מה שאני אוהב בסופרגירל הוא לא עיני הלייזר שלה, היכולת שלה לעוף, הפאנץ' שלה או הנשימה הקפואה שלה. אני מחבב אותה כי היא בלגן.
יש לה מזג הרסני. היא עושההחלטות רעות. היא נזקקת ומבולבלת. היא תמימה כמעט עד כדי טיפשות. יש לה חוש לבוש מחריד. אלו תכונות שאני יכול להתחבר אליהן.
דמויות בעלות יכולת פיזית המרחפת בסיפורים, מבלבלת אויבים בעניין האמת והצדק, משעממות. גיבורי על שממלאים את חובותיהם, ללא הבהוב של ספק עצמי או צמיחה אישית, הם בידורים המתאימים לילדים.
עם החזרה שלאחר החג של CBS'סופרגירל, ראינו את כל החולשות שלה בתצוגה, ומה שהן מסתכמות באדם עם הכוחות המרשימים ביותר מכל: טוב לב.
הנה העלילה
כאשר המחלקה לפעולות חוץ-נורמליות האנק הנשו נתפס על ידי גנרל החייזרים הרשע נון, בני האדם והחייזרים הרעים מוצאים את עצמם בעימות. מוצע טרייד לשחרורה של דודתה האקולוגית של סופרגירל, אסטרה, שנלכדה לפני שני פרקים.
טיפוסי צבא מאצ'ו נכנסים להשתלט על ה-DEO. כמובן, הם מכינים ארוחת ערב לכלב מכל דבר, ומפעילים את כוחם בדרכים ההרסניות ביותר שניתן להעלות על הדעת. סופרגירל נסערת כשהיא עדה לאסטרה שעונתה לצורך מידע. מדיניות זו מובילה למותם מיותרים של חיילים.
סופרגירל בעצמה מעונה על ידי ספק עצמי. כל ההנחות אהובות עליה נבדקות. היא נלחמת למען בני האדם, למרות שלעתים קרובות הם מובלים על ידי ממזרים מגעילים שמשתמשים בטקטיקות אלימות ובלתי מוסריות. היא נלחמת נגד החייזרים, למרות שאולי יש להם נקודה נכונה לגבי הדחף המכוון של האנושות לעבר הרס עצמי.
אסטרה נגד אלורה
כל זה ממוסגר בהקשר של זיכרונות החיים של אסטרה בקריפטון. כשהכוכב עומד בפני הרס, ובראשם מנהיגות שאננה, היא ניהלה מסע טרור רצחני בניסיון להניע את סדר היום הפוליטי. היא נתפסה ונכלאה על ידי אחותה, אלורה, גם אמה של סופרגירל.
בפרקים הקודמים, אסטרה זרעה ספק במוחה של סופרגירל לגבי הגבורה המשוערת של אמה. אלורה לא הייתה אצילית, היא לא הייתה מוכשרת, הוא העיקרון הכללי של אסטרה. אחרי הכל, אלורה ניהל את ההשמדה של קריפטון. זה לא פריט קורות חיים טוב לאף מנהיג פלנטרי.
סופרגירל מרגישה אבודה. "מה אם [אסטרה] לא כל כך טועה?" היא שואלת. "מה אם אני לא כל כך שונה?"
כשהיא לא מסוגלת לשחרר את הנשו, לא מצליחה להתפנות מההיררכיות של שליטה אנושיות הרסניות, היא מציינת, "יש לי את כל הכוחות האלה אבל מעולם לא הרגשתי חסרת אונים יותר."
אסטרה מתוודה לבסוף שאלורה הייתה אדם טוב שעשתה כמיטב יכולתה לנסות להציל את קריפטון. זה, לפחות, נותן לסופרגירל את הקרקע שהיא צריכה.
סופרגירל מחליטה למסור את אסטרה. נמאס לה מכל האלימות והיא רוצה למצוא דרך להגיע למקום מגורים עם החייזרים. זה מעשה מסוכן ואמיץ. "חמלה והיגיון", יצילו את העולם, היא אומרת. זה אולי נראה תחושה נדושה, אבל זה לא שגוי ותמיד כדאי לחזור עליו.
אשמתה הגדולה ביותר של סופרגירל היא גם הכוח הגדול ביותר שלה: זה האידיאליזם שלה. היא מאמינה שכל היצורים החיים מחוברים ובעלי ערך. זה רעיון מסוכן בצורה בלתי נתפסת לסטטוס קוו. לא הטרוריסטים החייזרים ולא הריאקציונרים האנושיים לעולם לא יבינו אותה באמת.
חורים בעלילה
החור העלילה הכי רציני בפניםסופרגירלסוף סוף התייחסו השבוע, ולמען ההגינות כלפי הכותבים, הם די הצליחו.
כְּמוֹכבר ציינתי בעבר, סופרגירל חייבת להיות אנוכית ו/או טיפשה כדי לבלות 40 שעות בשבוע בעבודה כעוזרת של איל מדיה, רק כדי לשמור על זהותה הסודית כקארה דנברס הענווה והעצבנית.
הבוס שלה, החתול גרנט הציני להחריד, חושד שקארה היא סופרגירל ומעמת אותה עם הבעיה שהיא בוחרת לבלות זמן בהקלדת תזכירים ובמשלוח עטיפות לסלט כשהיא יכולה להציל חיים.
אנחנו מגלים שעבור סופרגירל, היומרה הזו של נורמליות היא הכרחית. בלעדיו היא עלולה להשתגע. העבודה שלה מעניקה לה חברים אמיתיים, ובגרנט, מנטור שימושי. "זו לא רק זהות סודית בשבילי", היא אומרת. "זה שומר אותי אנושי."
זה המפתח למשיכה של סופרגירל. היא לא סתם אישה צעירה המעמידה פנים שהיא מטומטמת כדי להסתיר את העובדה שהיא, בעצם, אל. היא מנסה להיות אדם נורמלי כדי להימנע מההגזמות הגרועים ביותר של האלים, אלה שהם יהירות, אכזריות וקפריזיות.
מלבד החייזרים, הדבר הקרוב ביותר לעולם הזה לאלים הם מנהיגי תאגידים כמו גרנט ויזם הטכנולוגיה החרא מקסוול לורד, שלא מצליח.
הוא משתמש בכוחו כדי לעצב את העולם לפי הרעיונות הניטשיאניים שלו, שאנשים גדולים גורמים לשינוי. זה לגמרי בניגוד לאמונותיה של סופרגירל, ששינוי מתבצע על ידי שיתוף פעולה ואמון. האירוניה היא שהאדם בעל הכוח הממשי ביותר הוא זה שהכי זהיר בשימוש בו. התמודדות מתקרבת.
