צילום: ג'ייק ג'יילס נטר/HBO מקס
ג'ושוע ריברה (הוא/הוא) הוא עיתונאי בידור ותרבות המתמחה בביקורת קולנוע, טלוויזיה ומשחקי וידאו, התחנה האחרונה בקריירה של עשור פלוס כמבקר.
אחת הסצנות המהפכניות ביותר שראיתי בטלוויזיה השנה הוסתרה ב"עיניים חדשות", הפרק השישי של הקומדיה האפלה החדשה של HBO Maxפריצות, ששוחרר רק ב-27 במאי. בסצנה, כותבת הקומדיה הצעירה אווה (חנה איינבינדר) נלקחה לבית החולים על ידי הבוס שלה דבורה ואנס (ג'ין סמארט), דיווה קומית אגדית בלאס וגאס, לאחר שכאבי בטן עזים גרמו לאווה להתמוטט בפתאומיות. בבית החולים, הרופא אומר לאווה שהיא מיובשת, ואומר לה בביטול שזה יעבור - ואז דבורה, כועסת, מרימה את קולה לדרוש מהרופא לקחת את הכאב של אווה יותר ברצינות ולעשות לה בדיקת CT. הוא כן. זהו. זו כל הסצנה. זה רגע קצר שממציא למהפריצותגורם לטלוויזיה נהדרת ששווה צפייה, למרות שהיא לא מתחילה כך.
בשני הפרקים הראשונים של התוכנית,פריצותהיוצרים - לוסיה אנילו, פול וו. דאונס וג'ן סטצקי, כולם עבדו עלברוד סיטי- הגדירו את ההופעה כקומדיה דורית פשוטה. דבורה משחקת בווגאס שישה לילות בשבוע, אבל שלטונה ברצועה מתחיל להצטמצם. תיירים בשנת 2021, אומר לה המנהל שלה, היו מעדיפים לראות מופע של פנטטוניקס. אווה, בינתיים, סובלת מכה מציוץ מרושע שהופנה לפוליטיקאי רפובליקני. הזעם הימני שנוצר הוציא אותה לכאורה מעבודה.
זו ההצגה החלשה ביותר, כזוג מוזר בין קומיקאית אגדית שפיתחה את דרכה, לבין צעירה מתנופפת שיכולה ללמוד דבר או שניים מאלה שבאו לפניה. למרבה המזל, הכותבים מתעניינים בעוד. כשאנחנו לומדים על העבר של אווה ודבורה,פריצותמתחילה לרכז את הסיפור לא בהבדלי הדורות שלהם, אלא בדרכים שדור של שוויון וניראות מוגבר לנשים בתעשיית הבידור לא ממש שינה את הדברים עבור אף אחת מהן. הם עדיין צריכים להילחם כדי לגרום לאנשים להקשיב להם.
צילום: ג'ייק ג'יילס נטר/HBO מקס
זה עיקר הסצינה בבית החולים.פריצותלא עושה עניין גדול במיוחד מהרגע. אווה מסיימת את הפרק כשהיא מתאוששת מניתוח מהיר ולא מסובך להסרת ציסטה בשחלה שנקרעה (שלא נאמר, לא הייתה מטופלת אם דבורה הייתה נותנת לרופא לשלוח את אווה הביתה). היא נראית בסדר אחר כך. שום דבר בפרק לא גורם לזה להיראותפריצותהולך להתעכב על האירוע הזה עוד יותר. אבל רופא שלא מקשיב למטופלת הוא אדבר אמיתי מאודזה מעגן את מה שהסדרה מנסה לעשות מבעד לעדשת עולם הקומדיה - עוד סצנה, אם כי בעלת היקף נמוך יותר, המונעת בעיקר על ידי גברים יהירים, מזלזלים בנשים.
חיונית לסצנה הזו היא העובדה שאווה היא לא באמת דמות סימפטית. בפרקים הקודמים, היא מקיימת אינטראקציה עם חברים רק בדרכים שמבהירות שציוץ רע אחד הוא לא הסיבה היחידה שהיא לא מוצאת עבודה. היא נקראה בגלל הקריירה חסרת הבושה שלה, ובאופן כללי שהיא סוג של בלגן זכאי. גם לדבורה יש רגעים מיזנתרופיים - ממש לפני מקרה החירום הרפואי של אווה, היא ואווה מתיחה עוזרת בית מלון לחשוב שדבורה קיבלה מנת יתר. אלה טמבלים עוקצניים, אבל הם גם טמבלים שפועלים בתעשייה ובעולם שבקושי מעניק להם כבוד - רעיון שהסצנה בחדר החולים מבשרת בשקט. אותו רעיון ברור במקום אחר בתוכנית, שמפרטת את היסטוריית השואוביז של דבורה, וחושפת כיצד היה לה קל יותר לשמור על הקריירה שלה על ידי אימוץ שמועות סקסיסטיות עליה מאשר על ידי אמירת האמת.
פריצותהיא קומדיה, אז היא עושה את כל זה עם סיוע קבוע של בדיחות - אולי לא כמוברוד סיטי, אבל יותר מאשר, נגיד,בנות. היוצרים גם שומרים על פרספקטיבה מספיקה כדי למנוע מהנושאים הלבנים והפריבילגיים שלו להפוך לצמררים. (אימה אהובה: התלונות של דבורה על כך ש"שוטר המים" העירוני שומר על הרגלי השקיית הדשא שלה, וה-COO שלה מרקוס מריץ בכוונה את הממטרות שלה כדי לנסות לפתות אותו להתחבר.) התוכנית לא תמיד מצליחה - אווה מרגישה חתומה ומשעממת בהשוואה לחוסר המאמץ של דבורה ואנס, שהוגברה על ידי הביצועים של ז'אן סמארט. אבל איך ייתכן שדבורה לא תהיה כזו? אתה צועק על רופאה כמוה רק כשאתה יודע למה הרופאים לא לוקחים אותך ברצינות, ומה עלול לקרות אם לא תכריח אותם לעשות זאת.
לא כל רגע גדול בטלוויזיה חייב להגיע ארוז בפרק ציון דרך ששובר את הפורמט המבוסס, את הדרךבוג'ק הורסמןיפסיק את הסאטירה ההוליוודית שלה בדרכולספק פרקים בטן-גבעל התמכרות או דיכאון. לפעמים, משמרות גדולות יותר שקטות מזה, מסומנות ברגעים קצרים שרק שמים לב אליהם אם מישהו מחפש אותם.פריצותעושה את זה באלגנטיות, הרבה בגבולות מה שעד כה עובר לאחד מהפרקים הרגילים שלו.
צילום: ג'ייק ג'יילס נטר/HBO מקס
אמת מצערת לגבי הרגע הנוכחי בתעשיית הבידור היא שבעוד שהייצוג על המסך נמצא בעלייה, נשים ואנשים צבעונייםעדיין סגורים בחוץשל עמדות מאחורי הקלעים. ולמרות הייצוג הזה על המסך, מחקרים עדיין מראים אפער מגדרי בולטכשמדובר בתפקידים בולטים, מסובך עוד יותר בגלל העובדה שנשים נאלצות להתמודד באופן לא פרופורציונליעמדות גילאיסטיותשפשוט לא משפיעים על עמיתיהם הגברים.
כל אלה הם סוג הבעיות שמאותתות שהדברים לא השתנו מספיק כדי לגרום לגברים בשלטון להיות פחות מזלזלים בנשים שמתחתם. אולי אותם גברים מזלזלים ושולטים תמיד יהיו בסביבה. אבל מראה כמופריצותיכול, עם סצנה בודדת, לתת לכותביה לדחוף לאחור מבלי להפוך אותה למוקד המרכזי של הפרק. סצנה שמדגישה ומתנגדת לפיטורים ארוכי שנים של רופאים מנשים נמצאת שם, חלק מהמרקם של הסיפור. זה מודה בקצרה במשקל שלא נאמר על אחת הדמויות שלו, כזה שהוביל אותה בדרך למקום שבו הקהל מוצא אותה כעת. זה עוד משהו שאני קולט כשאני מתבונן בדבורה ותוהה על הקלות שלה, על העוקצנות שלה. אני חושב על אילו גנאי אחרות, קטנות וגדולות, היא עלולה לסבול כדי להחזיק בפינה הקטנה שלה בלאס וגאס, וגם על מה שיכול היה להיות עבורה, אם אף אחד לא היה כבדרך אגב, מעכב אותה בביטול.
