יש הרבה מה שקורה ב-Red Dead Online - מרוצים, קרב יריות, מחבואים של כנופיות, פרסים והברחות. אבל בסופו של יום, אני רק רוצה לריב עם החברים שלי.
קרב פיזי ב-Red Dead Online מרגיש פנטסטי, במיוחד בהשוואה לאחיו Grand Theft Auto Online. יש פחות הבזק ושטויות; אין רובי לייזר או מכוניות מעופפות או נשק תקיפה. במקום זאת, הלחימה היא בעלת משקל. ישנם שלבים של מאבק והתמודדות. שחקנים יכולים להפיל זה את זה, להיאבק בעפר ולצרף את אויביהם. לפעמים, אני מנסה לחגור מישהו על הגב שלהסוס הגדול והטיפש שלי, הייסיד, ואז קח אותם לסיבוב. בפעמים אחרות, חבריי תופסים אותי מבלי משים ומתמודדים איתי אל הנהר, שם אנו מתחבטים במפלים.
זה נהיה קצת לוני טונס לפעמים, במיוחד כשהחברים שלי עושים ניסיון משותף לגנוב ולהרוג את הסוס הגדול והיפה שלי.
העדכון Moonshiner הוסיף עוד כמה משימות קטטה. במשימות מסוימות, אתה צריך ללכת לסלון ולהוציא את האופוזיציה, או להילחם בכמה אנשים בזמן שהם שיכורים. ההרפתקאות האלה פנטסטיות, והלוואי והיו עוד הזדמנויות לתגרה.
הנה העניין: ירי באקדח הוא כמעט תמיד יותריָעִילבְּחִירָה. זה גם הרבה פחות מספק. זה בסדר; הירי הואעָדִין. אבל זה תמיד למשוך, לכוון, לירות. רובה יורה קדימה ורובה ציד יורה חזק יותר ושני אקדחים יורים מהר יותר, בטח. יש כמה הבדלים, ויש אנשים שנהנים מאוד לשלוט בקשת או ברובה הצלפים.
אבל הירי חסר את הכאוס של קרב תגרה. אם יש לי הזדמנות להתחיל להתגרות, אני לוקח אותה בכל פעם. זה לא משנה אם זה שודדים, פרסים, אנשים שמעליבים אותי בדרכים, בחור עם כובע יותר מגניב ממני, חוקר שמחזיק מפה יפה שאני רוצה שתהיה לי, או סוכנים פדרליים שמצווים עליי לעצור ולהיכנע - אני הולך להיאבק בהם.
לפעמים כל מה שאני רוצה לעשות זה לפגוע במשהו ממש ממש חזק
לפעמים, החברים שלי ואני נמלא לובי שלם של עמידה אחרונה, ונניח רובים בכוונה. לפעמים אנחנו נלחמים בסכינים, לפעמים אנחנו פשוט משתמשים באגרופים. המשחקים האלה תמיד בלתי נשכחים - אני עדיין חושב על הזמן שבו אחד החברים שלי הפיל אותי ממדף בתוך מכרה, ושלח אותי לאבדון בעגלה של פחם. בפעם אחרת, פתחנו מועדון קרב על גג בנק. שמתי את חבר אחד שלי לחנק, רק שאחיו יתפוס אותי בכתף ויסובב אותי. השניים עשו לי פינג-פונג קדימה ואחורה בשטף של מכות עד שבעלי חטף אחד מהם בגרזן וחנק את השני.
קרבות יריות מסתיימים בהכרח בצורה אחת: אדם אחד גובר על השני. זה חלק מפנטזיית הבוקרים, ברור, אבל Red Dead Online מבלה כל כך הרבה זמן בהתרגשות בפרטים. אם אני רוצה לבזוז בית, אני צריך לפתוח את הדלת, למצוא ארון, לפתוח כל מגירה בודדת, להרים את השלל פנימה ולכיס אותו.
עבור חלק, זה מייגע. בשבילי זה נהדר. אני מוצא כמות עצומה של סיפוק בפתיחת ארון ובשליפה ידנית של פחית שעועית אפויה. במשחקים אחרים, בשמחה ארוץ לפח ואבזוז תוך שניות עוף שלם, צמיד יהלומים וקלטת שמע של ראש העיר.
אבל התגרה של Red Dead Online תואמת את הקצב האיטי של שאר המשחק. זה ריאלי וכבד, ומשתלם עם השפעה מספקת. הקצב של כל דבר, מנסיעות ועד אכילה, רגוע בהחלט. אני הולך לשבת שם ולשחק את המשחק הזה במהירות שהמפתחים התכוונו, ואוהב כל דקה שאני אוכל ידנית נגיסות בודדות של תבשיל כדי לקבל חובב.
אני מקווה שיש סיבות לחזור לתגרה בעתיד. אני לא צריך הרבה תמריץ - ממש כל סיבה להיכנס לקרב אגרוף מספיקה לי. אבל כשהפדלים נכנסים למערב, והאויבים מתקדמים כדי לאתגר שחקנים ותיקים, אני מקווה שנמצא תשובות שאינן רק יותר כוח אש. לפעמים כל מה שאני רוצה לעשות זה לפגוע במשהו ממש ממש חזק.
