גיליתי מקבץ של כוורות דבורים תחובות מתחת לצוק על שפת הנהר בזמן שחקרתי בטבע הפראי של מערב וירג'יניה בFallout 76. התקרבתי וחטפתי קצת דבש. הדבורים לא הגיבו, אז ניקיתי את שאר הכוורת - ואז הנחיל תקף. עברתי על פני הנהר, מנסה בטירוף לברוח מהעוקצים שלהם אולי ברגע הכי יוגי-דב בחיי הוירטואליים.
באותו יום שניצחתי את הנחיל, נלחמתי בחיית דבש חולה, מפלצת דמוית טרנטולה עם גידולי כוורת על גבה. מעולם לא ראיתי דבר כזה. לא היה נהר שמעבר לו יכולתי לברוח, אז זה חיסל אותי. כל העניין הרגיש קרמתי; הייתי צריך פשוט להשאיר את הדבש לבד.
זה סוג החוויה שאתה יכול לקבל בשפע של משחקי עולם פתוח, אבלFallout 76מציע משהו שיש לכמה עולמות גדולים ומורכבים אחרים: חוסר מציאות מוזרה ופנטסטית.
למה זה ייחודי
רוב משחקי העולם הפתוח מנסים ללכוד גרסה של המציאות, גם אם היבטים של המשחק מבוססים על פנטזיה. ספיידרמן הוא גיבור על בילוי של ניו יורק השואף לשלמות בספיידרמן של מארוול, וRed Dead Redemption 2מתרחש במערב אמריקאי פיקטיבי שבכל זאת דומה מאוד לעמק המונומנט.Far Cry 5הציג גרסה של מונטנה שבה הדבר הכי מפתיע היה מספר הבונקרים התת-קרקעיים.
זה בסדר למשחקים האלה, אבל כל כותר שובר קופות נראה לפעמים כמו הזדמנות שהוחמצה. למה למציאות יש אחיזה כזו על מדיום שבו הכל אפשרי?
Fallout 76זורח כאשר האחיזה הזו משוחררת. זה מתגמל את שיטוטי חסר המטרה במראות מוזרים ומלאי דמיון, שלא לדבר על יצורים מוזרים ובלתי אפשריים. המשחק מתרחש במערב וירג'יניה, אך הוא מתרחש בסיוט שלעתים לא ידוע בהיקפו.
עברתי דרך העיירה הקטנה הלבטיה כשנתקלתי על ידי כמה אויבים. נפלתי בחזרה לכנסייה למען מחסה, ואחרי שהקרב ניצח, הסתובבתי ומצאתי דמות של איש העש שומר עליי. זו לא העדות הראשונה של איש העש או כת המוות שלו שנתקלתי בה; אפילו מצאתי כמה ביצי עש, שעירבתי אותם לתוך חביתה משובחת ואדירה. זה נתן לי בונוס לכריזמה.
זוהי חזרה לתחושה החלומית שמבליטה את מיטב משחקי Fallout, ואשר היה חסר מאודFallout 4. כל מיקום במשחק ההוא הרגיש כאילו הוא מוכן לדרוש את עזרתי. התגעגעתי להיתקל בניסויי כספת מוזרים ובציביליזציות קטנות מתחת לדרך.
כבר שיחקתי הרבה יותרFallout 76ממה שעשיתיFallout 4,ואני לא סיימתי.אני מוצא את עצמי מתגרד לחזור לקומקום התה הענקי הזה שראיתי באופק, או לעקוב אחר פסי הרכבת שמאלה כדי לראות לאן הם הולכים.
חקירה משתלמת עם חוויות כמו לנגן בלהקה בת ארבעה נגנים כדי לזמן נייטסטוקר. אני זוכר שמצאתי שמלה וצעיף שנתנו לי גישה לבונקר תת-קרקעי סודי ומוגן בלייזר. ביצור זה היה שייך לקבוצת נשים ערניות בשם מסדר הצעיף. אני חבר עכשיו, ואני לוקח את האחריות שלי ברצינות רבה.
Fallout 76הוא כל כך מוזר, והמוזרות הזו נשפכת לכל כך הרבה כיוונים, שאחד הדברים המוזרים ביותר שראיתי הוא חתול טאבי יחיד, ללא מוטציה. מה זה של החתול הזהסוֹד?
זה הקסם שקורה כאשר משחקים פורקים עול מריאליזם. החתול הזה הוא כנראה רק חתול - לא הכל חייב להיות סיוט - אבל לכמה שניות התפוצץ לי המוח ממספר בלתי מוגבל של דברים.יָכוֹללִהיוֹת. זה מהFallout 76מציע, ואין לו כמעט תחרות שיכולה לומר את אותו הדבר.
הסיפור בFallout 76היא דרך מצוינת ללמוד את המכניקה החדשה שלו תוך כדי הדרכה סביב המפה הענקית והמרתיעה, אבל החוויות הטובות ביותר במשחק מגיעות כשאתה יוצא לשטח. וזה לא אייל נדיר שאני רואה כשאני הולך לחפש מזון בלילה, זה... ובכן, זה יכול להיות כל דבר.
Fallout 76מניח עולם בלתי אפשרי לרגליך, ומזמין - או אולי מעז אותך - לחקור את כל הפינות האפלות שלו. ובגלל זה אני כל כך מעריץ, למרות היבלות וכאבי הגדילה. זוהי סביבה שחלומה היא על ידי קרינה והזנחה, וכל דבר שיכול לשגשג בסביבה זו לא יהיה מעוניין לעשות את מה שאתה מצפה ממנו לעשות. או בהיותך מה שאתה יכול לצפות שיהיה.
