כַּאֲשֵׁרספיידרמןיצא ב-2002, התלהבתי ממנו. כמו רוב האנשים, חשבתי שטובי מגווייר הוא פיטר פארקר נהדר וספיידרמן די טוב. כַּאֲשֵׁרספיידרמן 2להיט, נהניתי ממנו, אבל הוא לא תפס את אותו סוג של קסם סרט שאהבתי בסרט הראשון. עד השעהספיידרמן 3יצא, העייפות שלי מהדמות התחילה להופיע ועזבתי את התיאטרון בתחושת אכזבה, ויותר מכל דבר אחר, בסדר עם לא לצפות שוב בסרט ספיידרמן נוסף.
מהר קדימה חמש שנים מ-2007 עד 2012. סוני החליטה לאתחל את זיכיון ספיידרמן בעקבות האסון שהיהספיידרמן 3. הם הביאו פיטר פארקר חדש - בגילומו של השחקן המקסים, הנערי והאנגלי אנדרו גארפילד - והעניינים החלו להסתכל על האולפן שנפלט על ידי פוקס ודיסני בקופות גיבורי העל.
אולם בתפנית מאכזבת נוספת של אירועים,ספיידרמן המדהיםוההמשך שלו,ספיידרמן המופלא 2, היו בינוניים במקרה הטוב. הנבלים היו משעממים, הקצב הרגיש ממהר ולא נראה שסוני למדה מהטעויות הקודמות שלה ב-ספיידרמן 3. פיטר פארקר החדש לא היה טמבל שאפשר להתייחס אליו, שניסה לגרום לכל היבט מסובך בחייו לעבוד ועדיין לקבל ציונים ראויים. הוא היה פשוט מטומטם. כשחקן, גארפילד היה תוספת מצוינת, אבל לשני הסרטים היה חסר כל לב או כריזמה, ואולי הגרוע מכל, הם לא הרגישו כמו סרטי ספיידרמן.
יצאתי מהתיאטרון אחריספיידרמן המופלא 2מרגיש כמו שהרגשתי כשיצאתיספיידרמן 3שבע שנים לפני כן: מותש מהניסיונות של סוני לגרום לי לדאוג לפיטר פארקר וגמר עם גיבור העל על המסך. זו הסיבה שהייתי פסימי כשמארוול אישרו שספיידרמן יצטרף ליקום הקולנועי ולפיטר פארקר החדש,בגילומו של טום הולנד, יופיע לראשונה בקפטן אמריקה: מלחמת אזרחים.
אם הייתי כועס ממצבו של ספיידרמן בסרט, מודאג מכך שאצטרך לשבת מאוכזב דרך עוד סרטים עצמאיים שבהם הוא יככב, ההופעה הקצרה של הולנד במלחמת אזרחיםעשה הכל כדי למגר את הפחדים האלה.
זה הספיידרמן שאנחנו מקווים לראות כבר יותר מעשור.
אזהרה: הדברים הבאים יכילו ספוילרים קלים לאירועים שקורים בקפטן אמריקה: מלחמת אזרחים.
ספיידרמן הוא אחד מגיבורי העל היקרים ביותר. כמו באטמן, הוא מתעלה על עולם הקומיקס. הוא דמות שניתן לזהות ודמות שרוב האנשים ניהלו איתה סוג של אינטראקציה במהלך חייהם. אולי הם צפו בתוכנית טלוויזיה של ספיידרמן, קראו את הקומיקס, ראו את הסרטים או אפילו פשוט קנו חולצה כי הם אהבו את הרעיון של ספיידרמן. הוא הפך למרכיב עיקרי בתרבות, ובגלל הבולטות הזו, יש יותר לחץ לספיידי להצליח.
ספיידרמן של טום הולנד הוא גיבור העל שתמיד רציתי לראות בקולנוע. ספיידרמן שהכרתי וגדלתי איתו היה חנון התיכון שטיפל בבעיות נוער מסורתיות ומעוררות חרדה תוך שהוא לוקח על עצמו את הנטל להציל את ניו יורק מדי יום.
זה הספיידרמן שקיווינו לראות
כמו הרבה אנשים, התחברתי אליהםזֶהפיטר פארקר. פיטר פארקר שלא ידע איזה סוג של אדם הוא אמור להיות, ואשר נאבק במה לעשות הלאה, אבל שהרגיש שהוא אמור לשנות את העולם איכשהו. אפילו יותר חשוב, הזדהיתי עם האובדנים של פיטר פרקר ולמדתי להתמודד עם אבל בגיל די צעיר. ללמוד להתמודד עם תחושת אשמה משתלטת כשאתה מרגיש שאתה הסיבה שמישהו קרוב אליך מת ומנסה להבין איך לתקן את זה איכשהו אוכל הרבה מהנעורים שלך.
להגיד שפיטר פארקר היה חשוב לי כשגדלתי לא מתחיל אפילו לכסות את זה. ספיידרמן היה גיבור על גדול, אבל תמיד הערצתי את פיטר פארקר.
ומה שמרוול מסתדרת עם הצגת ספיידרמן בקפטן אמריקה: מלחמת אזרחים יותר מכל דבר אחר הוא איך זה מגדיר את פיטר פארקר. הולנד, שכרגע בן 19, נראה ומתנהג כמו תלמיד תיכון ראשון (כפי שאמרתי בהביקורת שלי על הסרט). כאשר טוני סטארק (איירון מן) ניגש אליו כדי לעזור לו בקרב מול סטיב רוג'רס (קפטן אמריקה), הוא הכי מודאג מהחמצת מבחן במתמטיקה. הוא גם מודאג מכך שדודתו מיי (מריסה טומיי) תגלה שהוא עוזב את ניו יורק כדי לנסוע לגרמניה ושהוא יהיה מקורקע לשארית חייו המתבגרים. נוסף על כל זה, הוא עדיין נבוך מהתלבושת הפחות אידיאלית שלו, ובעצם, מהעובדה שהוא ילד בלי הרבה משאבים שמנסה להיות מבוגר.
הבעיה הגדולה ביותר של סוני עם ספיידרמן הייתה שהם יצרו גרסה הוליוודית של נער שנון וחנון שלא היה אמין.
ספיידרמן היה גיבור על גדול, אבל תמיד הערצתי את פיטר פארקר.
אפילו פיטר פארקר של מגווייר היה רק רעיון של איך נער צריך להישמע, לא איך הם באמת נשמעים. מארוול מפשפש את השאלות המעורפלות על איך נער צריך להצטייר וכתב לגמריפיטר פארקר האמין והאותנטי. זה הרגיש כמו הגרסה של הדמות שגדלתי לקרוא. הוא היה מצחיק בצורה מביכה ומקסימה והוא היה ישר. הוא היה לא בטוח ומפוחד, אבל מלא בלב ואופטימיות. הוא הרגיש שנקרע מדפי הקומיקס הקלאסיים של מארוול. לעזאזל, התחפושת שלו, המבוססת על עבודתו של האמן סטיב דיטקו, רק חיזקה את הרעיון שמארוול תחזור למה שהפך את ספיידרמן לגדול מלכתחילה.
פיטר פארקר ההולנדי מרגיש שזה יכול להתקיים רק בגבולות היקום הקולנועי של מארוול מכיוון שבמובנים רבים, עצם ההיבטים של ה-MCU שאנחנו אוהבים הם כולם חלק מהדמות שלו. ה-MCU מצחיק יותר מרוב זיכיונות סרטי הקומיקס האחרים (דדפוללא כלול) ופארקר תמיד היה אחד מגיבורי העל המצחיקים יותר. ה-MCU היה אחד היקומים הקולנועיים היותר מרתקים ורגשיים, במיוחד בהשוואה ל-Warner Bros. סרטים אחרונים, וזה נהדר שסוף סוף הוסיפו את קו העלילה של פארקר ליקום הזה.
במשך הזמן הארוך ביותר, ספיידרמן הרגיש מעופש והסרטים העצמאיים לא הרגישו שהם עושים צדק עם הדמות שלו. אבל בפעם הראשונה מזה יותר מעשור, אני מתרגש לקראת סרט נוסף של ספיידרמן. עם זאת, אולי אפילו טוב יותר הוא שהדלקתי מחדש את אהבתי לספיידרמן כדמות על המסך.
ספיידרמן הוא אחד ההיבטים של קולנוע גיבורי על שאני הכי מתרגש מהם. לא חשבתי שאי פעם אזכה להגיד את זה שוב.
