הסרט היקום הקולנועי של מארוולשאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעותמתחיל כמו אגדה. לפני זמן רב, איש מלחמה קדום גילה 10 טבעות קסם שהעניקו לו כוח עצום ואלמוות, שאותן הפעיל אז לכיבוש. במשך אלף שנים הוא צבר כוח, עד שיום אחד התאהב והניח את החיפוש בצד. אחר כך אבדה אהבתו, והוא חזר למלחמות המלחמה שלו בסתר, תוך שהוא מאבד את משפחתו. הסיפור ממשיך בסביבה של ימינו, כאשר הוא מחליט שהגיע הזמן לקרב את משפחתו - באלימות.
הפתיחה המיתולוגית הזו מסכמת היטב את כל ההיבטים הרביםשאנג-צ'ימנסה להתקפל יחד, בעיקר בהצלחה. בחציו הראשון, זהו סרט פעולה בקצב טוב להפליא, ודרמה משפחתית שימושית עם אלמנטים קומיים. בשני שלו, זהו סרט פנטזיה מפתיע אך נואש שבו, כמו עםאלמנה שחורהלפניו, הציפיות מהגמר של מארוול מתנגשות עם שאר הסיפור. עם זאת, כשסרט ה-MCU הראשון נקבע בתקיפות לאחר-סוף המשחקמאז 2019ספיידרמן: רחוק מהבית(הפקה של סוני), שאנג-צ'יהוא מרענן עד כמה הוא עוסק בפרטים של בניית יקום בתמונה גדולה. במקום זאת, הסרט מתמקד בסיפור אישי ביותר שמרמז גם על דברים מרגשים לגבי העתיד של סרטי מארוול.
במבט ראשון, שאנג-צ'י (Simu Liu) נראה כמו הבחור הכי נורמלי לכותרת סרט ביקום הקולנועי של מארוול. הוא חי חיים נמוכים בסן פרנסיסקו תחת השם האנגלי "שון", מחנה מכוניות בעבודת שירות משעממת במלון ביום, ושותה עם חברתו הטובה קייטי (נורה "אוקוופינה" לום) בלילה. הם חבורה של עצלנים שמסוגלים להרבה יותר, משהו שחברים ובני משפחה מזכירים להם כל הזמן, ללא הועיל. ואז מתנקשים באים לקחת את שאנג-צ'י באוטובוס, והקהל וקייטי לומדים ששאנג-צ'י אומן מילדותו להיות אחד הלוחמים הקטלניים ביותר בחיים - והוא עדייןמְאוֹדטוב בלחימה.
קרב האוטובוסים מתרחש באופן מדהים בתחילתושאנג-צ'י, וזו אוסף מוצק של מה שהסרט הכי טוב בו: מחזה ארוך שממזג אפקטים-אקשן כבד עם כוריאוגרפיית קרב מרגשת והימור אישי. עם כמה חריגים קטנים ואחד גדול מאוד, כל סצנת קרב נכנסתשאנג-צ'ימקדם את הבנת הקהל לגבי דמויות ומערכות היחסים ביניהן. לעתים קרובות, סצינות הקרב עושות את זה טוב יותר מהעלילה, שעמוסה באקספוזיות ומשתוקקת להעביר את הדמויות שלה מסצנה אחת לאחרת, מהצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו לחיי הלילה הניאון של מקאו, סין.
קריינות מציגה לקהל את וונוו (טוני ליונג), אביו של שאנג-צ'י, אבל הצופים מכירים אותו דרך קרב - תחילה כאיש מלחמה שמשפיל לבדו צבאות שלמים, אחר כך כאדם על סף ארץ אסורה. כשהוא פוגש את השומר שלה, ג'יאנג לי (פאלה צ'ן), המכות שלהם הופכות אט אט לצעדים בריקוד שבאמצעותו הם מתאהבים. באופן דומה, קרב האוטובוסים מגלה מי הוא באמת שאנג-צ'י. במהלך הסרט, עימותים פיזיים הם האמצעי שבאמצעותו הוא נאבק נגד ההיסטוריה המשפחתית שלו, והטרגדיה שאילצה אותו ואת אחותו שיאלינג (מנג'ר ג'אנג) לעזוב את הבית ולא להתראות במשך עשור.
בליבה,שאנג-צ'יהוא לא סיפור של גיבורים ונבלים, אלא דרמה משפחתית העוסקת בשלושה אנשים שמשלימים עם כעס ואבל שהודחקו מזמן. הבמאי דסטין דניאל קרטון (טווח קצר 12, רק רחמים), שכתב את התסריט לצד דייב קאלהאם ואנדרו לנהם, משחרר את הדרמה הזו בעדינות ועם הרבה הומור - מעוגן על ידי הופעה אדירה של טוני ליונג, שמביא רמה של אנושיות עדינה לכל רגע שהוא על המסך.
כשהצבע מתנקז מהמסגרת והגיע הזמן לקרבות ה-CGI הקלישאתיים של המערכה השלישית, זה מרגיש כמו קצת בגידה. בחציו השני, הסרט הופך לסרט פנטזיה שלוקח את גיבוריו לארץ מיתוס נהדרת, במחיר של הצגת איום הדרגתי שהוסר מההימור האישי של הסיפור. הכל מתוך אינטרס של מאבק ממושך נגד יצירות CGI שאמנם לא דומה לשום דבר על המסך בסרט של מארוול עד כה, אבל עדיין בולעות את הדמויות האנושיות בגובה הקשתות שלהן.
השינוי גם עושה רע לא רק ל-Leung ולשאר המבצעים (שחלקם יהוו הלם והפתעה עבור מעריצי MCU ותיקים) אלא לעבודתו של צלם הקולנוע ביל פופ (המטריקס), שמציג את האקשן בצורה ברורה, ללא נכנע לדחף של מארוול לירות בקרבות עם יריות רחבה ואפס סובייקטיביות. קרבות נצפים דרך חלונות, נגד אורות, מאחור ומעל ומתחת. עבודת הכוכבים שלשאנג-צ'יהצוות הבינלאומי של רכזי הלחימה לא הולך לאיבוד על המסך.
כַּאֲשֵׁרשאנג-צ'יהבעלים של מקומו ביקום מארוול, הוא מתעניין יותר ב-retcons מאשר בפיתוחים עתידיים. הסרט מעסה נקודות עלילה קודמות מסרטי איש הברזל לגבי ארגון הטרור עשר הטבעות ומנהיג הבובות שלו, המנדרין. הוא מפתח סטטוס קוו חדש ומגובש שלועג לסטריאוטיפים הגזעניים של חומר המקור, תוך מתן דרך חדשה ופחות בעייתית קדימה. זה חלק מרתק של ניהול משק IP שמטרתו להפוך מוצר מביך של זמנו לזיכיון בר-קיימא של המאה ה-21, והקרדיט מגיע ל-Cretton ו-Calaham על יצירת תסריט שמשיג את המטרות הללו ועדיין מספר סיפור אנושי. בניית העולם הקלה שלו מחזקת את הרעיון שאנג-צ'י הוא לא רק דמות ביקום הזה; הוא קשור לעתיד שלו באופן שעשוי להיות מפורש יותר בסרטים עתידיים.
שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעותגם מסתיים כמו אגדה. חלק מהדמויות, חוזרות הביתה לאחר מסעם המופלא, חוזרות לחייהם הארציים, תוהות איך הן יחיו אי פעם בעולם היום-יומי המשעמם שממנו הגיעו. ואז מופיעה התשובה המתבקשת: הם לא חייבים. דברים הולכים להיות מאוד מוזרים ומרגשים עבורם מכאן והלאה. אני מקווה שזה נכון גם לגבינו.
שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעותבבכורה רק בבתי הקולנוע ב-3 בספטמבר.
