כמו ילדים רבים שנולדו באמצע שנות ה-90, ביליתי את ילדותי באובססיהKingdom Hearts. נכנסתי לסדרה עבור דונלד, גופי, אלאדין, והקנטר התמידי של מיקי מאוס. אבל כל הזמן נתקלתי בדמויות עם להבי אקדח, חרבות גדולות, שוריקן ענק ורוכסנים שלא ידעתי עליהם כלום. אלה היו, כמובן, סופי הפנטזיה לאון (סקוואל לאונהרט), ענן סטרייף ויופי - דמויות שיובילו אותי לאהבה עבורFinal Fantasy20 שנה מאוחר יותר.
בהתחלה לא אכפת לי מבני האדם האלה - קניתי את המשחק בשביל הברווז המדבר שעושה קסמים. אבל במשך שנות ילדות חוזרים על המקורKingdom Hearts, כשעברתי את מדריך האסטרטגיה הישן שלי וחיכיתי שלוש שנים לסרט ההמשך, הדמויות האלה הפכו לחלק מהקאנון שלי של דיסני. לא נלחמתי לצד ליאון, יאפי, קלאוד, אירית' וספירות' מסדרת Final Fantasy שמעולם לא שיחקתי; זה היה ליאון, יאפי, קלאוד, אירית' וספירות'Kingdom Hearts.
למרות שידעתי שהם ממשחקים אחרים - בדיוק כפי שאלדין, פיטר פן ואריאל היו מהסרטים שלהם - מעולם לא פתחתי את ליבי ל-Final Fantasy. הרעיון לעבור לסדרה מבוססת תורות עם הרבה קריאה לא מושך אותי בילדותי. אבל עשרות שנים מאוחר יותר, נכנסתי עמוק לתוך Final Fantasy דרךFinal Fantasy 7: Remake, של יאפילהשתלבDLC,Final Fantasy 15, וFinal Fantasy 14.Final Fantasy 7: Remakeההמשך של וFinal Fantasy 16הם כמה מהמשחקים הצפויים לי ביותר בשנים הקרובות. כמעט 20 שנה מאוחר יותר, זה מרגיש כמו שליKingdom Heartsסוף סוף החינוך משתלם.
Kingdom Hearts: תרופת השער של JRPG
אם לא שיחקתKingdom Heartsמאז ילדות, תופתעו לחזור ולראות שהוא מתחיל יותר כמשחק Final Fantasy מאשר של דיסני. מלבד כמה מבטים קצרים על דונלד, גופי, מיני, דייזי והצ'יפמאנקס בקוספליי של יריד הרנסנס, השעות הראשונות כוללות בילוי על חוף הים עם דמויות Final Fantasy סלפי, טיידוס ו-וואקה. כאשר סורה מסתיימת בטרוורס טאון, פלוטו דופק על חזהו, והוא מסתובב בעיירה שיש בה יותר דמויות של פיינל פנטזיה מאשר של דיסני.
"מי לעזאזל האנשים האלה?" אני זוכר שחשבתי כילד. אבל בין אם בהתרגשות הטהורה שלי מהצצות של דונלד וגופי או מהשעמום העצום בלהיות ילד עם זמן פנוי בלתי מוגבל, דחפתי קדימה את קרב הבוס הבלתי ניתן לנצח והנאומים עמוסי האקספוזיות של ליאון. התחממתי במהירות לליאון שנתן את רובה החרב הטיפש הגדול שלו (ה- Gunblade הידוע לשמצה, שלדעתי עדיין מגניב).
הוספתי את כל הדמויות השונות של Final Fantasy למוח שלי במשך שנים של לימודיםKingdom Heartsוההמשך שלו. מייינתי אותם לקופסאות מלאות בחצאי אמיתות ובתפיסה של ילד בן 10 ברקע שלהם. הנחתי שיופי וליאון היו מאותו משחק Final Fantasy, ואני אף פעם לאידע את גורלה האמיתי של ארית. שמרתי על מרחק מסדרת Final Fantasy כילד, אבל שמרתי על הקופסה הזו עם כל הזיכרונות האלה כלואים במוחי.
יבול שנים בהתהוות
רכשתי עותק שלFinal Fantasy 15בקולג', למרות שאני לא זוכר למה. הייתי נרגש אבל סקפטי לצלול לתוך סדרה של 15 פלוס ערכים בה. להפתעתי, הערצתי הכל על זה. התרגשתי באמת מרגע שבו אחד מחברי המפלגה איבד את ראייתו והמשיך לנסות להילחם. "האםזֶהמה היה לי חסר?" חשבתי. כשגיליתי שלהרבה אוהבי Final Fantasy לא היה אכפת15, קיטלגתי את החוויה שלי כמזדמן.
כַּאֲשֵׁרFinal Fantasy 7: Remakeהגיע, זה שינה את כל נקודת המבט שלי והצית את העניין שלי מחדש. למדתי דרך15שאוכל לאהוב את Final Fantasy, אפילו בלי ההיסטוריה העשירה של הסדרה, ולפחות שמעתי על Cloud Strife במהלך התקופה שלי עםKingdom Hearts. במַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁת, מצאתי כמה מאותו סוג של סיפור סיפורים וקרב תזזיתי שאהבתי ממנוFinal Fantasy 15. אבל אפילו יותר טוב, חשפתי את קופסת הזיכרונות שהחבאתי לפני שנים.
הנה הדמויות שהכרתי מילדותי! ענן, הטמבל המהורהר מסוכסך בעברו האפל. אירית', הבחורה השקטה ההיא שמבלה עם דונלד וגופי. Sephiroth, חתיכת החרא הזה עם קרב הבוס הבלתי אפשרי. אֲנִיידעהאנשים האלה; ובכן, הכרתי גרסה שלהם.
ההרגשה הידיעה הזו ממש הכתה בזו של יאפילהשתלבDLC בחודש שעבר, מכיוון שהיא הייתה אחת מחברות הקאסט היותר קוליות במקורKingdom Hearts. זה היה מוזר לראות את הדמות הזו שפגשתי בילדותי נטולת מה שחשבתי עליו בתור המסגרת המקורית שלה, נדחקת חזרה לסדרה ממנה היא הגיעה. אני חייבלגלות מי זו יאפיכל פעם מחדש ותראה איך היא שונה מזו של יאפי הבוטחת והסמייליKingdom Hearts.
זה הרגיש כמו לצפותSpace Jamואז חוזרים לסרט מצויר של באגס באני, או לרכז את סמוס ב-Super Smash Bros. לפני שתשחק בכל אחד מהמשחקים שלה. הדמויות האלה מוכרות לי, אבל הן לא זהות. אני מכיר אותם, אבל רק דרך מתחזה.
Kingdom Heartsביליתי שנים בניסיון לגרום לי לדאוג ל-Final Fantasy, אבל כל מה שיצא לי ממנו זה חבורה של שמות וזיכרונות נעימים של פו הדוב, מרלין הקוסם וסיד המכונאי של גומי. התעלמתי מהשיחה של טטסויה נומורה בילדותי, אבל חזרתי כמבוגר ומצאתי את כל הדמויות האלה מחכות לי.
במובן מסוים, אני אסיר תודה על הפרספקטיבה הזו. אם הייתי הולך בדרך שקבעה לי Kingdom Hearts כשהייתי ילד, יכולתי לחוות את כל סדרת Final Fantasy שהובילה ל15ומַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁת. אבל גם יכולתי להתעייף מהנוסחה או אפילו מהפאנדום. הדרך שלי ל-Final Fantasy הייתה סיבובית, מכוסה בחלומות קדחת מוזרים שכללו את אנסם ואליס בארץ הפלאות. אבל זה יצר מעריץ שיודע בדיוק מספיק על הגרסאות המקוריות של הדמויות האלה כדי להתרגש מהעתיד בלי הנטל של ההיסטוריה בת 34 השנים של הזיכיון.
