בפרק הראשון שלמורשת יופיטר, העיבוד של נטפליקס לסדרת הקומיקס של מארק מילאר/פרנק בשם זה, גיבור העל הגדול בעולם מספק אוסף של כישלונותיה של אמריקה. "המדינה מעולם לא הייתה מפולגת יותר", אומר האוטופיאן. "הקונגרס נמצא בקיפאון. אף אחד כבר לא מוכן להיפגש באמצע. הפער בין עשירים לעניים רק הולך ומתרחב. ילדים לומדים תרגילי יריות פעילים עוד לפני שהם לומדים את ה-ABC שלהם. נאצים מרסקים את הרחובות".
אחיו וחבריו גיבור העל וולטר (בן דניאלס) מסכימים שהמדינה בדרך הלא נכונה, אבל הם חלוקים בדעתם כיצד לתקן את זה. אוטופיאן, הלא הוא שלדון סמפסון (ג'וש דוהאמל), מאמין שגיבורי איגוד הצדק צריכים פשוט להמשיך להכות בנבלי-על (אבל לא להרוג אותם), ולקוות שבתוך כדי התהליך הם יכולים לעורר אנשים להיות טובים יותר. וולטר חושב שהם צריכים להשתלט, כי "הרצון החופשי הוא מה שמוריד את העולם על ברכיו."
לוולטר יש את כל העדינות שלמלך האריותהצלקת של מופאסה מזהירה, "אולי אל תפנה לי את הגב." אבל שלדון ושאר הגיבורים שלמורשת יופיטרהם ארכיטיפים של הטוב זה טיפשמְלִיצָה. מנהל ההצגות סאנג קיו קים, שנכנס לתפקידו לאחר שיוצר הסדרה סטיבן ס. דקנייט עזב את הפרויקט בגלל הבדלים יצירתיים, מנסה לפרק את האופן שבו ז'אנר גיבורי העל התפתח, אבל נראה שלמעשה אין לו ולכותבי התוכנית משהו חדש. לוֹמַר. כתוצאה מכך, הדמויות מבלות שמונה פרקים בהעברת מונולוגים שכולם וריאציות על "דברים היו פעם שחור ולבן, אבל עכשיו הם גוונים של אפור" תוך שהם מציעים רק את הפתרונות הכי שחור-לבן: אל תעשה כלום, או להשתלט על העולם.
על ידי הטחת איפור מזדקן כבד על צוות השחקנים הראשי, התוכנית מתחלפת בין ימינו לשנת 1929. וולטר, שהיה אי פעם פרגמטי, חזה את מפולת הבורסה הקרובה, אבל אחיו האופטימי מדי התעלם מעצותיו, והוביל למשפחתם עסק פושט רגל ואביהם מתאבד. זמן קצר לאחר שאיבד הכל, סמפסון החל לראות חזיונות מוזרים שדוחקים בו להרכיב קבוצה של שישה אנשים נבחרים כדי להעז לאי ולהשיג את הכוח לתקן הכל על ידי הפיכתו לגיבורי על.
יותר מ-90 שנה מאוחר יותר, העולם דומה להכלאה ביןמלכות תבואוהבנים. גיבורי על הם הסלבריטאים הגדולים בעולם, כאשר הדור החדש מבלה חלק ניכר מזמנו בעסקאות תמיכה ובמסיבות במועדונים. בינתיים, נבלי העל הפכו לאלימים יותר, וגיבורים צעירים כבר לא מאמינים בקוד של האוטופי, שקובע שהם לעולם לא יוכלו להרוג, אפילו מתוך הגנה עצמית. בגלגול נוסף של המגמה הנוכחית של שימוש בסיפורי גיבורי על כדי לחקוראיך אבות מתייחסים לילדיהם, האוטופי מוצג כאבא די נורא. הדרישות שלו לשלמות דוחפות גם את בתו קלואי (אלנה קמפוריס), שנמלטת לסמים ואלכוהול, וגם את בנו ברנדון (אנדרו הורטון) שרוצה מאוד שאביו יראה בו יורש ראוי.
הסדרה של מילר ו-Quitely קצרה, ורוב התוכנית של נטפליקס שואבת רק מקטע קטן מהכרך השלישי של הקומיקס.העיבוד של נטפליקס להאקדמיה למטריההתמודדו עם מחסור דומה של חומר מקור, אבל כותבי התוכנית הזו הצליחו למעשה לשפר את הקומיקס על ידי הוספת פרטים רעננים שהשתלבו עם הסגנון המטורף של ג'רארד ווי. הרעיון של גיבורי הדור הגדול ביותר המתמודדים עם שקיעתה של אמריקה, אותו חקרה מילאר במקור בעקבות המיתון הגדול, מרגיש רלוונטי אפילו יותר היום, אבל קים והכותבים מתייחסים לחומר כל כך קל, עד שהתוספות שלהם מרגישות כמו ריפוד , במקום לפתח או לעדכן באמת את הדמויות, העולם או הנושאים.
סיפור הסיפורים איטי במיוחד בקטעים ההיסטוריים, שבהם שלדון מבלה פרקים שלמים בשיטוט לבדו בקערת האבק כמו משוגע משתולל. הפעולה מואצת מעט כאשר המסע לאי יוצא לדרך, אך דגמי העיסה של הרצף לא מצליחים לספק תמורה רבה. הסיפור מתמקד במערכת היחסים השבורה בין שלדון, וולטר וחברו הטוב האקסצנטרי והעשיר להפליא, ג'ורג' האצ'נס (מאט לנטר של90210ומלחמת הכוכבים: מלחמת המשובטים). אשתו לעתיד של שלדון, גרייס (לזלי ביבב) משחקת את משכנת השלום, ושני הגיבורים האחרים ממש נמצאים בנסיעה.
צילום: סטיב ווילקי/נטפליקס
זה בעייתי במיוחד עבור פיץ סמול, הלא הוא התלקחות (מייק ווייד), אחת מכמה דמויות שהוחלפו בגזע מהקומיקס כדי להפוך את צוות השחקנים למגוון יותר. הוא שימש כשופר למונולוגים ב-1929 על איך הוא אוהב את אמריקה, למרות שזו ארץ קשה לגבר שחור. אבל הוא לא מבטא אף אחד מהרגשות האלה בימינו, כשהתוכנית נופלת למלכודת התקופתית המתסכלת של העמדת פנים שגזענות היא בעיה מהעבר שנפתרה. כל הקונפליקטים שלו מבוססים במקום זאת על חשש שבתו גיבורת העל עלולה להיפצע במהלך קרבות, ולהיכנס לכיסא גלגלים כמוהו. מלבד היותו חכם גנרית, אין לו תכונות אופי מוגדרות מלבד הגזע והנכות שלו.
יש כמה נקודות אור בתוך התוכנית, כמו האוטופי שיש לו מפגשי טיפול עם נבל מובס שהוא מאמין שמבין אותו טוב יותר מכל אחד אחר, וסצנת קרב דרמטית שמתרחשת בוואקום שקט. למרות שהאפקטים המיוחדים לא יכולים להתחרות בפעולה בקרבות גיבורי העל הגדולים המתרחשים בתוכניות מארוול של דיסני פלוס, אין ספק שיש הרבה יצירתיות המוצגת באופן שבו כוחות שונים מתקשרים.
לרוע המזל, היצירתיות הזו חסרה במידה רבה משאר הסדרה. מילר ניסה להגיב על המעבר מהקונפליקטים הפשוטים של תור הזהב של ספרי הקומיקס, שבו גיבורים שיגרו בעיקר שודדי בנקים ונבלים מטופשים, לסיפורי גיבורים מודרניים בעלי ניואנסים יותר, שהפכו לפוליטיים בעליל. אבל הסכסוך לאורך רוב העונה הראשונה שלמורשת יופיטרמסתכם רק בשאלה אם זה בסדר להרוג נבל-על שעומד לרצוח אותך או את ההורים שלך. התוכנית מרמזת על הקונפליקטים המורכבים יותר שהקומיקס מטפל בהם, אבל נראה שהכותבים שומרים אותם במילואים לעונה עתידית. קשה לדאוג איך הסיפור ימשיך, בהתחשב בכך שכולם בתוכנית הם או קלישאה מרושעת, פתיים במיוחד, עקשנים בצורה בלתי סבירה, או בקושי דמות בכלל.
יש הרבה בעיות עם אמריקה, ועם הקשר של ז'אנר גיבורי העל עם אלימות ופוליטיקה, אבלמורשת יופיטרלא באמת מתייחס לאף אחד מהם. כמו האוטופי עצמו, יוצרי התוכנית תקועים במבט לאחור אל תור הזהב המדומיין, בלי שום דרך להתקדם ולבנות משהו טוב יותר.
כל שמונת הפרקים שלמורשת יופיטרזורמים כעת בנטפליקס.
