טאשה רובינסון הוא עורך הבידור של פוליגון. היא סיקרה סרטים, טלוויזיה, ספרים ועוד במשך 20 שנה, כולל ב-The AV Club, The Dissolve ו-The Verge.
כל מי שנראה בפוליגוןהסרט של האחים סופר מריויצא עם אותו רושם - יש לו עליות ומורדות, אבל ג'ק בלאק בתור Bowserגונב לגמרי את ההצגה. בין אם הדמות משמיעה בלדת פסנתר מאולתרת מכל הלב לנסיכה פיץ' או מאיימת באכזריות על שפמו של לואיג'י, בלאק זורק את עצמו לתפקיד עם תשוקה מטופשת, מוגזמת שחסרה ליותר מדי משאר הסרט.
זה נכון לגבי כל הדרכים שבהן פעל בלאק בקידום הסרט, החל מניווט ברמת פלטפורמת CG מגוחכת באינסטגרם ועדמופיע בקוספליי של Bowserבהקרנת הבכורה של הסרט בלוס אנג'לס. הוא היהמבצעים פעלולים מגוחכים, מוגזמיםלקדם את הסרט הזה כבר חודשים, והחלק הכי טוב הוא שבאופן אותנטי נראה שהוא נהנה איתו.
בטח יש אנשים שלא מעריכים את הגישה הזו, או את רוח הרפאים של גבר מבוגר ששודד למצלמה ומתגלגל על הרצפה בחליפה ירוקה בוהקת, מיילל את המילים להמנון "אפרסקים" שלו בשעה דיוקן מצויר של הנסיכה עצמה. זה לא מכובד. זה מסחרי. זה מאוד מאוד טיפשי.
אבל זה חלק גדול מהסיבה למה כל כך כיף לצפות בו. המחויבות שלו לקטע חוצה בבירור את הגבול מ"חובה לקידום סטודיו חוזי" ל"מבוגר במשחק". האנרגיה חסרת הבושה המוחלטת שלו היא הזמנה פתוחה למבוגרים מאוד רציניים להרגיש שוב כמו ילדים, לאמץ את הסוג הזה של שטויות חסרת אגו סביב כל מה שעדיין מעורר שמחה בחייהם. זה מאפיין פחות או יותר את כל ההופעות שלו ברשתות החברתיות בימים אלה, לא רקסרט האחים סופר מריו-קשורים. וזה מרענן וקצת מקסים.
אז אם אתה מוכן להסתכן לבלות את הימים הקרובים עם השיר "Peaches" של Bowser תקוע בראשך, צלול לתוך חגיגת הטיפשות האחרונה של בלאק, כשהוא שר את השיר כשהוא לובש עוד תחפושת שמכבדת את Bowser, דופק על אפרסק פסנתר צבעוני בדגם של חדר ענק בצורת פטריות, ובסופו של דבר משליך את עצמו על הרצפה כדי פשוט באמת לצעוק הכל. מי יתן שכולנו יזכו ביום מן הימים לאהוב משהו כמו שג'ק בלאק אוהב לרגש.
