אדם במחסן צורח, "אני ג'ף!" הוא רק אחד מרגעי חוסר ההתאמה הרבים שבהם אתחול מחדש של ד"ר דוליטל לשנת 2020דוליטלמנסה להתעלם כבדיחה. מי זה ג'ף? למה הוא נכלא? מדוע מציגים אותו כאילו הוא עומד להיות דמות משמעותית ואז לא שמעו ממנה שוב? אף אחת מהתשובות לא משנה, כידוליטלכבר עבר לסט הבא של הצחוקים העתידיים. למרות שהסרט מתרכז בווטרינר מספרי הילדים הקלאסיים של יו לופטינג, הוא מרגיש יותר כאילו טיפל בו על ידי פחלוץ אגרסיבי, קצוץ לחתיכות והורכב לצורה שבקושי הגיונית.
בתפקידו הראשון לאחר מארוול, רוברט דאוני ג'וניור מככב בתור ד"ר דוליטל, אדם המסוגל לשוחח עם חיות. למרות שהוא התנער מהחברה האנושית מאז שאשתו מתה בים לפני שנים, הוא מתבקש לחזור בגלל האיום שהוא עלול לאבד את האחוזה שבה הוא גר, שהוענקה לו על ידי המלכה ויקטוריה (ג'סי באקלי). בריאותה נכשלת עקב מחלה מסתורית, ומותה יגרש את דוליטל ויגנה את החיות בהן הוא מטפל לחיים בגן חיות. רק פרי מיתולוגי יכול לרפא אותה, אז דוליטל יוצאת להביא אותו, יחד עם החניך החדש שלו, סטאבינס (הארי קולט).
הסיפור הזה, לעומת זאת, הוא משני לתבונה של בעלי חיים. הם כל הזמן מוציאים בדיחות - בדיחות מפלצות, בדיחות גיהוקים, בדיחות זין, בדיחות "אחי", דקה שלמה של ברווז שמטעה בירקות שונים כמלקחיים - עד לנקודה שבה בקושי יש מקום לתנועה סיפורית כלשהי. רצף שוד שלם מתרחש באמצעות קול אובר במקום משחק, ומספר מסעות כביכול מפרכים חסרים לחלוטין. דמויות עוברות ממקום למקום ללא הסבר וללא מחשבה שנייה, ואפילו סצנות בודדות מתרחשות כאילו מישהו תקף את סליל הסרט עם זוג מספריים.
דוליטלההיגיון של "ג'ף" גורם לרוב לסרט להרגיש כמו טריילר מורחב. טריילרים נועדו להציע מספיק תחושה של סרט כדי לפתות את הצופים, והם בדרך כלל מחברים יחד קטעי מדה לא קשורים ואורזים בדיחות למשך שתיים עד שלוש דקות.דוליטלמותח את העיקרון הזה למשך 106 דקות עם תוצאות הרות אסון, בקושי מחזיק בתחושת קוהרנטיות. הוא ממולא עד הזימים ב-one-liners שנמסרו על ידי חיות CGI שהפה שלהן בקושי מסתנכרן עם מה שהם אומרים.
אפילו ההופעה של דאוני ג'וניור לא מצליחה להתחבר. ספורט חצי לבמבטא וולשי, הוא באמצע הדרך בין ג'ק ספארו לטוני סטארק, וגם הוא לא מצליח לנחות. עם זאת, קשה להאשים אותו, מכיוון שהוא פועל לעתים קרובות נגד אוויר דק, ואיזו התפתחות דמות שדוליטל עשויה לעבור (יש סיפור על התגברות על היגון אי שם בפנים) נרמסת למוות על ידי חבריו החיות. קולט הולך לאיבוד באופן דומה, מכיוון שלסטאבינס אין תכונות אישיות אמיתיות מעבר להיותו צעיר מדוליטל.
להופעות החיות יש קצת יותר אופי, למרות שהן לא אחידות בטירוף. ברמה הוויזואלית, חלק מהחיות של הסרט מוצגות בצורה מציאותית, בעוד שאחרות (בעיקר שפירית המדובב על ידי ג'ייסון מנצ'וקאס) נראות יותר כמו קריקטורות. מבחינת הביצועים הווקאליים, חלקם פשוט קמאים מהוללים. לדוגמה, מריון קוטילארד משמיעה שועל שמקבל רק כמה שורות, ואחת מהן היא "Vive la résistance", ללא סיבה נראית לעין מלבד העובדה שקוטיארד הוא צרפתי. תפקידים אחרים מהותיים יותר, כמו תורו של טום הולנד ככלב קפדן, חלק שלא קורץ לסלבריטאי או ללאום שלו. כמה נופלים ביניהם: קרייג רובינסון מגלם סנאי אובססיבי לנקמה, ולמרות שזה משחק משכנע, הוא כל כך מבודד משאר האקשן שהוא מרגיש כאילו הוא צורף בפוסט-פרודקשן.
רק אחת מהדמויות האנושיות יוצאת מהבלגן הזה ללא פגע לחלוטין. בתור בלייר Müdfly המתוכנן, מייקל שין הוא המרכיב האחד שלדוליטלשלמעשה מתחבר, בין השאר כי ההופעה שלו מכוונת לגיחוך של כל מה שמסביבו. Müdfly הוא אחד הקושרים המבקשים להסיר את המלכה מהשלטון, ושין מגלם אותו כמו צליפת שוט Snidely לייב אקשן, ואילו דאוני ג'וניור וקולט לוקחים את עצמם קצת יותר מדי ברצינות. דוליטל נקרא כל הזמן חכם אלק, אבל הצחוקים מהשורות שלו לעולם לא מגיעים; דאוני ג'וניור כמעט סהרורי לאורך כל הסרט, שלוקח את דוליטל ממורד נוכל למילקטוסט משעמם.
כל היבט אחר של הסרט סובל מתחושת ניתוק, כולל המיקומים: הבניין שעמד בעבר עבור "ארמון בקינגהאם" מזכיר כל כך מעט את המקום האמיתי שהוא קומי.דוליטלהוא תוצאה של פחלוץ מהסוג שנתן לנו ג'קלופים. חסרים נתחים ענקיים של החיה, וחתיכות אחרות הונפו בצורה לא הגיונית. אבל יש הבדל מרכזי אחד ביניהםדוליטלופחלוץ גרוע: לפחות פחלוץ גרוע הוא בלתי נשכח.
דוליטלייפתח בבתי הקולנוע ב-17 בינואר.
