איך אני מרגיש לגבימשחק ילדים, הגרסה המחודשת/אתחול מחדש של ה-Slasher מ-1988 באותו שם, תואם בערך איך אני מרגיש לגבי "שיר באדי," ההמנון החמוד של הסרט החדש. "אתה החבר שלי עד הסוף," מלחיץ מארק האמיל - שכמובן אני אוהב - לפני שתופים מסונכרנים מוזרים נכנסים, והמספר ההולך וגדל של אביזרים מוזיקליים כבדים לוקח אותי משאננה מאושר לתהייה אם אולי עשיתי טעות ענקית.
אני בטוח שחלק מהרצון הטוב שלי כלפי החדשמשחק ילדיםנובע מהעובדה שאין לי קשר לזיכיון המקורי. מעולם לא ראיתי אף אחד מסרטי מחזה הילד של דון מנצ'יני (אני מצטער!), אם כי אני מודע לכך שהוא עדיין עובד על הסדרה, ושחוסר המעורבות שלו עם הגרסה המחודשת הזה הפיל אותה. אני גם פראייר לסרטים על רובוטים עם רגשות, וזה בעצם מה זהמשחק ילדים- מה שבוודאי מדמם, אם לא מצחיק כמו שהוא רוצה להיות - הוא לכל המחצית הראשונה שלו.
במקום להיות נשמתו של רוצח סדרתי הכלואה בגוף של בובה, צ'אקי החדש (בקולו של המיל) הוא פשוט בובת "באדי" רובוטית שלא מבינה מה ישמח את חברו החדש אנדי (גבריאל בייטמן). פני הבובה לא הופכים לשדים פחות או יותר בהתבסס על מצבו הנפשי - הוא מטריד ומעוות באותה מידה מסצנה לסצנה, כמו שנוספה גרסה של צ'אקי (שהוצגה באמצעות בובות אנימטרוניות ובעזרת כמה CGI) משחק טלפון. ("האם אתה בטוח שהעיניים שלו אמורות להיראות כאילו הן בגדלים שונים? בסדר, אני מניח...")
אם אי פעם ראית סרט שבו רובוט בעל יכולת ללמוד מושחת לאט לאט על ידי האנשים סביבו, תדע היכןמשחק ילדיםהולך. כאשר חתול שורט את אנדי, הוא נכנס ישירות לרשימת החרא של צ'אקי, ולמרבה הצער, מסנני הבטיחות של צ'אקי אינם קיימים. האיש שעושה אותו בסדנת יזע וייטנאמית (חתרנות או גזענות, תחליטו אתם) מפוטר ללא טקס, ומכבה את מסנני השפה והאלימות של צ'אקי באקט אחרון של התרסה לפני שהוא מתאבד. קללות ודקירות חזרו אפוא לספר המשחקים של הבובה.
המיל, שמשתלט על הסדרה הקבועה של בראד דוריף, בוחר בקול מתלונן שכמעט הופך את צ'אקי לחמוד - או לפחות הופך אותו למושא לרחמים ולא לפחד. זה באמת קצת מרגיז כשצ'אקי, שלא מבין מדוע ניסיונותיו לשמח את אנדי הם מחוץ לתחום, מתחנן שלא להיסגר בארון. זו לא אשמתו! הוא רק תינוק! פשוט תלמד אותו טוב יותר!
אבל זה לא יהיה סרט חותך (או לפחות, לא מהסוג המחודש של במאי האימה של לארס קלבברג, לארס קלבברג), אם צ'אקי יישאר סימפטי. ההיגיון הראשוני שלו משתנה במהירות לרכושנות, שמרגישה קצת יותר בקנה אחד עם הזיכיון המקורי. צ'אקי המעודכן מתחבר ומתפקד עם כל מכשירי הבית החכם, והכוח שמקנה לו הוא, ב-מראה שחורהסוג של דרך, מפחיד לשקול. אבל עלילת החתך הסטנדרטית שנוצרת - היכולת של צ'אקי לשלוט בטכנולוגיה מתמעטת עד הסוף למצלמות ולרחפנים - לא מעניינת כמו השאלות של הסרט על בינה מלאכותית.
אם זהמשחק ילדיםלא נדרשו להיות סרט של צ'אקי, זה יכול היה בקלות להיסחף לכיוון של, נגיד,הארי והנדרסוניםאו הסרט הילד-והזומבי שלופידו, או אפילו אנלוגי פחות פנטסטי ליחסים בין גולום לפרודו ב"שר הטבעות". כשאנדי מבין שהוא צריך להשמיד את צ'אקי, הוא באמת מבולבל, והיה הדרישה האמיתית היחידה של הסרט הזה לא "בובת רוצחת", קל יהיה לדמיין קשת גאולה. כלומר, זה לא היה חייב להיות סרט של משחק ילדים, ואולי היה טוב יותר - אם כי לא יכול להסתמך על קהל המעריצים של נכס קיים - אם זה לא היה.
יש גם קרס רגשי שלא נחקר הודות לציר הרוצח. צ'אקי מוצא את דרכו לאנדי כי הוא הוחזר, כיוון שהבעלים המקוריים שלו לא אוהבים שעיניו הופכות מדי פעם לאדומות, ואמו של אנדי (אוברי פלאזה) מצליחה להציל אותו מלהיכנס ישר לפח. אנדי מצידו מתקשה להתרועע עם ילדי השכונה, בחלקים שווים בגלל שהוא חדש, ובגלל שהם מתגרים בו בגלל השימוש במכשיר שמיעה. כשאנדי וצ'אקי מתחילים להתחבר, זה לא רק בגלל שאין להם אף אחד אחר.
ככל שהסרט מנסה להיות העתקה של סרט קיים במקום לעשות את שלו (ככל שמערכת התופים ומקהלת ה"לה לה" שולטים יותר ב"שיר הבודי" במקום לתת להמיל לעשות את הקסם שלו), כך הוא הופך גרוע יותר. . החדשמשחק ילדיםזה לא לגמרי בלתי ניתן לפיזור, אבל זו קליפה שבסופו של דבר אין לה כל כך אישיות, בין אם זו של רוצח סדרתי או רובוט תינוק.
משחק ילדיםנמצא בבתי הקולנוע עכשיו.
