Illix.run

דיימון ואנה הלסטרום הם שניים מהגדולים הלא מוערכים בעולם הקומיקס של מארוול. הבן של השטן ואחותו המכשפת החזקה נוצרו בתחילת שנות ה-70 כחלק מקו האימה של מארוול, תת-מדור אהוב על הכת ותיק בעולם גיבורי העל הצבעוני של מארוול. אבל סיפור הרקע שלהם היה בדרך כלל מעניין יותר מהסיפורים שבהם הם הוכנסו. בעשורים הרבים שלהם על הסצנה, אף אחד מהם אפילו לא התחיל לנצל את הפוטנציאל הנרטיבי שלהם. האחים האניגמטיים האלה הסתובבו בקצוות של יקום מארוול, עם פאנדום קטן ומסור שמקווה לטוב.

הסדרה החדשה של Huluחדר שלםמציג להם את היקום הקולנועי של מארוול וחיבורי הטלוויזיה שלו, אם כי קשרי ה-MCU הגלויים הם מינוריים ביותר. לרוע המזל, התחייה החדשה אינה משתפרת בהרבה מהקומיקס בכל הנוגע ליצירת השפעה מתמשכת, והיא רק עוזרת לקבור את מה שמייחד אותם. הפורמט של מפלצת השבוע יכול להשתמש בכל שתי דמויות במקומן. בעולם הקומיקס, דיימון ואנה מסתדרים עם עולם העל-טבעי, אבל לשניהם יש בעיות אישיות שמונעות מהם לממש את הפוטנציאל שלהם כמאסטר אוקולטיסטים. הם נפגעים ללא הרף עם התקפות עולמיות שמשאירות אותם מתרוצצים ובמגננה. עמיתיהם לטלוויזיה מציגים תעריפים סטנדרטיים יותר לטלוויזיה בפריים-טיים, מה שאומר שהקהל מפסיד מהטון הסוריאליסטי, שנגזר עליו, שהפך את הדמויות ואת הנסיבות שלהן למיוחדות.

התוכנית מציעה עלילה מרתקת עם המון פוטנציאל - ילדיו שעברו התעללות של רוצח סדרתי, כולם מבוגרים ומנסים לחשוף את סודות העבר שלהם. הפרקים הראשונים סובבים סביב דיימון ואנה שהתאחדו מחדש, למרות האיבה המשותפת שלהם, כדי לעזור לאמם ולפצח את תעלומת מורשת אביהם.

כמה פספוסים טכניים מסירים את האווירה. זוויות הצילום של הסדרה מוזרות וחוזרות על עצמן. הצבעים כהים ועכורים. ועיצוב התפאורה מינימליסטי ברגעים שבהם הוא צריך להיות הכל חוץ. תוכניות טלוויזיה מודרניות של מארוול מג'סיקה ג'ונסאֶלנוֹעָזאֶללוק קייג'זכו בקביעות לביקורת על הקצב הלא אחיד שלהם, וחדר שלםממשיך את המסורת, כשרוב הסצנות מרגישות נמהרות וחסרות את העומק הרגשי שהן יידרשו כדי לנחות במלואן. הרעיונות של הסדרה עובדים בסדר, אבל הם נמרצים מכדי לזהות את ההשפעה הפוטנציאלית של הסיפור.

הוספת כמה מהמוזרויות של דמויות הקומיקס הייתה מגבירה את כוח המשיכה של הסדרה באופן משמעותי. ההצגה מציגה את דיימון כפרופסור סטואי, לא משועשע לחלוטין, המהווה קריצה לקומיקס, שם הוא פרופסור לאנתרופולוגיה. ובכל זאת זה מוריד כמה מהאלמנטים היותר מבדרים של מה שגורם לו לעבוד. מקבילו לקומיקס של דיימון נוטה להופיע לכל דבר, החל ממפגשים חברתיים ועד לפגישות עסקיות יחפים וללא חולצה, מתנהג מוזר וממלמל לעצמו, ספורט חפצי נסתר וקעקועים. הכישלון שלו להשתלב ניכר באותה מידה בסדרת הטלוויזיה, בהתחשב בדמותו המרוחקת בכוונה. אבל סצנת פתיחה טרשית, שבה הוא מצלם את כל המעורבים במתיחה של החזקה, כולל בת זוגו שלו, לא נותנת לצופים הרבה סיבות להסתכל לעומק על הדמות. ובכל זאת, ככל שהסדרה ממשיכה, בדומה לעצמי הקומיקס שלו, דיימון מתגלה כאדם רגיש ומסובך הרבה יותר.

סידני למון בתור אנה היא גולת הכותרת של התוכנית, וברכה בתור הדמות הקווירית הבולטת ביותר ב-MCU עד כה. עיצוב הדמות שלה, בעצם "Business Goth", מוסיף סגנון נחוץ לסדרה, אבל זה אחד מהחדר שלםרק היבטים מושכים מבחינה ויזואלית. הדיאלוג שלה לא תמיד נוחת (היא נוטה לחרפן ללא קשר למידת ההתאמה שלו לסצינה), אבל כשזה קורה (למשל, כשהיא לועגת בעדינות לדיימון על רצינות היתר שלו), היא החלק הכי טוב בסדרה . לטום אוסטן לא ניתן הרבה עומק רגשי לעבוד איתו במשחק דיימון, אבל הוא במיטבו כשהוא מזדהה עם אחרים, במקום לדבר אליהם. לחתוך הרבה מהאווירה של "גאון מצב רוח עם לב זהב" ולתת לו יותר מהחטיפות החיצוניות הפצועה של עמיתו הקומי והחטיפות שלא מהעולם הזה היו עושים לו פלאים. לזרוק את הנטייה של הקומיקס לבחירות מלתחה זוהרות, אפילו מעט מגוחכות, הייתה יכולה להשלים את המראה של אנה בצורה הרבה יותר מושכת מבחינה ויזואלית, ולעזור לקשור את המראה של הסדרה.

צוות התמיכה מוסיף המון לסדרה הזו. אליזבת מארוול נועדה עבורה את עבודתה בגילום אמם הדיבוק של אנה ודיימון, ויקטוריה מדי פעם, והיא מצליחה עם זה. הסדרה מציגה צוות חדש של דמויות משנה לאחים, כוללMindhunterשל יוני קאריל בתור לואיז הייסטינגס, ראש המכון הפסיכיאטרי שמחזיק בו ויקטוריה. דמותה של קאריל היא אחד החלקים הטובים בסדרה, ומגיע לה יותר זמן מסך ועומק, אבל יש לה עלילות משנה משלה כדי להעסיק את הקהל בין מעללי דיימון ואנה.

כיף לראות את אריאנה גוארה בתור גבריאלה רוזטי, גרסה מוחלפת בין המינים של דמות הקומיקס גבריאל צייד השטן. אבל רוב הסצנות שלה מבוזבזות על רגעים מתסכלים שבהם היא אמורה להוכיח שהיא ראויה להיות באותו חדר עם האחים. הסדרה נפתחת על כך שדיימון מתנשא כלפיה בהרחבה, ורבות מהסצנות שלה בפרקים הראשונים גוררים אנשים שמבריקים אותה על אמונותיה, או מדוע היא בכלל נוכחת. הייסטינגס מגן עליה ודיימון מקל על גישתו, אבל זו דינמיקה שקשה לאהוב. ברגע שהיא עומדת על שלה, ההצגה משתפרת מיד. לאלן אוי בתור כריס ין, השותף העסקי של אנה, יש זמן מסך מועט, אבל הוא כריזמטי ומהנה. בינתיים, רוברט וויסדום מגלם את Caretaker, דמות קומיקס חוזרת של מארוול שגילם סם אליוט בסרט מ-2007גוסט ריידר, והוא נהדר בתור הגרעין הרגשי המחבר את אנה, לואיז ודיימון, ומעודד אותם להיזהר אחד מהשני.

בסופו של דבר, אין שום דבר רעחדר שלםשלא ניתן היה לתקן עם קצת יותר תשומת לב ואכפתיות. הכונן העיקרי של הסדרה הופך לזו של כל סדרה פרא-נורמלית סטנדרטית של שד השבוע, ללא הפיתוי שגורם לפורמט לעבוד. הטראומה המשותפת של אנה ודיימון יכולה להיות מרכיב מעניין או אפילו עמוק בסיפור, אבל היא משוטחת עד כדי רדוקטיביות.חדר שלםיש את הקסם שלו, אבל כל הבעיות הקטנות הללו משתלבות והופכות אותו לשעון מתסכל, במיוחד עבור מארוול הוותיקות שקיוותה שהדמויות האלה סוף סוף יקבלו את התמורה שלהן.