מצטער להטריד אותךהוא סרט חד חושים עם הרבה דברים בראש - אי שוויון גזעי, סכסוכים כלכליים והשגחה יתרה של תאגידים, אם למנות כמה. הכבדות מתקזזת על ידי האופן שבו הבמאי בוטס ריילי אורז את הסריוקומדיה: שימוש אמנותי בגווני ניאון ובגדים מגוחכים מגבירים את פיתולי העלילה הפארסיים עם פריחה סוריאליסטית. בכל הטירוף שלו - גם בכעס וגם באבסורד -מצטער להטריד אותךמתפתח למסע שמתנגד לסיווג. זה הכלאה בין סאטירה נושכת במקום העבודה לבין פרשנות חברתית על שותפות וניצול.
הסרט מתרחש באוקלנד דיסטופי קליל, קליפורניה, מוזר, אך עדיין מוכר, הסרט סובב סביב קאסיוס "קאש" גרין (לייקית' סטנפילד), בן דור המילניום מתוסכל שעדיין גר במוסך של דודו הנרגן (טרי קרוז). בקרוב הוא מסתפק בעבודה שכמעט אף אחד לא נרשם אליה ברצון: טלמרקטינג. מתנשאת על גבולות הסיפור של גרין היא תוכנית נוחה עד כאב בשם WorryFree שבה אנשים חותמים מרצונם את זכויותיהם וחירותם בתמורה לכך שלעולם לא יצטרכו לדאוג ליציבות כלכלית שוב. זה בגלל שהם הוכנסו לצורה כלשהי של עבדות עבור צריפים ועבודה מובטחת. עדין, הסרט הזה לא.
באמצעות אימון מחליף קוד מחברו לשולחן העבודה (דני גלובר), גרין עולה בסולם התאגידים על חשבון עמיתיו המתאגדים וחברתו האמנית האנטי-ממסדית, דטרויט (טסה תומפסון). הוא הופך ל-Power Caller מיועד, איש טלמרקטינג מצליח בטירוף שדוחף את WorryFree להמונים. הוא נמכר תמורת תשלום, ובסופו של דבר פוגש את ההונצ'ו המטורף והראש של החברה שלו, סטיב ליפט (ארמי האמר), שאמור לצלצל מוכר לכל מי שמכיר את ג'ף בזוס או אילון מאסק. ליפט מכין את גרין לפרויקט גדול עוד יותר כדי לתגמל את שאיפותיו הקפיטליסטיות.
כמעט כל מה שסטנפילד מגיב אליו מנוקד במבט סקרן וגבה מורמת, כאילו הוא שואל, "אתה בטוח?" חוסר האמון שלו בשטויות סביבו עשוי לשקף את תגובות הקהל. ההופעה גורמת לגרין מיד להיות סימפטי. אפילו ההחלטה שלו למכור את עמיתיו לעבודה ולדחוק את דטרויט היא לא כל כך בגידה אלא מעשה של ייאוש. הוא בוחר להישאר בחברה הנצלנית כי הם נותנים לו ביטחון ודרך לעזור לדודו בשכר דירה.
אם סטנפילד הוא דמותו של הסרט המבולבל מהמצבים שבהם הוא נקלע, אז הדמויות סביבו ממלאות את שאר משחק המוסר האלגורי בין נכון ורע, כסף ושפיות. דטרויט אוהבת אותו בגלל האישיות האמיתית שלו, אבל ככל שגרין מתאגד - כמו להחליף יד בחליפות חלקות - מערכת היחסים שלהם מתפוררת. כאשר עמיתיו לעבודה זקוקים לגרין כדי להכות איתם, הוא בוחר לחצות את קו הכלונסאות כדי להמשיך לעבוד. כאילו טעמו מהפרי האסור ואינו יכול לחטט משכר חטאת.
מצטער להטריד אותךהוא סאטירה מודפסת באותיות מודגשות וצבעוניות. הדימויים והסיטואציה מפחידים, נדבקים לזיכרון שלך הרבה אחרי שהקרדיטים של הסרט התגלגלו. כמעט אי אפשר לשכוח את הקרשנדו שהסרט בונה אליו (ואני שונא לקלקל את כל הכיף שלך). אופיו המגוחך של הסרט מרשה לעצמו לצחוק תוך שהוא מטיל ספק באי-הצדק של אי-שוויון גזעי וניצול קפיטליסטי. ואין רגע יותר נכון מההווה לשאול את השאלות האלה; מה אנחנו מעריכים במדינה הזו כשזה מרגיש שהכל הופך לכאוס?
מוניקה קסטילו היא סופרת ומבקרת שבסיסה בעיר ניו יורק. עבודתה הופיעה גם ב"וושינגטון פוסט", "הניו יורק טיימס", "הגרדיאן", "וראייטי", "The Village Voice", "RogerEbert.com", "רמזקלה", "NPR" ו"הבוסטון גלוב". היא השלימה את התואר השני שלה באוניברסיטת דרום קליפורניה כעמית מבקר הקולנוע הראשון של בית הספר.
