ב-11 באוקטובר 2021 איש הפלדה יצא מהארון.
"סופרמן יוצא כביסקסואל; 'לא גימיק', אומר הסופר", שרה הכותרת של רויטרס. "למה ל'סופרמן הדו-מיני' יש גרביונים של שמרנים בטוויסט", הכריז פורבס. ודאי, הזעם היה מהיר, חד וצפוי בצורה מדכאת. פחות מחודש לאחר ש-DC הכריזה על חשיפת הדמות הקרובה, המשטרה נשלחה לבתיהם של הסופר טום טיילור והאמן ג'ון טימס לאחרהושמעו איומים על חברת הקומיקס. בינתיים, שחקן סופרמן לשעבר, דין קיין (יותר יותר קולו של אי הסכמה זועפת מ-DC Comics המודרנית) פנה לחדשות הכבלים כדי להאשים את החברה ב"עגלות" במגמה של גיבורי-על קווירים בפומבי.
בתוך כל ההלם והזעם הזה, אולי הייתם צריכים לפזול קצת כדי לתפוס פרט משמעותי למדי: הסופרמן המדובר בכלל לא היה קלארק קנט, הבן האחרון של קריפטון.זֶהסופרמן, זה שקראנו עליו בקומיקס וצפינו בסרטים ובטלוויזיה מאז 1938, היה הטרוסקסואלי נחרץ (ומחובר באופן מונוגמי ללויס ליין) כפי שהיה אי פעם.
לא, הסופרמן החדש והגאה שלנו היה אחד שג'ון קנט, בנם של קלארק ולויס, שהוצג על ידי הסופר דן יורגן ב-2015 ו(לאחר תפקיד מוצלח בתור סופרבוי) קידם לאחרונה לחלוק את האלטר-אגו של אביו כאשר קנט הבכור. יצא לטיול מחוץ לכוכב הלכת כדי להפיל דיקטטור חייזר או שניים, כרגיל.
זה, בעולם הקומיקס של המאה ה-21, כמעט ולא ייחודי. ג'ון הוא דוגמה לדמות מורשת: בן חסות צעיר יותר או יורש של גיבור מבוסס, שלוקח על עצמו את התואר ואת שם הקוד שלהם. ולמרות שגיבורי מורשת הם בקושי המחוז של DC לבדו, הם כבר מזמן מילאו תפקיד מיוחד בסיפור הסיפור של החברה.
בעזרת הספירה השמרנית ביותר (יכולתי להגיע גבוה יותר!), המשכיות DC המרכזית בירכה אותנו בלא פחות משני סופרמנים, שלושה פלאשים, ארבע וונדר וומן, שני אקוומנים, שלוש באטגירל וחמישה רובינים. ובואו לא נתחיל ב-Green Lanterns, כי חבר, אנחנו נהיה כאן כל היום.
אז בעוד שמארוול, חלוצה באמנות העדינה של אשליית השינוי, מרגישה לעתים קרובות כאילו היא מתרחשת בשנת 1968 תמידית, היקום של DC מרגיש יותר כמו אפוס רב-דורי -מאה שנים של בדידותעם עוד שכמיות וספנדקס. גיבורים מדור קודם, אחרי הכל, עושים יותר מהכפלה של IP קיים; הם מאפשרים לגיבורי העל הגדולים להישאר צעירים, מסתגלים ורלוונטיים עם עשרות שנים שחולפות יחד עם קהל הקוראים המשתנה שלהם. ובזמן האחרון הם ממלאים תפקיד מיוחד במיוחד: חלק מפתיע מהם התברר כיותר מקצת מוזר.
קחו בחשבון: עוד ב-2016, ג'קסון הייד הצעיר, אז ה-Aqualad החדש וכעת מכונה Aquaman לצד שמו המבוגר יותר, התגלה שיש לו חבר בדפיDC Universe: Rebirth Special. שנתיים לאחר מכן, הסופר NK ג'מיסין והאמן ג'מאל קמפבל הציגו לנו את ג'ו מוליין, פנס ירוק רעננה שהוצב הרחק מהבית, שהביסקסואליות שלו הייתה רק אחת מכמה תכונות שביססו אותה (במילים של ג'מיסין) כ"זר בארץ זרה." נוביה מהאמזונות, אחותה התאומה של שותפתה וונדר וומן הנסיכה דיאנה, הוצגה כלאחר יד במיטה עם אהובה איו רק בדצמבר האחרון.
וישנו גם טים דרייק, רובין מס' 3 לאלו ששומרים על ניקוד בבית, שעל המיניות שלו הועלו השערות, התלוצצו ונדונו בלהט מאז ימי הזוהר שלו בשנות ה-90 על ידי קוראים קווירים כמוני - יותר משני עשורים לפני מגהן פיצמרטין ובלן אורטגה.הוציא אותו מהארון כביסקסואלבאוגוסט 2021.
אז אם סופרמן (הגרסה הדו-מינית) אכן נהגה, זו הייתה עגלה שהגיעה מזמן.
DC Pride 2022 משאיר מורשת קווירית
מקרה לגופו, של השנהDC Prideמיוחד, חלון הראווה השנתי השני של החברה של אורווה שהולכת וגדלה של דמויות LGBTQ. מתוך 12 הסיפורים שנכללו בפרק השנה, מחציתם התרכזו באיטרציות מורשת מחוץ לארון של דמויות מבוססות.
ואם יש נושא רץ שמתפתל בכל אחד מהסיפורים האלה, זה על המשקל של המורשת והמוניטין על היכולת של הגיבורים החדשים האלה לאמץ את המיניות שלהם... והאם זהויות מיניות וזהויות גיבורי על יכולות להתקיים בציבור.
תמונה: דווין גרייסון, ניק רובלס/DC Comics
קחו, למשל, את סיפור הפתיחה על ג'ון קנט סופרמן מאת הסופר דווין גרייסון והאמן ניק רובלס. לכאורה צוות חברים-קומדי מקסים בו ג'ון לוקח את חברו הקשה והבלתי עולמי בעליל דמיאן וויין (דמות מורשת בעצמו, שהוא האחרון בשורה של רובינים בעלי נושא קווירי) לחגיגת הגאווה הראשונה שלו. הסיפור מקסים מספיק על פניו, עם כמה רגעים של קומדיה מרושעת באמת. אבל הלב של זה הוא ההיאבקות של ג'ון עצמו עם משקל השם סופרמן והמיתוס שהוא כופה עליו.
הודיע על ידי החבר שלו ג'יי נאקאמורה שהוא צפוי ללבוש את נעלי הסופרמן שלו למצעד, ג'ון נהיה פתאום מסויג לאוכף את מגן ה-S עם הבי-מיניות שלו: "סמלים מספרים סיפורים במהירות הראייה", הוא משקף בכתוביות סיפוריות, "אבל אנשים לא תמיד מסכימים על המשמעות של סמלים. והמשמעות של סמל יכולה להשתנות בהתאם למי שצופה בו."
בסופו של דבר, דמיאן הוא זה שמבטיח לו שזיהוי הסמל של סופרמן עם הקבלה העצמית של ג'ון עולה בקנה אחד עם מה שסופרמן האב תמיד ייצג: "אבא שלך יאהב את זה. זה יהיה אתה שאתה - וזה בדיוק מה שהוא אמר לך שהוא רוצה."
מורשת, אומר המוסר, עוסקת בהתאמת סמלים לדורות חדשים כמו לגרום לדורות חדשים להסתגל לסמלים רבי עוצמה.
והסיפור של גרייסון אינו היחיד שמוכר לנו את המסר המסוים הזה. כמה עמודים מאוחר יותר, החץ הירוק של שנות ה-90 קונור הוק הופיע נדיר במאה ה-21 בסיפור של רו סטיין וטד ברנדט (כאן, כמו ג'ון, קונור חובר לדמיאן וויין, החלטה מקרית שגורמת לדמיאן להגיע בצורה מצחיקה. כחבר הכי טוב של כולם ללא מושג).
ולא עובר זמן רב עד שגם קונור מתלבט על המשקל המוזרות שלו מטילה על ההיסטוריה של החץ הירוק: בעמוד השני, הוא חושב על אביו העל-הרואי (והסטרייט למדי) וכותב, "אני כל הזמן חושב על להגיע החוצה לאולי, כדי לקבל את נקודת המבט שלו."
וזה ממשיך: אקווהמן הצעיר ג'קסון הייד מתוודה על הקושי להשלים עם המורשת האטלנטית הגדולה שלו, כאשר כל כך הרבה מילדותו היה עטוף בלחץ להיראות אנושי יותר (קרא: סטרייט) ממה שהוא באמת. הריי, יורשו של אביו, גיבור תור הזהב בעל אותו השם, תוהה כיצד לבנות משפחה חדשה שנמצאה תחת משקל משפחתו הביולוגית וחינוכו.
הכל מרגיש מעורר השראה, לראות את הדמויות הצעירות האלה מבטאות בלי בושה את המיניות והמגדר שלהן, עד שהציניות שוקעת: איפההםהמבוגרים המשונים, בכל מקרה? אחרי הכל, מדובר בסופרמן דו מיני - אבל לאזֶהסופרמן, לא זה שמתנוסס על ספלי קפה שהוריך יכלו ללגום מהם בנוחות. זה אקווהמן וונדר וומן מוזר, אבל לא אלה שג'ייסון מומואה או גל גדות יצטרכו לענות עליהם.
במובן זה, דמות מורשת קווירית היא דרך בטוחה להשיג את הכותרות מבלי להסתכן באמת בקבילות ארוכת הטווח של כל IP מרכזי. האם DC לא רק מנסה לאכול את עוגת הגאווה שלה ולאכול אותה גם?
האם בי סופרמן יכול למכור אופניים?
לדווין גרייסון יש ניסיון מסוים בכל הנוגע לדמויות קוויריות של DC באופן מרומז ומפורש. לאחר שכתבה שורה ארוכה של כותרי DC הקשורים בעיקר לבאטמן החל מסוף שנות ה-90, היא הוכרזה לזמן קצר ככותבת של סדרה מתמשכת עבור באשת העטלף קתי קיין (עוד דמות מורשת קווירית, מעין), ואמרה שהיא ראש קנון משלו של Nightwing כולל את הבי-מיניות של הדמות. במבט לאחור, היא אומרת לי, חל שינוי ברור באופן שבו החברה מוכנה להוציא את ה-IP המוביל שלה שהגיע רק בשנים האחרונות:
"ההבנה שלי [בסוף שנות ה-90] הייתה שאי אפשר לצאת מכל דמות עם דמות פעולה", אומר גרייסון. "דמויות שלא היו מוכרות לרוב הציבור הרחב - כמו סטארמן, נגיד, או מגי סוייר, או גרין-לנטרן-לא-לא-הפעיל-עם-סדרה-אבל-המבוגר-אחד- אף אחד-מחוץ לקומיקס-פאנדום-יודע-בשם - יכול להיות הומו, אבל סופרמן היה צריך להיות מסוגל למכור כרטיסים לסרט ומשחת שיניים במערב התיכון".
"אתה יכול לראות שינוי ברור בין מה שמכונה 'שיווק הומו מעורפל' לנורמליזציה קווירית בפרסום המיינסטרים בסביבות 2015", ממשיך גרייסון. "ברגע שאתה מבין את גיבורי העל כ-IP מורשה, זה לא צריך להיות מפתיע למצוא קומיקס בעקבות אותו ציר זמן כללי."
אז האם זו רמאות למען משחת שיניים עבור DC לגרום לסופרמן הצעיר להיות מוזר בזמן שאביו נשאר סטרייט בנחישות? טוב, אולי. אבל מבחינת גרייסון, זה פחות עניין של שימור IP מאשר דיוקן של דמוגרפיה אמיתית:
"אם מסתכלים על דברים כמו סקרים של Gallup ומדד הקבלה המואצת של GLAAD, לעתים קרובות אתה רואה רמות גבוהות יותר של זיהוי עצמי וקבלה של LGBTQ אצל אנשים צעירים יותר מאשר אצל המבוגרים שלהם. אז במובן הזה, זה רק השתקפות של המציאות", אומר גרייסון.
"בנוסף, יש את הנושא של יצירת דמות חדשה לעומת שינוי דמות קיימת. היו כל כך הרבה קומיקסים, סרטים וסדרות טלוויזיה שהתמקדו בספינה של קלארק ולויס, שלדעתי שינוי של אחת מהמיניות שלהם עכשיו יהיה קשה למכור. באופן אישי, למרות שאני מאמין שיש מישהו שהוא באופן פעיל סופרמן להיות להט"ב זה חשוב, אני לא חושב שהאדם הזה חייב להיות קלארק. אבל יש רב יקומים ופאנפיק ודרכים לעקוף את זה אם אתה לא מסכים."
הילדים הם העתיד שלנו
מצד שני, עבור טום טיילור, שכתב את הסיפור שמוציא את ג'ון מהארון, הנעורים הם פחות גורם מניע מאשר סדרי העדיפויות המשתנים של המוציא לאור של הדמויות. למרות שטיילור רצתה זמן רב לכתוב סיפור עם גיבור מוזר, היה זה DC שפנה אליו בהצעה להוציא את סופרמן מהארון, אפילו שטיילור עצמו השתעשע עם הרעיון:
"עבדתי בקומיקס בערך 12 שנה, ודמויות מוזרות נמחקו או הכחידו אותי", נזכרת טיילור, "אז הייתי קצת חוששת. אבל ג'יימי ריץ', העורך שלי באותה תקופה, אמר לי, 'טום, הרעיון הזה צף בדי.סי. איך היית מרגיש...?'"
לדעתו של טיילור, זו השתקפות לא רק של קהל קוראים משתנה, אלא של אשינוי תרבות העריכהמֵעַלבשנים האחרונותבחברת הקומיקס. "הגענו לנקודת זמן, במיוחד ב-DC, שבה העורכים - וכל מי שמעל העריכה - כל כך מחויבים לומר,כן, אנחנו רוצים את הייצוג הזה בדף, אנחנו רוצים את הקולות האלה."
אם זה נראה כמו מחווה קטנה, אולי זה לא צריך. השינוי בתרבות שגם טיילור וגם גרייסון מציינים מגיע בזמן שבו, אם לומר זאת בעדינות, התרבות הרחבה יותר של פוליטיקה וקבלה נדחקת אחורה במהירות אימתנית. בזמן כתיבת שורות אלה, 28 מדינות הציגו הצעות חוק נגד להט"ב בשנת 2022, ו-8 כבר חתמו עליהן בחוק. גופות טרנסיות נרדפו והופללו בבתי משפט, וספרים קווירים נשלפו ממדפי הספרייה.
להיות קורא קומיקס צעיר וקווירי באמריקה היום זה לחפש גיבורים במדינה שנראית מתעקשת למנוע מהגבורה כל סיכוי לנצח. גיבור על הומו, או בי, או אס, או טרנס עשוי להיות מחווה קטנה וזהירה, אבל כל מחווה מקבלת משמעות גדולה כשדיבור הוא בעצמו מקור לפחד. ואם הדמויות האלה במקרה הן, עצמן, צעירות ולא בטוחות, אולי זה רק אומר שהן, כמו הקוראים שלהן, יצטרכו ליצור עתיד חדש למרות השומר הישן שלפניהן.
סופרמן יצא מהארון ואין דרך להכניס אותו בחזרה. תקראו לזה המורשת שלו.
