סרט גיבורי על גדול ומטופש יכול - וצריך - להיות מהנה מאוד כשעושים אותו נכון.
אפוקליפסת אקס-מן, כי גדול ומטופש ככל שיהיה, זה לא כיף בכלל. במקום זאת, היציאה האחרונה של המוטנטים חותרת מדי פעם את רמזיו ללב ולהומור עם זמן ריצה מוגזם, סיפור רציני בעצמו וכן, הרבה טמטום גדול.
רוב האשמה כאן יכולה להיות מוטלת על הנבל הטיולרי, אפוקליפסה, שמטרתו להביא את אחרית הימים היא קטסטרופלית ובלתי כשרה כאחד. הסרט נפתח במצרים העתיקה - מה שגרם לי לתגובה פיזית פוסט טראומטית, הודות לזיכרונות שליאלוהי מצרים- שם הודענו במהירות שזה לא הסיפור הרגיל של אקס-מן על להקה של לא מתאים ועל החברה ששונאת אותם. הפעם, ההימור הוא הרבה יותר גבוה, שכן אפוקליפסה הוכח כאיום עתיק יומין בעל פרופורציות תנ"כיות. (במקרה שרצף הפלאשבק שבו מונצח האלוהות המוטנטית לא מבהיר זאת, הקרדיטים שמיד לאחר מכן כוללים אייקונים כמומונה ליזהוצלב קרס לפני שחושף את שם הסרט, כאילו רומז שאפוקליפסה משתלבת היטב בפנתיאון הסמלים ההיסטוריים העיקריים.)
אקס-מן: אפוקליפסהנופל לתוך שיעמום יבש וכואב
מתקדמים לשנת 1983, 10 שנים לאחר אירועיימים של עתיד עבר, הסרט מרפרף במהירות בין מצרים, גרמניה, פולין וארצות הברית, לא מוכן להתחייב לאף מיקום אחד לאורך זמן. במקום לתת לצופים זמן להכיר מחדש את כל אחת מהדמויות המוכרות, חדשות או ישנות,אקס-מן: אפוקליפסהמעביר אותם ממקום למקום כדי להשוויץ בכמה קטעי קבע חדשים ומגניבים הוא מסדר הפעם.
למרבה הצער, זה משאיר חלק גדול מהשעה הראשונה בתחושה של אקספוזיציה ללא הגה. קשה לדאוג לדמויות חדשות כמו Psylocke ו-Storm כשהסצנות שלהן מתחילות ומסתיימות כל כך מהר, ואחריהן גזירה לאיזה סט אחר של דמויות במרחק אלפי קילומטרים. אבל כשהיא מאט כדי לאפשר לנו להתעדכן כראוי באהובות המוטציות פרופסור צ'ארלס אקסבייר, מיסטיק ומגנטו,אקס-מן: אפוקליפסהמוצא את החריץ שלו, אך בקצרה.
שלישיית המוטנטים התיישבו בחייהם החדשים לאחר התקרית הפומבית הדרמטית בסוףימים של עתיד עבר: מגנטו חי בפולין בשם בדוי עם משפחה מושלמת; מיסטיק מסתתרת בברלין; ובית הספר לפרברי של צ'ארלס לצעירים מחוננים גדל עם זרם של בני אדם ומוטנטים כאחד. התפאורה האחרונה מזמינה את הרגעים המהנים ביותר של הסרט הודות לסטודנטים החדשים ז'אן גריי, סייקלופס ו-Nightcrawler. לראות את הדמויות הצעירות והקלאסיות האלה על המסך מספיק מרגש, והן עוזרות לרענן את צוות השחקנים שהנסיונות של חבריו המבוגרים מתחילים להישחק קצת אחרי שני סרטים של מריבות פנימיות.
הופעת הבכורה של המוטנטים האלה, יחד עם החזרה של קוויקסילבר הבולטת וצ'ארלס האהבה הנטושה של מוירה מקטאגרט, משתלמת הרבה יותר מזה של החדשים האחרים. אפוקליפסה אולי גם מוטאנט, אבל אין בו שום דבר חביב או מעניין כדמות. במקום זאת, כישרונותיו של אוסקר אייזק מתבזבזים בתור האל המצרי הכל יכול ותאב הכוח, שמיומנויות העל שלו לעולם אינן מוגדרות כראוי. כמובן שהאקס-מן מחויבים לעצור אותו, עם זאת, מכיוון שהוא גם אחד מסוגם ומנסה להרוס את העולם. כשאפוקליפס מגייס את מגנטו לצוות מוציאי הדין שלו, זה מרגיש כמו טקטיקה ברורה, אם מתוכננת, כדי לחבר עוד יותר את הנקודות ולהעלות את האקס-מן על התיק. אבל כשהסרט מעביר את הפוקוס מהרחבת אילן היוחסין המוטנטי לביסוס האפוקליפסה כאיום, הוא מתחיל לקרטע.
X-Men נמצא במיטבו כאשר מאמצים את הצד המהנה והמטופש שלו
קשה להתייחס לאפוקליפסה ברצינות בגלל כוחותיו המגוחכים, חוסר המוטיבציה והאיפור המצחיק. במקום כל תכונות משכנעות, נראה שהמוטו שלו הוא "כמה שיותר גדול, יותר טוב". זו הסיבה שאנו רואים אותו מזמין את פרשי האפוקליפסה שלו להרוס נקודות ציון כמו אושוויץ ובית האופרה של סידני, ואז גורר את קרבות השיא של הסרט עד למה שמרגיש כמו נצח. כל זה מוביל לעימות הסופי של המוטנטים מול הנבל, שהוא חלק שווה מגוחך, מוזר וחסר היגיון.
החלק הגרוע ביותר בסצנות המורחבות הללו הוא שהן דוחפותאקס-מן: אפוקליפסהלשעמום יבש וכואב. הסרט למעשה מהנה לחלוטין כשהוא לא לוקח את עצמו כל כך ברצינות. הרגע העוצמתי של קוויקסילבר באור הזרקורים, כפי שהיה בסרט האחרון, הוא שמחה; יש כמה צחוקים טובים ורגעי אופי בהשתתפות צוות הליבה של X-Men; והיחסים בין מיסטיק, חאווייר, מגנטו ושאר החבר'ה הטובים מהדהדים במיוחד אחרי כל הזמן הזה שבילינו ביחד. בהתחשב בעובדה שכמה מהדמויות הראשיות כחולות ואחת יורה קרני כוח מגלגלי העיניים שלו, סדרת אקס-מן היא הטובה ביותר כשהיא מצביעה על טיפשות הקומיקס שלה ומחבקת את הכוכבים שלה כמוזרים חביבים.
זו גם סדרה שמאוד עוסקת במשפחה: איך, איפשהו, יש מקום לכולנו המנודים. הנושא הזה עדיין מצלצל חזק וברור לאורך הסרט, אבל כל הזמן שמבלה הרחק מהמשפחה החזקה והמרכזית הזו הוא המקוםאקס-מן: אפוקליפסהמשתבש. וזה המון זמן - רוב משך ההצגה של הסרט בן השעתיים וחצי. כל סצנה ארוכה מדי שמציגה את האפוקליפסה התפלה או מקורביו שכמעט לא מבוססים, הייתה יכולה להיות מושקעת טוב יותר בהתאקלמות של האקס-מן בחברה המיינסטרים, או ברגעים האינטימיים שלהם, או השליטה המוגברת שלהם בכוחותיהם.
במובן מסוים, קשה להאשים את הקבוצה מאחוראקס-מן: אפוקליפסהעל הכנסת איום אלמותי וכל יכול, קרבות כבדי פיצוץ ותוספות גדולות אחרות. מילוי גמר עם טונות של דברים חדשים היא בעיה נפוצה של "סרט שלישי", שאהיל על ידי ז'אן גריי במהלך אחת מהסצנות הצדדיות הקצרות מדי של בדיחה. אבל הסרט הזה משמש כסיפור אזהרה שהגדלה רק לעתים רחוקות שווה יותר. זה היה נחמד לבלות יותר זמן שקט עם צוות ה-X-Men במהלך מה שעשוי להיות ההרחקה האחרונה שלהם. במקום זאת, עלינו לצאת לסיבוב הופעות עולמי ארוך מאוד עם האויב הנשכח שלהם.
