בשל סטיבן קינגזֶה, ההיסטוריון המקומי מייק הנלון מציב שאלה הן לעצמו והן לקהל: "האם אפשרכל העירלהיות רדוף? רדוף כמו כמה בתים אמורים להיות רדופים?"
התפאורה, במיוחד מהסוג של העיר הקטנה, היא המפתח לסטיבן קינג. במשך כמעט 50 שנה, קינג'ס פרסמו רומנים, סיפורים קצרים ונובלות שהפכו את הקיום היומיומי לגוונים מרושעים של האני הקודם שלהם. בשלב זה, הוא כתב כל כך הרבה סיפורים על זוועות פרבריות שכולם התחילו לדמם אחד לתוך השני. לכל סופר אחר זה עשוי להיות אירוע מוות, אבל השנהקאסל רוק, תוכנית הטלוויזיה המקורית הראשונה המתרחשת ביקום רחב הידיים של קינג, מנצלת עד תום את הטשטוש.
[אד. פֶּתֶק:מאמר זה מכיל ספוילרים קלים עבורקאסל רוקעונה 1.]
הסדרה, שמסיימת את עונתה הראשונה השבוע, מציבה רגע מרכזי עבור קינג. הוא תמיד היה הסופר רבי המכר, אבל לא מאז שנות ה-80 תרבות הפופ האמריקאית נצרכה כל כך על ידי עיבודי קינג בטלוויזיה ובתיאטראות. אֶשׁתָקַד,זה: פרק ראשוןהפך לסרט האימה הרווחי ביותר בכל הזמנים, עםפרק שנילעורר הייפ בקומיקון בסן דייגו השנה. בהמשך הדרך, אנחנו אמורים לקבל גרסה מחודשת שלסמטריית חיות מחמד, עיבוד שלהזוהרהֶמְשֵׁךדוקטור שינה, אמגדל אפלסדרות טלוויזיה (בעקבות עיבוד קולנועי המיוחל, אך מעורר פגיעה ביקורתית), ומספר פרויקטים נוספים בשלבי סיום שונים.
ניתן פשוט להסביר את נפוצות העבודות של קינג בשנת 2018, להאשים כיצד מגה-הצלחה אחת -זה: פרק ראשון, ספציפית - סללה את הדרך למפיקים וליוצרים ברחבי התעשייה לתת רישיון אפילו יותר לסיפורים לעיבוד בתקווה לשחזר את הקופות הענקיות ההן, במיוחד בקולנוע. אבל צ'אק וריל, הסוכן הספרותי של קינג, אמר לפוליגון באמצעות דוא"ל שניתן לאתר את התחייה הזו עוד יותר לסדרת CBS של 2013מתחת לכיפה, שרץ במשך שלוש עונות.
הסדרה גררה תגובות מעורבות מצד המבקרים, אבל הבכורה של הסדרה הייתה "פתיחת דרמת הקיץ הנצפית ביותרבכל רשת מאז 1992" ואפילו בשפל שלה, עדיין ממוצע לפחותארבעה מיליון צופים לפרק. זה גם הראה את מה שאנשים רבים לא הבינו במשך זמן רב: שהסיפורים האפיים של קינג לפעמים (באורך ובהיקף) עבדו טוב יותר כתוכניות טלוויזיה.
"אני חושב ש[ההתעוררות המחודשת] עוררה על ידי סדרת CBS [...] ועודדה על ידי האבולוציה של סדרות מוגבלות בכבלים, שמתאימה נוחה לסיפורי קינג", אמר וריל.
עם זאת, יותר מסתם אולפנים ורשתות למידהאֵיךכדי להתאים את הסיפורים שלו, השליטה המחודשת התרבותית של קינג היא תגובה של אנשים שגדלו כשקינג סוף סוף הבעלים של הפלטפורמה ליצור יצירות משלהם והבינו שלמרות שכמה מהכותרים הפופולריים ביותר שלו מתוארכים, יש משהו אוניברסלי בנרטיבים שלו. ניתן ליישם בנושאים ופחדים מודרניים.
נכנסתי לקינג בתחילת שנות ה-2000 אחרי שצפיתיהזוהר, ואז גילה שקל למצוא את הספרים שלו בספרייה. להרבה אנשים שאני מדבר איתם (למאמר זה ובכלל) חוו חוויות דומות, כשגילו את קינג בגלל שהם היו בהישג יד, לרבים יש הורים שהיו בבעלותם ספר או שניים. כשהם שמו עליהם את ידם, הם "התגנבו" כדי לקרוא אותו כשהם היו צעירים מכדי להבין. אחד מאותם אנשים הוא סם שו, השותף ליצירה שלקאסל רוק, לצד שותפו היצירתי דסטין תומאסון.
"שנינו גילינו את סטיבן קינג, כמו הרבה אנשים, בגיל מעט רך מדי", אמר לפוליגון. "אנחנו די התחברנו בגלל טראומה משותפת שנובעת מכך שקראנו את הספרים האלה מוקדם מדי."
אנדרס מוסקיטי, שביים את החדשזֶה, סיפרמוֹעֵד אַחֲרוֹןשגם הוא ואחותו (שותפת הפיקה/אחות ברברה מוסקיטי) גדלו לקרוא את King ולעסוק באימה, וזו אחת הסיבות לכך שהם קפצו על ההזדמנות לעבד את הספר.
"היינו חובבי אימה בגיל צעיר מאוד; נחשפנו לסרטי אימה בשלב מוקדם מאוד בחיים אז הייתה ההתמכרות הזו שסחבנו מוקדם מאוד, ואז הגיע סטיבן קינג. אנחנו מעריצים גדולים מאוד שלו. הוא הגיבור הספרותי שלי", אמר.
לקינג יש סוג כזה של איכות מיתית בקרב מעריצי אימה, במיוחד עבור אלה שמגלים אותו בגיל צעיר (צעיר מדי, יש שיאמרו). ספריו נגישים וצפופים כאחד; עיסתי אך רציני; עומדים במונחים של עלילה וטרופים, אבל בכוונה כדי לחקור נושאים של חושך, דת, קונפורמיות, הלא נודע, התמכרות ועוד רבים אחרים. הם כוללים תוכן למבוגרים על סקס, קללות וסמים, שמושך קוראים צעירים יותר. הספרים הדהדו, ולמרות שחלק מהתוכן למבוגרים עשוי להיות בעייתי בסטנדרטים של היום, הספרים שפורסמו לפני 10, 20, אפילו לפני 30 שנה נותרו עכשוויים וניתנים לקשר עם הזדקנותם.
גל העיבוד הראשון לקינג החל בסוף שנות ה-70 וה-80, והקהל קיבל כמה מסרטי האימה האייקוניים ביותר של התרבות שלנו מהקטע האחרון הזה:קארי,הזוהר,סמטריית חיות מחמד,ילדי התירס, הזֶהמיני סדרת טלוויזיה, ושנות ה-90עֲלִיבוּת,שזיכתה את הכוכבת קתי בייטס באוסקר.
קינג היה של הרגע, וכתב סיפורים שהשתלבו בצורה מושלמת במגמת העשור של אימוץ מחירי שוק המונים לסרטי אימה דלי תקציב. עם זאת, סיפוריו בלטו בתקופה של פרנויה טראומטית של המלחמה הקרה והאיום בהשמדה גרעינית. החרדה הכוללת הזו, יחד עם הפחדים מכל דבר, מקומוניזם ועד רוצחים סדרתיים, הותירו את האמריקאים של שנות השמונים חיים במצב של אי נוחות מתמדת. הדבר הכי מפחיד היה שהאויב הכי גדול שלך יהיה השכן שלך.
זה רעיון שמחלחל להרבה מסיפוריו של קינג: התחושה הזאת שבעיירה קטנה וקלסטרופובית, נראה שהדברים מקבלים תפנית חדה לגרוע, למקום שבו אולי הדמויות לא יחיו כדי לראות את הסוף.
קינג כל הזמן עושה שימוש חוזר במקומות כדי להוסיף עוד אימה, ומראה שגם אם דמות בספר אחד מוצאת פתרון, יתכן ואחד בספר אחר עובר את זה יותר גרוע.
"למוות העיירה הקטנה באמריקה יש רכישה מסוימת על הדמיון הקולקטיבי שלנו"
לדוגמה, בעיירה קאסל רוק, נראה שהרשעים מתאספים ולא עוזבים לעולם. השריף המקומי פרנק דוד אנס וחנק מספר נשים ונערות למוותאזור המלח. גם לאחר מותו הוא המשיך לרדוף את העיירה - כך אומרים - ובשלב מסוים איכלס את גופתו של סנט ברנרד בשם קוז'ו ויצא למסע הרג. הבית שבו הוא גר הפך לביתו של סוהר הכלא שושאנק דייל לייסי, אשר בקאסל רוקהחזיק אדם בכלוב ותלה את עצמו באכזריות מעל הנחל.
וזה אפילו לא לוקח בחשבון שבציר זמן אחר, בעולם אחר, קאסל רוק התפוצץ והתפוצץ בים של כעס ומהומות.
"יש תחושה של מקום בספרים שלו," אמר שו. "גדלתי בחוף המזרחי, אבל ביליתי הרבה בניו אינגלנד. יש את הפחדים הקדומים האלה של להיות ילד ואהבתי את האנתרופולוגיה של העיירה הקטנה הזו שקינג מתעלף בה כבר 40 שנה".
כל זה מגיע לשיאו בשנת 2018, תקופה שאנשים רבים מצביעים על עיבודים ואימה של סטיבן קינג אומרים שהוא מרגיש כמו חזרה על שנות ה-80, אבל עם חרדות קצת שונות.
השנה שעברה, לפי דיווחים רבים, הייתה שנה ענקית לסרטי אימה.הניו יורק טיימס, שבדק את קופות הקופות החל משנות ה-70, גילה שללא התאמה לאינפלציה, 2017 הייתה השנה הגדולה ביותר לאימה הודות לזֶה,לָצֵאתו-Blumhouse - מעצמת ייצור שהביאה את תופעת ג'ורדן פיל כאמור - יחד עםיום מוות שמחולְפַצֵל.לָצֵאתהפך לסרט האימה הראשון מאזשתיקת הכבשיםלקבל מועמדות לסרט הטוב ביותר באוסקר, וזֶההרוויח 123 מיליון דולר בסוף השבוע הפתיחה שלו. 2018 ראתה גם שורה של סרטי אימה מצליחים, כוללהמקום השקטותוֹרַשְׁתִי,אז אנחנו יכולים לצפות שהמגמה תימשך לעת עתה.
"אני חושב שהעולם מרגיש כמו מקום ממש מעורער ומדאיג, וזה לא מפתיע אותי שהרבה מספרי סיפורים נמשכים לז'אנר שמערב תחושות של אי ודאות ופחד ומתח", הסביר שו.
לדוגמה, אנו נמצאים ב"רגע תרבותי שבו למותה של העיירה הקטנה באמריקה יש רכישה מסוימת על הדמיון הקולקטיבי שלנו", כפי שניסח זאת שו, שציין את המגמה הגוברת שלכלכלות מקומיות נסגרות, לפעמים לגמרי.קאסל רוקעוסק במידה רבה בהתפוררות העיירה מעיניהם של אלה שגדלו בה, כמו גם אלה שמקווים להחיות אותה בהצלחה מועטה. אז ההגדרות המפורסמות של העיר הקטנה של המלך הן כמו אווטרים ממוקמים מראש לספר את הסיפורים האלה.
הערפל, נובלה שפורסמה לראשונה ב-1980 ועובדה לתוכנית שרצה במשך עונה אחת ב-Spike TV, קוצרת מתוך נושאים של פרנויה של הקהל, פחד מהלא נודע ומהמורדות של קנאות דתית, יחד עם פערים תרבותיים עדכניים יותר ואלימות נרחבת. זה הכה בול עם השואוראן כריסטיאן ת'ורפ.
"בהחלט יש פחד בסיסי מכל מה שהוא לא מיינסטרים שמניע הרבה דמויות לאורך התוכנית", הואסיפר לי כשהתוכנית עלתה לראשונה. "זה לא סוד, תסתכל סביב היום, אנשים מבועתים והם מחפשים את מי להאשים ומישהו שיוביל אותם לארץ המובטחת."
"זה לא מפתיע אותי שהרבה מספרי סיפורים נמשכים לז'אנר הכרוך בתחושות של חוסר ודאות ואימה ומתח, ושהקהל מחפש חוויה קטרגית מתוך ז'אנר האימה גם עכשיו", אמר שו.
בעולם מוכה חרדה, אימה, אומרים חסידי קינג, עוזרת לקתרזיס, בין אם זה על ידי היוצרים המתעלים את רגשותיהם לסרטים מפחידים או על ידי הקהל שהולך לראות אותם.
"האם העולם הוא מקום מסוכן יותר היום מאשר בתקופות מוקדמות יותר אפשר להתווכח. [...] אבל אנשים היום עשויים להרגיש שהם נמצאים תחת איומים גדולים מאי פעם", אמר סטיבן פרינס, פרופסור לקולנוע בווירג'יניה טק.השומר. "סרטי אימה עוסקים בשאלות שממשיכות לרדוף אותנו, והן קשורות לשבריריותו של גוף האדם, לשבריריות האחיזה שלנו בחיים ולעמימות לגבי מהו בן אדם ולמה אי אפשר לסמוך על אנשים. להישאר אנושי אמין."
ספריו של קינג מלאים בדימויים מחרידים. יש מעט סופים "שמחים" בסיפוריו - רגעים של הקלה, אולי, אבל מתיקות קטנה, במיוחד כשלוקחים בחשבון את ההיסטוריות ארוכות השנים של הגדרותיו. עם זאת, לחוות את הזוועה הזו - בין אם זה בהרמת אחד מספריו בפעם הראשונה, בפעם העשירית או בצפייהקאסל רוק, שמרגיש כאילו יכול להיות שהוא נכתב על ידי קינג - פירושו להטביע את עצמך ברגשות שאולי מוכרים.
קינג הוא כל כך פופולרי ונפוץ בתרבות שלנו שהחוויה שלו היא מעבר לעיסוק באימה. זה אומר להצטרף לחוויה קולקטיבית של טראומה שאפשר לתאר רק כילד מבועת מכדי לכבות את האור.
"סימן גבוה מאוד לאימה כז'אנר היה בשנות ה-80 וזה היה ממש בשיא המלחמה הקרה, שבה בכל רגע עלולים להסלים המתחים. עיר עלולה להימחק מעל פני כדור הארץ", הסביר שו. "עבורי ועבור דאסטי [תומסון], יש משהו מאוד נכון בלחזור לסטיבן קינג ולדמיין איך ייראו החיים בבירת האסונות הזו."
קרלי ולוצ'י היא סופרת ועורכת בידור. כשהיא לא קוברת את עצמה בספרים, היא קונה עוד ספרים. אתה יכול לראות את עבודתה בגיזמודו, הבוסטון גלוב, The Verge, ZAM ו-Vice.
