זושה מילמן (היא/ה) מנהלת סיקור טלוויזיה בפוליגון כעורכת בידור, אבל תכתוב בשמחה גם על סרטים. היא עובדת כעיתונאית כבר יותר מעשר שנים.
חדר 237הוא סרט תיעודי שמסתבר לעומקו שלהזוהר, באמצעות קריינות של אנשים שונים כדי להדריך את הצופה דרך פרשנויות שלסרט האימה המכונן של סטנלי קובריק משנת 1980. אין לי מחשבות אמיתיות על זה; אני אוהבהזוהר, אבל נמנעוחדר 237בעיקר מטבעו של ששמעתי על כל כך הרבה ממנו מיד שנייה. אֲבָלPitch Perfect 237הוא הקשר המתוק של האמת שכולנו צריכים להיכנע לעונת החגים הזו, לתת לאור שלה להדריך את דרכנו לשנת 2025 ולשטויות מושלמות.
אני לא אקלקל לך את זה; זה ממש מוטבע בראש הפוסט, ואני מאמין שהגעת לכאן לא בחיפוש אחר סרטון יוטיוב כדי להפחית איזשהו שפל בעונת החגים, אלא כדי לעסוק באמת במשהו. ומה יותר טוב מסרט שמושך לאחור את השכבות על ג'ורג'נאוט תרבותי עטור שבחיםPitch Perfect?
יש צד של זה שאתה יכול למשוך עוד יותר. אתה יכול לדחוף מעבר לצלעות העדינות שלPitch Perfect 237ועל ההשתקפות הרחבה יותר שלנו שלנו, הדרך שבה המין האנושי אוהב למשוך משהו ולמצוא דפוסים בצורה אובססיבית כל כך שאנחנו לא יודעים באיזה כיוון למעלה. רבים טענו כךחדר 237מרחיק לכת כשהוא מקדח בקנאות מטה ומטה ומטה לתוך יצירת מופת קרה אבן במאמץ למצוא משהו חושפני יותר מהטירוף הסוחף שכבר על המסך. הדרך שבה מוחות יכולים ליצור קשרים כל כך בקלות שאתה מפסיק לשים לב מתי קפיצה ודילוג הופכים לקפיצה ולקפיצה. הדרך, אם אתה עוקב אחר עקבות מספיק זמן, הכל חוזר לתיאוריות קונספירציה של 9/11 -
אבל לא! אנחנו לא חייבים. זה היופי שלPitch Perfect 237, סרט שנותן את עצמו בצורה כל כך נקייה לפרודיה שאנחנו יכולים לתת לפרצי הצחקוקים שלנו. בין אם אתה מכירחדר 237המשחק של או לא,Pitch Perfect 237הוא יצירת המופת של שש דקות ו-48 שניות שאפשר להירגע איתה.
