף.
אז אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. אנחנו משחקים כמה שאנחנו יכולים במהלך השנה ואז, ברגע שיש לנו רשימה של מועמדים, אנחנו מנסים לשחק את המשחקים שאנחנו חושבים שיכולים למשוך אותנו. לי, למשל, לא אכפת כמה מצוין דגם השנה של פיפ"א עשוי להיות; זה פשוט לא ייכנס לרשימה האישית שלי. אז אני מדלגת על זה. זה הוגן? ברור שלא! אבל, שוב, משימה חסרת תועלת.
ההצבעות כבר בפנים
לאחר שנתנו לכולם זמן רב ככל האפשר לשחק את כל המשחקים שהם יכולים, אנו מבקשים מכל אחד מחברי הצוות לתת לנו את הטופ 10 האישי שלו. (זה לא חייב להיות 10; השנה, למשל , כמה מאנשי הצוות שלנו הרגישו מספיק חזק לגבי שישה או שבעה משחקים כדי לדרג אותם.)
לאחר מכן אנו מקצים ערך מספרי משוקלל לכל הצבעה בהתבסס על המקום בו דירג אותה איש הצוות. הצבעה מס' 1 טובה ל-10 נקודות, קולה מס' 2 שווה 9 וכן הלאה, עד לנקודה אחת לדירוג מס' 10.
ההצבעה המשוקללת הזו, גם אם היא, שוב, די קלינית, מייצגת היטב גם משחקים שכמה אנשים העריצו לחלוטין וגם משחקים שכולם אהבו מאוד. לְדוּגמָה,נשמות אפלות 2דורג רק על ידי שישה אנשי צוות, אבל הם דירגו אותו כל כך גבוה עד שהוא הצליח לתפוס את המשבצת מספר 3 שלנו ברחבי האתר.
סיום הרשימה
לאחר ספירת הקולות, 10 הגדולים הם משחקי השנה שלנו, אבל זה בדרך כלל לא כל כך פשוט. למעשה היה לנו שוויון משולש למשחק מספר 10 שלנו, אז היינו צריכים להצביע על כל הצוות בסקר שנית כדי לראות איזה משחק באמת יתפוס את העמדה. (מתנצל בפניCall of Duty: Advanced Warfareוקפטן קרפד: גשש אוצרות. היית כל כך קרוב!)
לאחר מכן אנו מזמינים סופר שמרגיש בלהט לגבי כל אחד מהמשחקים שלנו לכתוב על הסיבה שהמשחק הזה נכנס לרשימה שלו. באופן אידיאלי מדובר במישהו שלא סקר את המשחק, רק בגלל שהנחנו שהוא קצת מדבר על הנושא.
האם זה תהליך מושלם? לֹא. יש אחד יותר טוב? לא מצאנו אחד שיותר טוב עבורנו, אבל זה תהליך שאנחנו כל הזמן בוחנים מחדש בתקווה להפוך את המשימה חסרת התועלת הזו לקצת פחות.
