אחרי כמעט שנתיים עםיוֹם הַמַשׂכּוֹרֶתמפתח תוכנת Overkill,יום תשלום 2במאי המשחק דיוויד גולדפרב עזב כדי ליצור אולפן עצמאי משלו בשטוקהולם, הוא אומר לפוליגון.
"החלטתי להמשיך הלאה", אומר גולדפרב. "הכל ביחסים טובים ואני חושב ש[אוברקיל] נמצא במיקום טוב להצליח. הם מסתדרים מצוין. הם ימשיכו להצליח כפי שמצביעות מכירות Steam האחרונות. אנשים סופר חכמים שם."
היסטוריית הקריירה של המעצב באולפני AAA שונים נמשכת 15 שנים אחורה. גולדפרב הצטרף לראשונה ל-Overkill ב-2012 לאחר תקופה עם EA Digital Illusions CE, שם עבד עלה- Mirror's Edgeו שדה הקרב 3בין היתר. אחרי למעלה מעשור בשוחות של פיתוח AAA, הוא אומר לנו שהוא מחפש את סוג החופש היצירתי שסטודיו משלו יכול להציע.
"הרצון לעולם לא היה ליצור משחקים של אחרים"
"ידעתי שבשלב מסוים הדבר שתמיד רציתי הוא לעשות את הדבר שלי. זה לא משנה עם מי אני עובד: הרצון אף פעם לא היה לעשות משחקים של אחרים, לא משנה כמה הם טובים".
למרות היותו בדרג העליון של צוות הפיתוח של אוברקיל, גולדפרב מתאר דחף עצום לחופש יצירתי.
"הרגשתי שעשיתי את כל השאר.יום תשלום 2הייתה הצלחה גדולה, הצוות הצליח מצוין. אבל בשבילי הייתי כאילו מה אני עושה כאן?"
"הייתי במאי המשחק אבל אני מניח שבשלב מסוים אתה אומר 'מה זה אומר בעצם?' אם אני מתחיל לריב עם אנשים או שאני חסר מנוחה, אתה מתחיל לראות את אותם דברים קורים. אחרי זמן מה הייתי בדיוק כמו 'אולי זה בדיוק הזמן להודות בדבר שנלחמתי בו כל הקריירה שלי', שהיא העובדה שהדבר היחיד שישמח אותי זה פשוט לעשות את זה בעצמי ולא לדחות את הרצון הזה כי זה מפחיד.
"זה פשוט הרגיש כמו הזמן הנכון."
גולדפרב נמצא בשלבים הראשונים של הסטארט-אפ שלו: סטודיו קטן המורכב מארבעה מפתחים שכבר נמצאים במקום. הוא אומר שעבודה רעיונית מוקדמת נמצאת בפיתוח כבר כמה חודשים, אך היא עדיין בשלבים מוקדמים מאוד. למרות שמוקדם מדי לחשוף מה תגרום העבודה הזו, גולדפרב עושה תפנית חדה מהארכיטיפים של המשחק עליהם עבד בעבר.
"אני נוטש את AAA.יום תשלום 2לא היה AAA משולש אבל היו לו מכירות AAA. אבל אני רק רוצה למצוא ז'אנרים שאני יכול לערער עליהם. כדי לעשות את זה אני לא יכול לעבוד בשביל אנשים כמו שהייתי, אני פשוט לא רוצה את החרא הזה".
עבור גולדפרב זה גם אומר להתרחק ממגמות פיתוח שהלכו וגדלו עד כדי אבסורד.
"בלי MOBA, בלי אמנות בסגנון קומיקס, בלי אמנות פיקסלים. כאילו, אלו דברים שאני לא אעשה. ואין שום דבר רע בדברים האלה, הדברים האלה מדהימים, אני פשוט לא רוצה לעשות אף אחד מהם.
"אני אוהב משחקי תפקידים אז כנראה אעשה אחד."
אבל למרות הרצון לאוטונומיה יצירתית, הוא לא מחפש לגרד את הגירוד בצורה מסורתית. לגולדפרב יש ניסיון הן בשירה והן בכתיבה לפני הקריירה שלו במשחקים, אבל גם עם רקע בעבודה אוטונומית הוא מקווה להגיע לאותה רמה של פינוק יצירתי בתוך צוות קטן כפי שהיה עושה ככותב בודד.
"דבר אחד שהבנתי בעקבות שכתבתי דברים כמו שירה והיותי סוג של סופר לפני שנכנסתי לתעשיית המשחקים הוא שבמשך זמן רב, כתיבה היא דבר שאפשר לי להתמודד עם כל שחרור רגשי וחיבור שאתה צריך. העולם כשעשיתי את הדברים האלה. אחר כך עשיתי משחקים בערך כתגובה לזה כי קשה לחיות עם סוג כזה של אינטנסיביות. וזה גרם לי ממש לא מרוצה וזה לא משלם את החשבונות. זה הפך לדבר שבו הייתי כמו 'אני אוהב משחקים והם לא פוגעים בי אז אולי כדאי שאעשה משחקים'.
“הנזק שהכתיבה נטו לגרום לי, זה קשה וזה גובה מחיר מסוים. עכשיו הרגשתי שאחרי שיצרתי משחקים במשך 15 שנה שזה בעצם חסר לי בחיים. הייתי צריך למצוא משהו שרציתי לעשות שהוא באמת חשוב בצורה מאוד ספציפית לדרך שבה הייתי צריך לבטא משהו שאני חושב שקברתי במשך 15 שנה. לא עשיתי משחקים כאלה, זו רק עובדה. המשחקים האלה היו מגניבים אבל הם בהחלט לא היו הקטע שלי לבד והם לא הביעו שום דבר שהרגשתי שאני צריך".
גולדפרב מתייחס לזה בצחוק כסוף ההגיוני של המיזנתרופיה השלמה שלו, ומוסיף שאמנם הוא לא עושה כרגע קריירה כאמן סולו, בין אם דרך כתיבה או אחרת, זה משהו שבסופו של דבר יקרה בהמשך הקו בלי קשר. כרגע המיקוד שלו הוא להתנסות בשבירת המחסומים היצירתיים האופייניים לאולפנים בקנה מידה גדול.
הכותר הראשון של הסטודיו שלו יפעל לפי העיקרון הזה, הוא אומר. גולדפרב מתאר מרחב בשוק איפשהו בין פיתוח אינדי ל-AAA—מקום שיום תשלום 2נכנסה לעצמה—שבו אולפנים יכולים לקחת את הסיכונים היצירתיים שמשחקי אינדי עושים.
"עבדתי את עצמי לענף כנגד כל הסיכויים וברגע שהגעתי לשם הבנתי שאני לא ממש מרוצה לעשות את זה והדברים שהייתי ממש טוב בהם היה ממש קשה לכמת. במיוחד בתעשיות הגדולות האלה שבהן האינטרס שלהם הוא ממש לא למקסם את מי שאתה כאדם או כאמן אפילו. חברות הופכות אותך לפחות ממה שאתה ככל שהן גדולות יותר. זה רק כלל. הם לא מרושעים, ככה הם, זה כמו שיעור בפיזיקה.
"אני לעולם לא באמת רוצה לעשות את זה שוב, קבוצות גדולות. ויש לכך הרבה סיבות. אפילו כשעשיתי את זה זה הרגיש לי הונאה. ויש אנשים שהם לגמרי תקפים בהקשר הזה אבל אם אתה עיתונאי או מעצב משחקים שחושב שהדבר שהכי חשוב לך הוא שאתה צריך חופש, ואני חושב שאני אחד מהאנשים האלה, אז בסופו של דבר העולם יחליט או אתה תחליט, אין דבר אחר. זה יקרה בצורה כזו או אחרת".
