כריס פלאנטה שותף בהקמת פוליגון ב-2012 וכעת הוא העורך הראשי. הוא מנחה במשותף את The Besties, הוא חבר הנהלה של קולנוע פרידה, ויצר את קורס העיתונות המשחקים הראשון של NYU.
אני לא זוכר שהתרגשתי כל כך לקראת העונה השנייה של תוכנית טלוויזיה כמו שאני מתרגש לקראת החזרה שלאיך לעשות עם ג'ון ווילסון, של HBO Maxסדרה דוקומנטרית על הכל וכלום.
השילוב הזה - היומיומי והעמוק, דחוס לפרקים של 25 דקות ניתנים לנשנוש - עשה את העונה הראשונה שלאיך לעשות עם ג'ון ווילסוןההצגה הטובה ביותרצפיתי בזמן המגיפה. אין תחרות. עם זאת, אני לא חושב שלג'ון וילסון עצמו יהיה אכפת במיוחד מהסוג הזה של סופרלטיב. ההצגה שלו, שנוצרה בעיקר משנים של צילומים מזדמנים שצולמו ברחבי העיר ניו יורק, היא צנועה באופן אנכרוניסטי. ווילסון הוא האנטי-משפיע, בעיקר מסתתר מאחורי המצלמה, נותן מספיק זמן לאנשים שכנראה לא יופיעו בטלוויזיה שלנו אחרת.
כל פרק תלוי באופן שטחי בקונספט פשוט כמו "איך לשפר את הזיכרון שלך" או "איך לפצל את הצ'ק". אבל להגיד שהתוכנית עוסקת במשהו כמו "איך לעשות שיחת חולין" זה כמו להגיד שספר לימוד בפיזיקה עוסק ב"איך דברים זזים". זה נכון, בטח, אבל הקסם הוא בהסבר של איך זה עובד, ולמה זה חשוב.
HBO Maxהוציאה את העונה הראשונה בלב המגיפה, כשמיליונים מאיתנו היו מרותקים בתוך הבית, מורחקים לא רק מחברים ובני משפחה, אלא מהכֹּלמגע אנושי. כל שבוע,איך לעשות עם ג'ון ווילסוןהזכיר לי את בשר החיים. זה הרגיש כמו הליכה בקניון צפוף, המצלמה שלו מתקרבת אל כל הפרטים שקל להתעלם מהם, מזכירה לי שהפעולה הפשוטה של קיימת בחוץ היא כל כך מוזרה ותוססת ובלתי צפויה. העונה הראשונה הסתיימה, כיאה, בפרק שסימן את הגעת המגיפה והסגר בניו יורק.
עכשיו ההצגה חוזרת, הפעם כשהמצלמה של וילסון מתעכבת בעיר ניו יורק איכשהו יותר מוזרה ולא מוכרת מהרגיל. הנה העיר בסגר ואז בהתאוששות. כשאנחנו מתחילים בתהליך של פירוק הטראומה של השנתיים האחרונות, אני לא יכול לחשוב על הצגה טובה מזו.
איך לעשות עם ג'ון ווילסוןעונה שניה תעלה לראשונה ב-HBO Max ב-26 בנובמבר.
