לפוליגון יש צוות בשטח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו 2022, שמדווח על סרטי האימה, הקומדיה, הדרמה והאקשן שנועדו לשלוט בשיחה הקולנועית לקראת עונת הפרסים. סקירה זו פורסמה במקביל להקרנת הבכורה של הסרט ב-TIFF.
המלך האישהזה לא הסיפור הפשוט של טוב ורע שזה נראה. הסרט אכן משחית את אגוג'י, צבא אכזרי שכולו נשים מהממלכה ההיסטורית של דהומיי במערב אפריקה (והשראה עבורפנתר שחורשל דורה מילאג'ה), נגד הריקבון המוסרי של עבדות המיטלטלין. עם זאת, בני הזוג דהומי אינם קורבנות טהורים. הם גם משתתפים בסחר בעבדים - לא כמו אימפריית אויו השכנה, שמטילה אימה על התנחלויות דהומי ומוכרת את בני עמם לעבדים פורטוגלים במשך עשרות שנים. אבל הדהומי כן לוכדים אויבים ומוכרים אותם כעבדים. חלקם בתוך הממלכה מתנגדים לתרגול על רקע מוסרי. אחרים פשוט מחפשים להתעשר ולא אכפת להם איך הם עושים זאת.
אי בהירות זו עושההמלך האישהפחות תרגיל לאומני מאשרשל SS RajamouliRRR,של מל גיבסוןלב אמיץ,ועוד כל כך הרבה סרטים שהופכים אירועים היסטוריים אמיתיים, עם כל הסתירות המבולגנות והניואנסים המציקים שלהם, לסיפורי דוד וגוליית פשוטים. שיהיה ברור, זו עדיין גרסה הוליוודית של ההיסטוריה, עם כל האקשן המלהיב, התרוממות הרוח מעוררת ההשראה ובחירות הפסקול הנמרצות שהלייבל מרמז עליהן. אבל הבמאית ג'ינה פרינס-ביית'ווד (המשמר הישן,מעבר לאורות) והתסריטאית דנה סטיבנס אכן מסבכת את הנושא, בעיקר לטובה.
ויולה דייוויס מככבת בתפקיד נניסקה, מנהיגת האגוג'י, הנושאת את משקל הממלכה על כתפיה השריריות, לצד כמה צלקות די מגעילות. עם פתיחת הסרט, בני הזוג אגוג'י שוקלים כיצד להכות בחזרה נגד המדכאים האויו שלהם. ולאחרונה הם ספגו הפסדים בפשיטות נגד האויו שנועדו לשחרר שבויים של דהומיי שהגיעו לבלוק מכירות פומביות בנמל. כתוצאה מכך, הם מחפשים מתגייסים חדשים.
אלו חדשות טובות עבור נאווי (תוסו מבדו), נערה מתבגרת מרדנית מעיר הבירה. כשאביה של נאווי מוריד אותה בשערי הארמון, אומר לשומר שהוא מציע את בתו במתנה למלך, הוא חושב שהוא מעניש אותה על כך שסירבה לקבל נישואים מסודרים לגבר עשיר שמציג את עצמו על ידי מכה. מסתבר שאביה בעצם מציל אותה. האופי הלוהט והנחישות העיקשת של נאווי הופכים אותה למתאימה הרבה יותר לאגוג'יה מאשר לעבדות מינית וחיים של עבודת חווה בכפייה.
המחצית הראשונה של הסרט מתמקדת בחניכתה של נאווי לאגוג'י, ועוקבת אחריה ואחרי המתגייסים שלה דרך האימון דמוי מחנה האימון שנועד להפוך אותם מנערות חסרות משמעת ללוחמות משופשפות. ההוראה עובדת רק באופן חלקי על נאווי, שנשארת מתריסה גם כשזה לא לטובתה. הממונים עליה, כולל השני בפיקודו של נניסקה, אמנזה (שילה עתים, שנראתה לאחרונה כלוחמת נידונה ב-דוקטור סטריינג' ברב-יקום הטירוף), והסגן העז שלהם, איזוגי (לשנה לינץ', הקפטן מארוולמריה רמבו של הסרטים), מטיל עליה משמעת כשצריך. יחד עם זאת, נראה שהם משועשעים מהגיוס החדש הנלהב הזה.
כי אי אפשר לסבול מרד באגוג'י המאורגן היטב, אבל רוח ותשוקה מעודדים ומכבדים. הכללים סביב הצבא רבים, כולל צו מלכותי שאף אזרח רגיל לא יכול להסתכל לאגוג'י בעיניים. אבל אחוות וגאווה חשובים להם כמו המנהג והפרוטוקול. ומאחורי חומות הטירה, אפילו נניסקה עדינה מכפי שנאווי מצפה, לאור עיניה העייפות והבעה החמורה.
ג'ון בויגהמככב שותף בתפקיד המלך הריבוני של דאהומי, והסרט אכן צולל לזמן קצר אל הפוליטיקה ותככי הטירה, כאשר נניסקה ואשתו האהובה על המלך מתחרים על ההשפעה על גזו. היריבות הזו פחות משכנעת מהאחווה בין האגוג'י, שמתעשרת ככל שנחשפים סיפורי הרקע הטראומטיים והגורל האפי של הדמויות. בעולם הקלויסטי של הארמון הכל-נשי, קשרים בין נשים פורחים ומשגשגים. ופרינס-בית'ווד מחדיר למערכות היחסים האלה חום שמעורר השראה אפילו יותר מסצנות של נשים שחורות חזקות המסתערות לקרב.
לשם השוואה, רומן עצור בין נאווי לבין חוקר חצי דהומי, חצי פורטוגלי בשם מאליק (ג'ורדן בולגר) מרגיש מופרך. זהו סרט אחד שבו הרומנטיקה תופסת את המושב האחורי לחברות - שינוי קצב מרענן כמו לתת להיסטוריה ולגבורה אפריקאית את הטיפול האפי של סרט פעולה.
פרינס-בית'ווד מצלם את יצירות הקולנוע עם עין לפעולה קינטית, עם כוריאוגרפיית קרב שמתחלקת שווה בשווה בין התחבטות בסגנון MMA לבין נדנוד של מצ'טות כבדות ומעוגלות. אבל הכוכב האמיתי של הסצנות האלה הוא עיצוב הסאונד, שמוסיף השפעה כבדה ומוחצת לאלימות חסרת הדם אחרת. (הסרט מדורג PG-13, מה שמגביל את כמות הדם שניתן לשפוך על המסך - הקרבה הכרחית, אולי, בהתחשב בהיקפו הפופוליסטי של הסרט.) אבק שריפה וסוסים ממלאים תפקידים משניים ברצפי הקרבות, כיאה לסרט. שהפוקוס שלו הוא באנשיו.
המלך האישההוא סוג אנושי יותר של שובר קופות מאשר רוב מה שמופיע על המסך בחודשי הקיץ. היא עמוסה בהרבה מהסוגיות המאפיינות סרטי אולפן גדולים - CGI מתוח מדי, עלילה עמוסה מדי - אבל היא מתנערת מהנושאים הללו באותה קלות כמו שהאגוג'י מעיף את חיילי האויב על גבם ואל העפר. לסרט הזה יש שריפה בבטן. אבל חשוב מכך, יש לו גם לב מלא אהבה: אהבת חיים, אהבת חופש, אהבה לאנשים שחורים ולתרבות, ואהבה לנשים האכזריות, המסובכות והאמיצות שלו.
המלך האישהייפתח בבתי הקולנוע ב-16 בספטמבר.
