בשנות ה-90 וה-2000, המחשבה על שנה ללא אג'ורג' קלוניהסרט היה בלתי מתקבל על הדעת. הציפייה הזו הפכה נכונה במיוחד ברגע שהחל לביים דרמות נוקבות, כמו הביוגרפיה של אדוארד ר. מורולילה טוב, ובהצלחהוהמותחן הפוליטיהאידיות של מרץ. הזמנים השתנו: כוכב הקולנוע החביב והחולמני לא באמת שיחק בסרט מאז 2016מפלצת כסף. הפעם האחרונה שהוא ביים הייתה הסאטירה המאכזבת של 2017Suburbicon. במהלך ההפסקה הנוכחית, קלוני התחתן והקים משפחה. זו החלטה שמרגישה מראש בהתחשב בנושא הסרט החדש שלו בנטפליקס,שמי חצות.
למרות שהתרחש בשנת 2049, דרמת המדע הבדיוני אינה חלק מחלקםבלייד ראנריקום קולנועי. אירוע קטסטרופלי הפך את האטמוספירה של כדור הארץ לבלתי נשימה, והוביל את האנושות להתיישב מחדש על כוכב הלכת המרוחק K-23. במקום לנסוע עם המפונים האחרים, המדען הסובל אוגוסטין לופטהאוס (קלוני) מתבודד במצפה הכוכבים ברבו של חוג הקוטב הצפוני כדי להתמודד עם מחלה סופנית. אוגוסטין מבלה את ימיו האחרונים בשתיית וויסקי תוך מתן עירויי דם מאריכים חיים. שלושה שבועות לאחר שהותו, הוא מגלה ילדה קטנה ושקטה שאולי נשכחה על ידי המפונים. הבעיות שלו מורכבות יותר מהחזרה הממשמשת ובאה של תחנת החלל Aether והצוות הבלתי מודע שלה לכדור הארץ. בתקווה למנוע משבר נוסף, אוגוסטין, בעודו מטפל בילדה, דוהר להזהיר את הצוות הנכנס מפני הסכנות של כדור הארץ. השעון המתקתק עושהשמי חצותסרט הישרדות פוסט-אפוקליפטי שהנרטיב שלו כל כך עמוס עד שהמשקל הרגשי מציע אפס כוח משיכה.
צילום: פיליפ אנטונלו/נטפליקס
עיבוד של מארק ל. סמית' (The Revenant) מתוך הרומן של לילי ברוקס-דלטוןבוקר טוב, חצות, חלק ניכר מסרטו של קלוני עוקב אחר מסעם של איריס האילמת (קאוילין ספרינגול) ואוגוסטין לתחנת מזג אוויר צפונית. הוא ואיריס מטיילים על פני הקרח הלא יציב של הטונדרה הנמסה, חולפים על פני ציפורים גוססות היונקות חמצן והריסות של מטוס גורלי, לעבר אנטנה שהם מקווים שיש לה את הכוח להגיע לצוות Aether. המסע השתלטן מלווה בפרטון שתלטן שהלחין אלכסנדר דספלט המבריק בדרך כלל. ישנה הפחדה מקפיצה, למשל, הכוללת מכה כפולה של טימפני מצויר שהופך את אחת התגליות המזוויעות של אוגוסטינוס לקומיות בטעות. גם הדמות הגרוטסקית שהוא חושף משיגה את אותו אפקט.
מערכת היחסים של אוגוסטינוס לאיריס מספקת את חלקי המשקל הבודדים של הנרטיב הניתנים למדידה. קלוני מגלם ניצול גוסס כאדם מוכה אשמה. התחושה שקעה פנימה - אל הקווים העמוקים בפניו, זקנו בצבע המלח ומסגרתו החלולה. פלאשבקים לאוגוסטין שאפתן צעיר יותר (איתן פק) נועדו למלא את סיפור הרקע שלו. פעם הייתה לו אישה (סופי רנדל) שלא רק אהבה אותו, אלא גם רצתה משפחה. אוגוסטין המונע בקריירה, לעומת זאת, דוחק אותה ואת בתם. הסצנות הללו, במיוחד אחת הכוללת רנדל שטוף שמש דומעת המגנה את הקור של אוגוסטינוס, הן מטומטמות במקרה הטוב ומיותרות לחלוטין במקרה הרע. אף על פי שקולו של פק הוא מצלצל מת עבור קלוני, האפיון חסר התשוקה שלו של אוגוסטין סותר את הגבר המבוגר הפגוע אך עדיין מקסים שאנו רואים משחק עם אייריס. שום נרטיב דרך לא נותן הגיון מדוע אישיותו השתנתה. (או המראה שלו לצורך העניין - פק לא דומה כלל לקלוני.) למרות זאת, באיריס השקטה, אוגוסטינוס המבוגר כיום ממפה את החרטה שלו על החיים שלא חיו. למשפחה לא היה.
סמית' משלבת את מסעם העז של אייריס ואוגוסטין על פני האדמה עם שובו של האתר ממשימת סקר. לפני שנתיים הם עזבו את הבית כדי לגלות אם K-23 עשוי להיות ראוי למגורים. עכשיו הם חוזרים לאדמה לא מסבירת פנים. הקשת של הצוות תספיק לסרט משלו: המפקד טום אדוול (דייוויד אוילובו) והמפקד השני בפיקוד סאלי (פליסיטי ג'ונס) מצפים לבת; מיטשל (קייל צ'נדלר) ומאיה (טיפאני בון) מעבירות את הזמן על ידי שקיעה בזיכרונות ההולוגרמה שלהן ממשפחותיהן. וסאנצ'ז האכפתי (דמיאן ביצ'יר), שאין לו מה ללעוס, מרים את המורל של חבריו. הדינמיקה המוכרת של הצוות מציעה התבוננות כבדה בדיאלוגים שצורמים באופן גווני ממצב הרוח הנואש ללא מילים של מסעו של אוגוסטינוס. ובשלב האחרון, העלילה של הצוות שולט באקשן.
צילום: פיליפ אנטונלו/נטפליקס
קלוני מוצא את הרגעים הכי מותחים שלו הרחק מכוכב הבית שלו. ראשית, כדי לחזור לכדור הארץ, הצוות חייב להתוות נתיב דרך שדה מטאור לא מפות. השביל משאיר אותם פתוחים לסכנת התנגשויות, תרחיש לא שונה מהמצב בוכּוֹחַ מְשִׁיכָה, המסוגל לפרק חלקים מתחנת החלל לפסולת במהירות גבוהה. הבהירות של הכוכבים והגלקסיות, שנראים בצורה הטובה ביותר במהלך סצנת הליכה כאוטית בחלל, הם רצפי VFX מדהימים שראויים למסך גדול - כזה שהשנה הסוערת שלנו לא יכלה להרשות לעצמנו את קלוני. טרגדיה עקובה מדם מחוץ לתחנה בהמשך הסרט מובילה לאחת מסצנות המוות הטובות ביותר המערבות חוסר משקל קולנועי. אבל המומנטום שהוזרקה על ידי אודיסיאת החלל אינו מספיק כדי לכסות על האנרגיה הלא ממוקדת הרופסת של 90 הדקות הקודמות או היעד הסופי.
שמי חצותיש לו שני סיפורים מרתקים: מרוץ בין-גלקטי דרך הלא נודע הקשה והמסע הקטן יותר עבור אוגוסטינוס, שמדגים כיצד אפילו מורשת מתמשכת לא מפצה על חיים שלא הוצאו. קלוני מתקשה לבחור ביניהםשמי חצותלהיות סרט פוסט-אפוקליפטי הישרדותי או סרטון חלל. אז הוא לא בוחר, והנרטיבים מאפילים זה על זה. חזק ככל שהוא כפרפורמר, קלוני מתרגם את החרטה של אוגוסטין להופעה שקטה עדינה מדי. זו אכזבה, על אחת כמה וכמה כשהנושא, גבר מבוגר שרוצה משפחה בהמשך חייו, נחשב למשהו שהשחקן-במאי אולי הזדהה איתו. בְּסוֹף,שמי חצותלא תואם את שיאי הבימוי של קלוני בעבר. גרוע מכך, הסרט בקושי מגיע לאווירה הנמוכה יותר.
