אין סיכוי שאצליח לשרוד סרט אימה

לפני שרוצח Ghostface אי פעם מופיע או מניף סכין פנימהלִצְרוֹחַ, הוא נוזף ביעד הראשון שלו, קייסי בקר, על היותו קורבן רע. בטלפון הוא לועג לה על שקראת "מי שם?" כשהוא מצלצל בפעמון הדלת שלה. "אתה לא צופה בסרטים מפחידים? זו משאלת מוות", הוא אומר לה. בקר לא יודע מספיק על טרופי אימה, ו-Ghostface תגרום לה לשלם על כך בחייה.

לִצְרוֹחַהוא, באופן מפורסם, סרט עבור אנשים שראו הרבה סרטי אימה - מסוג האנשים שיעיפו דמות על כך שהיא נמלטה מפולש ביתי על ידי ריצה למעלה מסיבה כלשהי, במקום לחפש יציאה ברורה יותר. אַף עַל פִּילִצְרוֹחַהוא בן 25 עכשיו - ועםהמשך רביעי בדרך!- עדיין אפשר מאוד להיות מתוסכל מגיבורי סרטי אימה. יש לכך הרבה סיבות, לאור מערכת היחסים של הקהל עם המסך, והאופן שבו מעריצי אימה נוטים ליהנות מדיון בשרני על ז'אנר ואומנות. אבל הטוב ביותר, לדעתי, הוא גם זה שהכי נכון: כנראה הייתי עושה את אותו שטות מטופש אם הייתי בסרט אימה, ואני שונא את זה.

כמו רוב האנשים, אני נוטה לחשוב שאני יותר חכם ממה שאני באמת, למרות שאני לא מצליח ליישם פתרונות פשוטים לבעיות בסיסיות, כמו ניהול כבלים. באופן דומה, יש לי אמונה בלתי מעורערת ברפלקסים ובערנות שלי לחלץ אותי ממצב חמור, למרות שאני יודע שתופעת ה"צבאים בפנסים" היא אמיתית לחלוטין, כי זה קרה לי.

ואז ישנן הבעיות הבסיסיות יותר הספציפיות לנסיבות הנוכחיות שלי, שגורמות לי עוד יותר סיכוי להיות אידיוט בסיטואציה של סרט אימה. אני גר בניו יורק (כבר רעיון טיפשי) בדירה קטנה בקומה עליונה. למרות שהוא מציע קווי ראייה מצוינים שכמעט בלתי אפשרי להפתיע אותי, הוא לא בדיוק חזק בתוכניות יציאה. שיחקתי גם מספיק משחקי וידאו כדי להפריז בהרבה את מרחק הנפילה שגוף האדם הממוצע יכול לעמוד בו. ראית פעם פעוט מקבל רעיון? כל כך מלאי חיים ובטחון מוסרי שלא הושג, שהם מסתכלים על חתול ומחייכים בעודם חושבים "אני כנראה יכול לקחת את החתול הזה"? אני הפעוט כאן. צחק כשמגלים אותי, לאחר שהזדיינו.

לחשוב דרך איך תגיב לתוקף חייזרים, לחתך מטורף או להתפרצות זומבים הוא המשחק העתיק ביותר במעריצי סרטי אימה. מי מכם והחברים שלכם ימותו ראשון בסרט? התשובה שלך כנראה משתנה עם הגיל. נער מלא חוצפה אבל גם גאה בפרגמטיות שלו בטח יגיד שהם ייצאו שני או שלישי אחרון, כי רק ריבוע רוצה להיות הגיבור, ומוות טוב מהמערכה השלישית יהיה בלתי נשכח, ובתקווה מטאל כמו גֵיהִנוֹם. אני כבר לא נער. אני אדם מבוגר ש,כמו מייק פלנגן, נהנה מאימה כי הרבה יותר קל לצפות ב"באבאדוק" או באיזה יצור כזה אוכל ילדים, במקום להתעמת עם כל רגשות האשמה המסובכים שלי או מה שלא יהיה.

אז כן, רוצח Ghostface כנראה יקבל את התחת שלי, אם הוא יחליט לבקר אותי. אבל עכשיו, כשאני מבוגר בוגר, יש לי גם אס בשרוול, כזה שכמעט מבטיח את ההישרדות שלי. יהיה קשה מאוד לרוצח Ghostface לרצוח אותי או כל אחד אחר כשהוא ירד עד דמעות אחרי שאגיד לו, בחום אבל בתקיפות, שמה שהוא באמת צריך זה טיפול.