תפקיד קריטי, המבוכים ודרקונים משחק בפועללהקה בראשות Dungeon Masterמאט מרסר, עומדת להבהב לפופולריות המיינסטרים. של הצוותהקמפיין המלא השלישינמצאת בעיצומו, הזרמת Amazon Prime שלהסדרת אנימציהבכורה בפברואר, וההרפתקה הראשונה שלו שפורסמה בדרךקוסמי החוף. עכשיו מגיע הרומן הרשמי הראשון שלו, פריקוול שכותרתותפקיד קריטי: Vox Machina - Kith & Kin. לפוליגון יש קטע בלעדי מהספר המוגמר, שיימכר ב-30 בנובמבר.
נכתב על ידי סופרת רבי המכר של הניו יורק טיימס, Marieke Nijkamp (כאן זה נגמר,לפני שאשחרר,קוד אורקל),קית' וקיןקדם לאירועי הקמפיין הראשון של הלהקה, שהחל ב-2014. הוא מספר את סיפור המקור של התאומים החצי-אלפים של Vox Machina, Vex'ahlia ו-Vax'ildan. שיחקו על ידי השחקנים הקוליים לורה ביילי (הילוכים 5, האחרון מאיתנו: חלק 2) וליאם אובריאן (מורדי מלחמת הכוכבים,ליגת האגדות), בהתאמה, הזוג שרד ילדות קשה בעיר סינגורן, שם הם למדו לא לסמוך על אף אחד מלבד עצמם. רובי דיימונד, שהוא חלק ממסע פרסום 3 של תפקיד קריטי, מספר את ספר האודיו.
מהתיאור הרשמי של הרומן:
התאומים נסעו רחוק וחוו קושי גדול. אבל בעזרת השנינות המהירה של ווקס והפגיון המהיר יותר של ווקס, הם תמיד הקדימו את הצרות. כעת, סכנות לא ידועות ממתינות להם בעיר השוקקת ווסטרוון, שם התאומים מסתבכים ברשת המסתובבת על ידי גילדת הגנבים הידועה לרבים בשם הסוגר. לכודים בעסקה נמהרת, ווקס ווקס (יחד עם בן לוויה הנאמן של ווקס, טרינקט) יוצאים לטבע הפראי כדי למלא את המחלקה שלהם לארגון הפשע הידוע לשמצה. ככל שהמצב מסתבך יותר ממה שהם אי פעם יכלו לדמיין, בפעם הראשונה ווקס ווקס מוצאים את עצמם בצדדים מנוגדים של סכסוך שמאיים על הבית שהם נושאים זה עם זה במשך שנים.
"פחדתי כשפגשתי לראשונה את טרינקט," אמרה ווקס, נשענה לאחור על עקביה והושיטה יד לגרד את אוזנו של טרינקט. תכשיט מכורבל לידה, סנטרו מונח על השמיכות של אסווין ועיניו מלאות הנפש מתמקדות בנערה. היא ריחחה וחייכה והניחה את ידה הפנויה על אפו.
"פחדתי," אמר ווקס, "אבל זה לא היה בגלל טרינקט. הוא היה רק גור, קטן ממך עכשיו."
אסווין ציחקק על זה.
"פעם, אחי ואני טיילנו ביער. מצאנו מקום מקסים ללינה, ובזמן שאחי נכנס לעיר לאספקה, נשארתי מאחור ופגשתי מטיילים אחרים, שאמרו לי שהם עוברים בדרכם לעיר גם הם. הם הגיעו ליד המחנה שלנו והם הציעו לחלוק איתי את האוכל שלהם". היא הייתה צריכה לדעת יותר טוב. אם החיים בסינגורן לימדו אותה משהו, זה היה לא לקחת את החסד כערך נקוב, כי זה הפך בהכרח לאכזריות.
"חשבתי שהם נחמדים ועוזרים, אבל מה שלא ידעתי זה שהם למעשה מפלצות מפחידות בתחפושת." היא הנמיכה את קולה ואסווין משך את השמיכה שלה למעלה, רועדת מרוב עונג. "אז כשאחד מהם התכופף ליד המדורה שלנו והעמיד פנים שהוא מכין ארוחה, השני הסתובב סביביתפסהזרועות שלי."
ווקס זז, ואסווין צווח. טרינקט מיד דחף את חוטמו לעברה וחיבק את ידה.
"הם לקחו אותי למחנה שלהם, שלא היה כל כך רחוק משלנו, וכלאו אותי בכלוב על גבי עגלה. ויכולתי לראות שאני לא היחיד שהחזיקו שם. היו להם גם בעלי חיים בכלובים. הם לכדו ציפורים ושני גריפינים צעירים ואת הילד הטוב הזה כאן." היא העבירה את ידה על ראשו של טרינקט. "אז הבנתי שהם לא באמת מטיילים, הם פשוט העמידו פנים. זה היה כאילו הם הסתירו סט שני של שיניים חדות מאחורי החיוכים הידידותיים שלהם."
במציאות, הם לא נראו אחרת בכלל, אבל ווקס לא התכוונה לספר לאסווין שהרוע יכול להיראות כל כך ארצי כשכבר היו לה מפלצות לדאוג מהן. הציידים צחקו והתבדחו ברגע שלכדו את ווקס, והם אכלו בשמחה את האוכל שהבטיחו לחלוק. אחד מהם זמזם מנגינה עליזה והשליך תפוח על העגלה שהחזיקה את הכלוב של ווקס.
"הם היו מפחידים בדיוק כמו הולכי האפר?" לחש אסווין.
ווקס שקל את זה. "כשהייתי שם, חשבתי שהם המגרש הכי מפחיד שראיתי אי פעם".
"מה קרה אחר כך?"
"בכיתי," אמר ווקס. "וניסיתי לברוח. ניסיתי להרים את המנעול, אבל בגלל שפחדתי כל כך הידיים שלי רעדו". היא היססה לרגע, לא רצתה להעמיס על הילדה הקטנה את הייאוש שלה מלכודה שם. במקום זאת, היא אמרה: "ואז הבנתי שטרינקט לכוד באחד מהכלובים האחרים, והוא נראה כל כך מפוחד. ידעתי שאני חייב לפרוץ את עצמי, ואני אצטרך לפרוץ גם אותו".
טרינקט הביט באסווין בעיניו הגדולות והחומות, והילדה הקטנה הנהנה בעיניים גדולות לא פחות. "הייתם צריכים לברוח ביחד!"
ווקס הנהן. זה לא היה שקר מוחלט. תַכשִׁיטהיההייתה בכלוב מולה, היא פשוט לא ידעה שהוא שם. הוא היה מכורבל והוסתר, מוגן על ידי דובה חומה בוגרת עם צלקות סביב חוטמו וחתך מדמם לאורך צלעותיה. נשימתה של האם הדוב הייתה מאומצת ודקיקה, חייה נמוגים לנגד עיניה של ווקס.
ווקס העבירה את אצבעותיה בפרוותו של טרינקט. "חיכיתי עד שהמפלצות ישנו, ואמרתי לעצמי שאהיה אמיץ. נשמתי לאט מאוד ושמרתי את ידיי בשקט ככל שיכולתי, עד שהן הפסיקו לרעוד. ואז ניסיתי להרים את המנעול. ואתה יודע מה קרה אז?" ווקס רכן קדימה בחיוך קונספירטיבי. "משום מקום אחי הופיע. הוא חזר למחנה שלנו ומצא אותי נעדרת, אז הוא איתר אותי. הוא עזר לי לצאת מהכלוב, וכשהמפלצות התעוררו, נלחמנו בהן יחד".
"ניצחת?" אסווין נשם.
הקרב היה פרוע וכאוטי, והיא זכרה רק חלקים ממנו. הכעס שלה. הייאוש שלה. היא התעוררה בזיעה קרה כל לילה במשך שבוע לאחר מכן, רואה את עצמה עומדת במחנה עם פסי דם על פניה ובגדיה, סכין בידה וגופה לרגליה. "כמובן שעשינו. כי החלטנו להיות אמיצים והיינו ביחד, וזה כל מה שהיינו צריכים. אם תמשיך להילחם, לא משנה כמה הם מפחידים, המפלצות לעולם לא יוכלו לנצח".
אסווין פיהק והתכרבל עמוק יותר מתחת לשמיכות. "ואז מצאת את טרינקט." המילים התערפלו מעייפות.
"פתחנו את כל הכלובים במחנה ולכל החיות היה לאן ללכת. הציפורים עפו. הגריפינים נעלמו ביער שסביבנו. רק טרינקט נשאר. אז הרמתי אותו והחזקתי אותו קרוב, והבטחתי לטפל בו".
צילום: רובין פון סוואנק/תפקיד קריטי
היא גם לא יכלה לעשות שום דבר אחר. אמו של טרינקט ספגה מום וספוג דם, אבל במצבה המוחלש היא עדיין ניסתה לשמור על הגור שלה מפני אכזריותם של הציידים. לפצעים שלה היה ריח של מוות וריקבון, כאילו היא נשארה להירקב מבפנים, והבכי שלה נקרעו דרך ווקס. אז ווקס עשתה את הדבר היחיד שיכלה. היא לקחה סכין והוציאה את הדוב מהאומללות שלה. היא לא יכלה לנטוש את טרינקט לאחר מכן.
"הוא בא איתנו למחנה והוא גדל לדוב הגדול, האמיץ והטוב ביותר שראית אי פעם. וגם הכי חמודה". ווקס נשען על טרינקט, וטרינט זמזם בשביעות רצון.
אסווין, שהיה שוב על סף שינה, מלמל משהו לא קוהרנטי. היא ליטפה את אפו של טרינקט והיא חייכה.
"חיינו באושר ועושר עד עצם היום הזה," לחשה ווקס. והיא רצתה נואשות שהמילים יהיו נכונות.
