דיוויד בלומר/סוני תמונות
אם אתה חושב שאתה יודע מהחדר בריחההוא בערך מבוסס על הכותרת, אתה... צודק. במאי: אדם רוביטל (Insidious: המפתח האחרון), בסרט מככבים שישה זרים המוזמנים לשחק בחדר בריחה עילית. לכל אחד יש סיבה משלו להצטרף - אבל, כמובן, זה לא רק משחק.
הרעיון נחקר ביסודיות בסרטים כמוקוּבִּיָה(1997) והזכיינית Saw.חדר בריחהלא מוסיף הרבה לתת-ז'אנר, אבל זההואכניסה מתוחה ומעוצבת בצורה יוצאת דופן. כל חדר ברור בקונספט ובהימור שלו, עם חידות מתוכננות היטב שמותירות מעט מאוד מקום לתלונות בסגנון "למה הם לא פשוט...?".
לכל חדרי הבריחה יש עיצובים מסוגננים משלהם, והצילום עושה שימוש נהדר ויצירתי בתפאורה. חדר אחד מוגדר כמו אולם ביליארד, עם בר מצויד במלואו ושולחן ביליארד באמצע המשחק - רק, זההָפוּך. שום הזדמנות לא מבוזבזת בסיבוב המצלמה בין זקוף לטופס, לבלבל את העין ולהוציא את הקהל מאיזון. הכוריאוגרפיה מוסיפה שכבות של קסם ויזואלי לסצנות מעניינות ממילא.
הסרט לא מסתמך רק על החידות כדי לשמור על דברים מעניינים. צוות השחקנים הוא גם אנרגטי ומקסים, מגלם דמויות היוצרות מערכות יחסים ולמעשה מגיבות למצבים שבהם הם נמצאים. הבולטים הם טיילר לאבין (Deadbeat) בתור מייק ודבורה אן וול טובי הרוח (נוֹעָז) בתור אמנדה הוותיקה המצולקת. למרות שהדמויות מצוירות בצורה רחבה, קל לברר אותן, מה שהופך את החידות - והתמורה האלימה שלהן - למשמעותיים.
הכתיבה אינה נטולת קלישאות. בנקאי ההשקעות ג'ייסון (ג'יי אליס) לועג לאוהד חדר הבריחה דני (ניק דודני) על היותו לוזר חסר מין ואוהב משחקים, שזו בחירה מוזרה לסרטאוֹדוֹתמשחקים. הטרנספורמציה של זואי (טיילור ראסל) מבישנית לבישנית לא לגמרי משכנעת, אבל זה מספק לראות את המשחק.
המעידה היחידה בקצב היא בסוף: הקשת של הסיפור מסתיימת הרבה לפני שהסרט מסתיים, כאשר 15 הדקות האחרונות שהושקעו בהגדרת הערך הבא בזיכיון סביר לטווח ארוך. רק לעתים רחוקות ראיתי סרט נוגס כל כך בתפוח הזיכיון, אפילו בז'אנר הידוע לשמצה במפלצות שקמות לתחייה ברגע האחרון כדי להיקלע לסרט המשך.
מהדהד את המנטרה "בוא נשחק משחק" של Jigsaw, הסרט יודע שהוא מבצע נוסחה, אבל הוא גם יודע איך לגרום לנוסחה הזו לעבוד.חדר בריחהאולי צפויה סדרה ארוכה ומוצלחת - אם היא תצליח לשמור על הדמויות מרתקות ועל החידות ללא רבב.
