לשאול ולריון,היאאח לנור, ואדם שאת שמו לא לומדים לעולם. בְּעוֹדבית הדרקוןהפרק השביעי של הפרק השביעי עושה הרבה כדי להראות את וסטרוס מחליק ללא שליטה לעבר מה שבוודאי יוכיח מלחמה עקובה מדם, ספירת הגופות שלו צנועה יחסית על ידיאת הסדרה' תקנים.
המוות היחיד שלו על המסך, זה של האיש חסר השם שצווארו נשבר כחלק מהימור מסובךמותו מזויף של סר לנור (ג'ון מקמילן)., הוא מקרה בוחן בהתעסקות הפרק בטקסים חברתיים כאמצעי להסתרה וחשיפת אמת. הלווייתה של לינה מספקת לדודה הזדמנות לשגר דק מצועף ב-Rhaenyra (אמה ד'ארסי) על הורות של בניה. נישואיה הסודיים של ריינירה איתהדודו דיימון (מאט סמית')משמש לניפוח המוניטין שלה כשחקנית כוח חסרת רחמים, והדו-קרב של סר לנור עם אהובתו קארל (ארטי פרושן) מספק כיסוי לבריחתם המרירה-מתוקה ממשחקי הכוח העקובים מדם של חצר המלוכה. לכל מקום שאנו פונים, הטקסים והטקסים הקושרים את תושבי וסטרוס לחברה עוברים תחת אג'נדות אישיות.
זה שהפרק שומר כל כך הרבה צלחות באוויר בו זמנית וגם מצליח להאט אחרי הקצב המסחרר של הפרק בשבוע שעבר זה נס קטן, אבל במאימיגל ספוצ'ניקוהסופרת שרה הס משכה את זה באכפתיות. מסצנת הפתיחה הקודרת אך הטעונה פוליטית ועד לטענה המלכותית והמטרידה האפלה שלהדרקון Vhagarמאת הנסיך הצעיר איימונד (ליאו אשטון), "Driftmark" נע בקליפ חסר מאמץ. התפאורה שלו,המושב הימי של בית ולריוןהמקום שבו התכנסה משפחת המלוכה להתאבל, נותן לכל הפרשה תחושה של הגותי, וכך גם חזרתו של רייס איפאנס הכחושה והגויה בתור אוטו הייטאואר, יד המלך. זה יותר מקצת מזכיר אתהמסכה של המוות האדום, האצילים הגזעיים הללו מתכננים, מנסים ומתחרים בדו-קרב בארמון הנידח שלהם כשהממלכה מתנודדת על סף התהום.
בשום שלב לא נראה העתיד עגום יותר מאשר במהלך סצנת האקשן המרכזית של הפרק, תגרה ביןילדי המלוכהזה הולך מרע לגרוע - אהממ - הרף עין. כאשר הנסיך איימונד חוזר מנצח מהטיול בוואגר, בניה של ראנירה ובנותיו של דיימון מכסים אותו במבוכים של Driftmark. הסצנה מוארת ומצולמת כמו משהו מתוך ניל מרשלהירידה, אור לפידים מרצד על פניהם של היורשים הצעירים לשושלת טארגאריין כשהריב הילדותי שלהם הופך במהירות לדם, אגרופים וכפות רגליים מפנים את מקומם לאבנים וסכינים. מספיק להכיןViserys' (Paddy Considine)התחינה לחזרה לסטטוס קוו של המשפחה נראית כמעט מנותקת באופן קומי, שופט מנסה לעצור את מלחמת העולם השנייה בשריקה. אשטון מפגין מראה חזק כמו איימונד, כל מבט ומחווה שלו מושפעים מהטינה הזועפת של מעמדו כבן שני נטול דרקונים, והוא מנצח לא נעים כמו שהוא לוזר כואב, מתאכזר ומעליב את בני דודיו ואחייניו הצעירים עם מתנשא. בּוּז.
זה קל מספיק, לראות את אוליביה קוק בתור אליסנט, כדי לראות מהיכן שואב לאימונד גם את המזג שלו וגם את הגישה שלו. חברתה הקודמת של ראנירה הפכה לאישה שבירה ולא מתפקדת, אבל היא באה לידי ביטוי לאחר ריב הילדים. אליסנט, תוך כדי זעם, דורש פיצוי על הפציעה הקבועה של איימונד: עין מאחד מבניה של ריינירה. שוב, הפרק בוחר בטקס - הבסיסי ביותר, המסורת התנ"כית של עין תחת עין - כמוקד הקונפליקט שלו.
דרך הדרישה הטקסית אנו מקבלים הצצה לאליסנט האמיתית: אישה מבולבלת ומפוחדת שנותרה במצב קבוע של פאניקה מההתעללות של אביה. השיחה האחרונה בין הורה לילד היא הקבלה ישירה לרגע הכנות בין ראניס (איב בסט) לבעלה קורליס (סטיב טוסן) לאחר הלוויה של בתם, כאשר ראניס מתכחשת לשאיפתו של בעלה להושיב את צאצאיו שלו על כס המלוכה. אוטו במקום זאת מעודד את ההתנהגות הלא מאוזנת של בתו, ואומר שהיא מעידה על רוח לחימה. ההנאה שלו מהאי-בריאות הברור שלה היא אולי המראה המחליא ביותר של הפרק, הונאה נוספת שהוסתרה מאחורי החזית הקודרת שלו והמסורות החשוכות של חצר המלוכה.
