למות קשהקיים בארץ של נוסטלגיה וכבוד מעריצים לרוב חובבי סרטי הפעולה, מה שיכול להקשות על הסתכלות אובייקטיבית. הערך של הסרטון הזה, שבו בוב צ'יפמן מבלה 30 דקות אפיניות בדיבור על כל הדברים שהסרט מסתדר, הוא שהוא מאפשר לנו להסיר את הסרט מהכלוב שלו מאחורי המשקפיים הוורודות שלנו ולהחזיר אותו לסאב-טקסט התרבותי. מאיפה זה הגיע.
כדאי להקשיב לתובנות של צ'יפמן אם רוצים להבין למה הסרט עמד במבחן הזמן כסרט מעולה, לא רק כסרט שעליו גדלנו. זהו סיפור מתוח, בקנה מידה קטן יחסית שצולם וזכה לניקוד כמו סרט פעולה עם היקף הרבה יותר גדול. הדמויות כולן מעוצבות ומבוצעות במומחיות על ידי הכותבים והשחקנים, והאופן שבו המידע משותף עם הצופה אך לא עם הדמויות האחרות מאפשר לך להרגיש כאילו אתה בפנים באופן שמציב אותך מעל דמויות אחרות.
כל זה מעניין ויעזור לך להביןלמות קשהבכמה רמות שונות, אבל הכיף האמיתי הוא להבין עד כמה הליהוק של ברוס וויליס נראה מוזר באותה תקופה. הוא כוכב אקשן ברור היום, אבל הכוכבים שלו הופכיםלמות קשההיה סיכון עצום שלא היה הגיוני. זה השתלם, אבל אתה צריך לזכור שהתפקיד שהוא עזבהיה זה של איש מגרש למקררי יין.
תן לזה שעון, אתה הולך ליהנות.
