אני לא מומחה במשחקי וידאו, אבל כפי שעבדתי בתעשייה היצירתית למעלה משלושים שנה, אני יודע ומעריך עיצוב נהדר. מצאתי התאמה מושלמת עםהעולם המעוצב של יושיו המשחק עצמו אולי נראה קל או אפילו ילדותי לשחקנים משופעים, אבל הוא נתן לי הזדמנות מיוחדת להעריך את העיצוב היפה שלעתים קרובות ניתן למצוא במשחקי נינטנדו המודרניים.
העולם המעוצב של יושימכיל את הנחת היסוד שלה על שמו. בתור יושי, אני מקפץ סביב מגוון עולמות מלאים ביצורים ותפאורות "מעוצבים" מנייר, קרטון, עץ, קלטת דביקה, פלסטיק, ועוד פריטי בית נפוצים כמו צמרות בקבוקים, פחי סודה, כדורי פינג -פונג ואפילו שתיית פלסטיק קשיות - אין איסור קש פלסטי בארץ יושי.
בשלב אחד, פרחי אוריגמי "חתוכים" מקרטון גלי ומסיימים בחוט צבוע. הם מנופפים קדימה ואחורה בין שיחי קרטון צבועים. בשלב אחר, יושי בונה רכבת בעזרת פחית קפה קר וכמה גלגלי קרטון. נר תאורת תה נשרף בעדינות מתחת לפחית כדי לייצר מספיק אדים כדי להניע את המלאכה הקטנה.
אגם של מאגמה מגיע עם גייזרים של לבה שנראים כאילו הם עוצבו מממתקים נוזליים. ליער של עצי זרדים מעץ עם עלי נייר יש גשרי קרטון המתנדנדים למעלה או למטה כאשר יושי מפיל בלוט לאחת משתי רשתות המיתרים התלויות מתחת. מטוס העשוי מצינור קרטון צבוע, תוך שימוש במה שאני מניח שהם מקלות סוכרייה על מקל עבור מדחף, טס דרך ענני נייר כתוש. זה נמשך ונמשך. זה לא רק שהעיצוב של כל פריט יפה; החוכמה היא שתוכלו לראות כיצד כל אחד "נעשה" באמצעות פריטי בית.
כל העבודה היצירתית המעולה הזו פירושה שאני משחקת את המשחק לאט, בזהירות ובמצב מתמיד של שמחה. אני מוצא את עצמי מצפה לכל עולם חדש כדי לראות כיצד מעצבי נינטנדו מחזרים את "החומרים המעוצבים" האלה בדרכים חדשות ודמיוניות. לפעמים אשלים מחדש שלבים ישנים לפני שאעוז על הבא, למקרה שאפספסתי משהו.
העולם המעוצב של יושיהוא משחק שמפרס החלטות יצירתיות קטנטנות, המספק לקהל שיחפש אותם.
הרגיש מול קצף
בדרך כלל אנו מסתכלים על דמויות ופריטים במשחקי וידאו כדברים שהושלמו, ואנחנו שופטים איך הם נראים במונחים האלה. אבל המפתחים שלהעולם המעוצב של יושיביליתי כל כך הרבה זמן במודל החומרים המרכיבים כל פריט, כי כיף להבין כיצד נבנה כל פריט ואז בחר את הפרטים. עיצוב התאורה הפריך והבהיר של המשחק מקל על לראות את כל העבודות שנכנסו ל"המלאכה ".
לקרטון יש הקלה וחוסר שלמות. מדי פעם שאריות נייר וקרטון מודפסות, אשר מורגשות במיוחד כשמנגנים את הצד ההפוך של במה, המעניקים רושם כי היצירה הספציפית הזו נחתכה מתיבת דגנים ישנה. קלטת גאפר צהובה כוללת ברק פלסטיק, השמות המודפסים על מכסי הסודה המתכת נראים ישנים ודואגים, לזרדים מעץ יש גרגר ופחיות אלומיניום נשרטות ומשעממות.
יושי והדמויות האחרות במשחק "עשויות" מרגישות. או לפחות אנילַחשׁוֹבזה מורגש. בתחילה חשבתי שהמרקם הוא סוג של קצף. עמיתי המצולע שלי היו מפוצלים גם אם זה נראה כמו קצף או לבד. חלקם אף חשבו שהמרקם של יושי אינו, ונראה יותר כמו קטיפה, או קטיפה, או אפילו, אולי, מיקרו -ספוג.
המרקם הרגיש המטושטש מבדיל את יושי ואת הדמויות העיקריות האחרות מהעולם המעוצב בהן הם מאכלסים. המעצבים של נינטנדו לא ערבבו את המטאפורות שלהם; קרטון, נייר, מתכת מוברשת, בד ועץ משמשים לתפאורה, ואילו פלסטיק קשיח מבריק ומתכת יקרה משמשים לפריטים שאתם אוספים. זה דומה לטכניקה תיאטרלית, ועוזר לי לדעת מה זה מה במבט חטוף.
למעשה, "תיאטרלי" היא מילה שהייתי משתמשת בהם כדי לתאר את המשחק הזה בשלמותו. העולמות השונים נראים כל אחד כמו סט תיאטרון בובות שנבנה על ידי ילדים לצעצועים שלהם. או אולי זו דיורמה של תיבת נעליים. אני מקבל את התחושה הזו בפעולההעולם המעוצב של יושיהכל מתרחש על שולחן מטבח או על רצפת חדר השינה של ילד.
התמקד ביושי
אבל זה לא רק הסולם העקבי שהופך את הסטים האלה לכל כך משכנעים, יש להם גם תחושת עומק מדהימה. יושי מרותק לזיז שמאלה, ימינה, למעלה או למטה ברוב השלבים, אך הסט נפתח מדי פעם ומאפשר לי לנוע למעלה (לעבר הרקע) או למטה (לעבר המסך), נותן לי את ההזדמנות לעבור דרך דלתות או מאחורי הנוף כדי למצוא יותר מטבעות או פרחי סמיילי.
מה שהופך את התנועה הזו למרשימה כל כך היא השימושעקוב אחר המיקוד, מונח צילום המתאר את הטכניקה של מיקוד ברציפות של העדשה כדי לשמור על הנושא חד כשהוא מתקדם לכיוון המצלמה או הרחק לו. לדוגמה, המיקוד עובר עם יושי כשאני מתקדם לעבר החלק האחורי של הסט, מוריד את החזית מהמיקוד ועובר לרקע בו עננים ומרקמים הופכים לחדים. ההפך מתרחש אם יושי נע חזרה לכיוון הצופה.
אפקט המיקוד הבאים ניכר במיוחד כאשר ממקדים ביצה על ענן, שומה או מטוס מלא בחורים ביישנים. ברגע שאתה מעביר את הכסאות על יעד, היעד הזה נופל למיקוד. אם אתה עובר מהמטרה הזו, הוא הופך להיות רך שוב.העולם המעוצב של יושיהוא בהחלט לא המשחק הראשון או היחיד שמשתמש בטכניקה זו, אך השימוש בו יעיל ביותר לגרום לי להרגיש כאילו כל מה שבמרחב הזה הוא חפץ תלת ממדי אמיתי לכאורה המיוצר מנייר וקרטון, ולא דו ממדי שטוח עולם וירטואלי.
אני מעריך את המשחק הזה על מה שהוא: דוגמה יפה לכיוון יצירתי מופתי וביצוע טכני שלעולם לא מפריע להנאה הפשוטה של משחק משחק נהדר. כמו כן, ואולי באופן ייחודי יותר, המשחק עצמו לעולם לא מפריע לי שנהנה מהעולם. זה קל, בטוח, אבל אולי מתאר טוב יותר הוא "נוח".
הנה עולם יפהפה בעבודת יד. תיהנו מזה.
