אחת הדמויות הגדולות בעולם הקומיקס מקבלת השבוע צוות קריאייטיב חדש לגמרי, כשהסופר ג'י ווילו ווילסון והאמנית קארי נורד לוקחות את המושכות לידייםוונדר וומן.
נורד ווילסון יוצרים אילן יוחסין טוב ללוחם האמזונס. נורד זכה באייזנר על עבודתו עלקונאן הברבריבשנת 2004, ווילסון הוא הכותב והשותף ליצירה של Kamala Khan, הדמות הראשית הפורצת של רב המכר של מארוולגב' מארוולסִדרָה. ממה ש-DC Comics הקניטה לגבי העלילה הקרובה שלהם, זה כרוך בלידה מחדש של האלים היוונים, זרם של פליטים מיתולוגיים וכמובן, סטיב טרבור שנחטף.
וונדר וומן#58 מגיע למדפים ב-14 בנובמבר, והסדרה מתפרסמת פעמיים בחודש. עורכת הקומיקס של פוליגון, סוזנה פולו, ישבה השבוע עם ווילסון כדי לדבר על אהבה, מלחמה, וכיצד ההקשר הפוליטי הגלובלי של וונדר וומן מורכב יותר ממה שאנו מניחים לעתים קרובות.
מצולע: איך הצלחתוונדר וומן? מה היה התהליך?
ג' ווילו ווילסון:קיבלתי שיחה ישירה מ[עורך בכיר] כריס קונרוי ב-DC. זה היה מאוד מצחיק כי זה היה כאילו הגורל מתערב. פשוטו כמשמעו, רק כמה ימים לפני כן, החלטתי, "בסדר, אני מגיע לסוף של מחזור של חמש שנים, בדיוק הגשתי רומן שלא עשה לי סוף לצרות." ספר בלי תמונות. ואמרתי, "בסדר, אני בפעם הראשונה מזה זמן רב מסוגל לקחת על עצמי פרויקט אחר."
ותכננתי פשוט לשבת שם ולהשרות זמן מה ולהחליט מה אני רוצה לעשות הלאה, להוציא מישוש ולעשות את זה בדרך הישנה והאיטית. אבל כמזל, ממש כמה ימים אחרי שפיניתי את השולחן שלי, קיבלתי את השיחה הזו מכריס קונרוי שאומר, 'היי, אתה חופשי לכתובוונדר וומן? ואני הייתי כמו, "וואו! כֵּן! לְמַעֲשֶׂה. כפי שזה קורה, מהשבוע, אני, אכן, חופשי לכתובוונדר וומן." אז זה באמת נראה כמו המקום הנכון, הזמן הנכון. וגם אם זה לא היה, כשאתה מקבל שיחה שאומרת, "היי, אתה יכול לכתובוונדר וומן?" אתה לא אומר לא. אתה מוצא דרך, אתה מוצא את הזמן. היה לי כבוד גדול שנשאלתי.
יש לך היסטוריה עם הדמות?
כן ולא. אני מוצא שהיא המסובכת ביותר מבין שלושת הגדולים, או השילוש הקדוש, ב-DC. אני חושב שסיפור הרקע של סופרמן וגם של באטמן - למרות שהם די ייחודיים - קשורים יותר מסיפור הרקע של וונדר וומן. כי סופרמן הוא הקלאסי... ילד החווה כל אדם מאמצע שום מקום מגלה שהוא היורש של מורשת חייזרים. זה הבסיס של הארי פוטר ולוק סקייווקר וזה סיפור מאוד קלאסי. ובאטמן מגיע לזה מנקודת מבט אחרת, הוא הילד העשיר שנראה שיש לו הכל, ומשפחה אוהבת וכל הכסף שכסף יכול לקנות.צוחק] והוא מאבד הכל באופן טרגי, והופך לאנטי-גיבור אפל, אז הוא בערך הפוך.
אלה סיפורים מאוד אנושיים. אנחנו באמת יכולים להתייחס אליהם בהרבה רמות. בעוד שעם וונדר וומן, לא רק שהיא הדמות הלוחמת הבלתי פגיעה מסוג האלה שגדלה בעולם אחר לגמרי, אוטופיה, שנקראת פשוטו כמשמעו באי גן עדן בכמה קשתות סיפור, היא עשויה מחימר או שהיא בת האלים, תלוי ב עם איזה ציר זמן אתה הולך. ממש קשה לנו להתייחס לזה. הרבה מאיתנו מגיעים מקנזס. אף אחד מאיתנו לא בא מתמיסירה.
קשה יותר להיכנס אליה כדמות. ובעיני, היא לעתים קרובות הכי מתסכלת מבין שלוש הדמויות האלה לקריאה, כי אני חושב שהאינסטינקטים שלנו ככותבים הם רק להערים על גרביטס. "אנחנו פשוט נעשה את זה רציני מאוד כי זה מה שהיית עושה אילו היית אלילה." האתגר והחלק היצירתי המרתק בכתיבת הסיפור שלה עבורי הוא לנסות להגיע לצד האנושי שלה, להיכנס לפגמים שלה ולמה שהופך אותה לניתנת לקשר ומה הניסיון שלה משתלב עם זה שלנו, אנחנו פשוט שמאקים בני תמותה כאן בעולם האמיתי . וזה אתגר ממש ממש מגניב עבורי כסופר.
כשחשבת, בסדר, אני עושה זאתוונדר וומן, מה היה הדבר הראשון שחשבתם, "הו! יכולתי לעשותזֶה!"
בשבילי זה היה, "אה, אני באמת צריך לעשותוונדר וומן!' ואז "אוי אלוהים, אני חייב לעשותוונדר וומן." אז הדבר הראשון שחשבתי עליו היה האתגר להישאר נאמנה ולחלוק כבוד ל-75 שנות ההיסטוריה שיש לדמות הזו, ובו בזמן לנסות למסגר קשת סיפור חדשה שתהיה נגישה לקוראים שעבורם זה עשוי. להיות הראשון שלהםוונדר וומןקומיקס, לאנשים שאולי לא קוראים קומיקס בכלל אבל אהבו אתוונדר וומןסֶרֶט. [וגם] להיות מודע לעובדה שהקהל שאיתו אני כותב בחמש השנים האחרונותגב' מארוולעשוי להיות שונה במקצת מהקהל שקוראוונדר וומןעל בסיס חודשי ומנסה להתחתן עם שני הקהלים האלה וסוגי הציפיות האלה. אז, לא נורא, זה נשמע קל, נכון?
ידעתי שאני רוצה להתחיל עם קלאסיקהוונדר וומןסיפור, תוך שימוש בדמויות אהובות על קוראים ותיקים, אך גם קל יהיה להזהר לאנשים שקוראים את הסדרה בפעם הראשונה. אבל במקום להעמיד אותם בדרך הרגילה, [רציתי] להפוך אותם, לנער אותם ולראות מה נופל להם מהכיס. אז אנחנו רואים את ארס אבל בצורה מאוד שונה ממה שראינו אותו בעבר, דרך שמאתגרת את האופן שבו וונדר וומן תופסת את עצמה ואת המשימה שלה, ומסבכת הכל.
החזרת מספר האלים היווניים והעברתם, בהתבסס על תצוגות מקדימות, נראה כי תחיית המתים טרנספורמטיבית נוגעת בהרבה מהדברים שעליהם דיברת הרגע - משלבת את ההיסטוריה של וונדר וומן יחד עם היבטים מאוד מוכרים של דמותה לאנשים. שאולי לא קראו את הסיפורים שלה. האם כך נתקלת ברעיון הזה?
בעיני זה היה ממש רצון לרסק את השנייםוונדר וומןז'אנרים יחד. יש באמת שניים מקביליםוונדר וומןקווי עלילה. יש וונדר וומן בעולם שלנו שבה היא מאוד חריגה, היא מתמודדת עם בעיות בעולם האמיתי ותככים פוליטיים. יש לה סגל של אנטי-גיבורים ונבלים שאיתם היא מתמודדת שהם גם מאוד מהעולם שלנו. ואז, בצד השני של זה, יש לך את חומרי הפנטזיה הגבוהים מאוד שבהם אתה נמצא במחוזות האלים ואתה מתמודד עם העולם התחתון ועם המיתולוגיה היוונית, ואתה בפנטזיה גבוהה אחרת לגמרי. עולם שבו הכל אפשרי. לעתים קרובות השניים האלה רצים במקביל, מאוד רציתי לרסק אותם יחד. אני חושב שאיש חולההשפעה תהיה די ברורה די מהר.
למעשה, כשהתיישבתי לכתוב את זה, הייתי כמו, "אל תכתוב 'סנדמן גיבור על'." ואז קראתי על הקשת הראשונה והייתי כמו, "ובכן! הנה: גיבור העל סנדמן". אני מוצא את זה משכנע מאוד, הנישואים של המושחת, המודרני, הקונספט הגבוה, עם האלמנטים המיתולוגיים, הפנטסטיים, האפלים יותר. ובאמת רציתי הזדמנות לעשות סיפור ששני הדברים האלה מתנהלים יחד בקו עלילה אחד, במקום לרוץ במקביל.
בשבילך, מה תפקידו של סטיב טרבור בסיפור של וונדר וומן? אני חושב שזה עשוי להפתיע, למשל, הרבה אנשים שראו את הסרט, שסטיב טרבור לא היה קשור רומנטית עם וונדר וומן במשך כ-20 שנה החל מאמצע שנות ה-80.
הוא די בא והולך בדרכים שונות מאוד. לפעמים הוא מת וקם לתחייה, לפעמים הוא קצת מבזיק קדימה. הייתה לו היסטוריה מאוד מעניינת, והוא נהנה לא מעט בשם היותו צד וונדר וומן. רציתי להתחיל עם בסיס מוצק שיגרום לקוראים להרגיש בנוח עם מערכת היחסים הזו כמו שנדמה כי וונדר וומן וסטיב נמצאים בה.
הבנתי שבשלב זה סטיב הגיע לקבל את תפקידו בחייה של וונדר וומן. נוח לו עם זה בהרבה מובנים. הוא לא עלמה קלאסית במצוקה, הוא חייל קריירה, הוא מודיעין צבאי, יש לו הרבה דברים שקורים בפני עצמו. אבל במקביל - הוא מאוהב בוונדר וומן, שהיא אייקון ומי שהיא חצי בלתי פגיעה ותפקידה היחיד בחיים הוא להתרוצץ ולהציל אותנו מעצמנו, כבני אדם פגומים. אז, אני חייב להבין שאם הוא נמשך כל כך הרבה זמן, הם נמצאים בנקודה במערכת היחסים שבה הם מאוד נוחים עם הדינמיקה הזו.
ואני מנסה להביא את זה לידי ביטוי בשתי הגליונות הראשונים. רמת הנוחות הזו, הנינוחות הזו - זו לא מילה, אלוהים אדירים - כך שבהמשך השורה נוכל להפריד אותה. [צוחק] לזרוק עוד כמה דברים ואנשים לתערובת. אני מניח שזה לא בסיס נורא להתחיל ממנו. זה כיף לתאר את השלב הזה של מערכת יחסים. הם לא מאוהבים זה עתה, ובאותה נקודה, הם לא רבים ועומדים להיפרד. הם נמצאים במקום שבו הם באמת יכולים לסמוך אחד על השני, ואולי ניצוצות לא מתעופפים כמו בהתחלה, אבל באותו זמן זה מאוד נוח. ואתה לא מבין את זה הרבה. בדרך כלל גיבורי על נפרדים או מתאחדים, אתה לא מקבל הרבה מהקטע האמצעי הזה.
מה תכננת לאמזונס? האם אנחנו הולכים לגלות את התוכניות האלה מאוחר יותר?
הם קבוצה מרתקת של אנשים לספר עליהם סיפורים כי הם מאפשרים לנו לאתחל מנטלית את האנושות ולומר, "נו, מההיההעולם נראה כאילו היה מנוהל על ידי נשים? בסוג כזה של אוטופיה פנטסטית?" האם זה יהיה אוטופי, או שמא יקרו אותם דברים שקרו בציר הזמן שלנו. אז הם באמת ניסוי מחשבתי מרתק. וכן, אני ממש מתרגש לעשות סיפורי אמזון ולשאול את השאלות הגדולות יותר האלה. אני חושב שאם אתה קורא את הגיליון הראשון, אני לא רוצה לקלקל שום דבר אבל ברור שהסטטוס קוו מתהפך כאשר [מושמט ספוילר] וזה משפיע גם על שאר היקום האולימפי הזה. וכך מעמד האמזונות הופך מאוד לא ודאי. אבל כן, הם ממש ממש מעניינים.
ואני חייב לומר, כשהסרט יצא לאקרנים והיו כל ההשערות האלה לגבי מה שהולך להיות בו, מאוד עניין אותי לראות איך המושגים האלה יתורגמו על המסך הגדול, עם בשר ודם -שחקניות דם לקהל עולמי. אז ברור שאלו שאלות מעניינות, לא רק לחנוני קומיקס אלא לעולם בכלל.
למה אתה מתכוון באיך זה היה מתורגם?
כי אני חושב שזה דבר אחד לתאר את החברה הלוחמת המטריארכלית הזו בדפי הקומיקס, שם אנחנו באמת משעים את חוסר האמונה בצורה משמעותית. זה דבר אחר לראות שחקניות אנושיות אמיתיות, אנשים אמיתיים, מגלמים את הדמויות האלה. אני חושב שבספרים אפשר להתחמק עם איבוד הרבה ניואנסים, אפשר להפוך אותם לארכיטיפיים מאוד ולדעתי זה לא עובד כל כך טוב בקולנוע. אבל הייתי סקרן לראות איך שחקניות אמיתיות - פגומות, חיות, בני אדם בשר ודם - הולכות לתאר את הנשים האלה. זה מאוד מאוד מעניין אותי.
כמו כן, זה עבור כל פנטזיה גבוהה. אני חושב שזה מה שהיה מעניין אותימשחקי הכס, כי אני חושב שבכל פעם שיש לך עולם פנטזיה שקיים רק על הנייר, יש נטייה להעלים הרבה ניואנסים. אתה לא יכול לברוח מזה כשמדובר באנשים אמיתיים שמדברים שורות אמיתיות [צוחקות] שאולי נשמעו נהדר כשאתה קורא אותם בראש שלך, אבל אז כשזה מגיע מאדם אמיתי, אתה כמו, "אוי אלוהים , זה כל כך מצער."
אז זה מה שבאמת מעניין אותי. אמזונות הן מושג כל כך ארכיטיפי של פנטזיה, שקל לאבד ניואנסים וקשה מאוד להוסיף אותו שוב. ולכן הם אתגר מעניין.
וונדר וומן היא באופן בלתי נמנע הסמל הזה של פמיניזם ושל גיוון, ובמידה מסוימת, כל סיפור של וונדר וומן לא יכול להימלט מההקשר הרחב יותר שלה כמרכיב בדיוני בעולם הרחב. אתה רק מסתכל עליההופך להיות דמות של האו"ם, והתגובה לכך, והמשקל שאנו שמים עליה כדמות בדיונית. ובהחלט יש הרבה שיחות על נושאים של פמיניזם וגיוון רק בעולם הקומיקס כרגע. האם אתה מרגיש שהנוכחות של ההקשר הזה כשאתה כותב לה?
כן, בהחלט. אני חושב שאלו מאיתנו, במיוחד בארצות הברית, שגדלו עם הדמויות האלה, נוטים להניח להם סוג של אוניברסליות. אנו מניחים שהאידיאלים שהם מייצגים הם אוניברסליים על פני זמן ומרחב ותרבות; שכולם יכולים להתייחס אליהם באותה דרך שאנחנו עושים; שהדברים שהם אומרים והם חושבים, התלבושות שלהם, כל הדברים האלה - הם ביטוי אנושי אוניברסלי לצדק.
G. Willow Wilson, Cary Nord/DC Comics
וזה לא תמיד כך. זה לא תמיד המצב. ואני חושב שעכשיו, כשאנחנו באמת מחוברים זה לזה על פני הגלובוס, ובמדיה החברתית, לעיתונות, דרך הגלובליזציה של תרבות הפופ, אנחנו שואלים שאלות הרבה יותר גדולות על הדמויות האלה ממה שאולי היו לנו בעבר, כשהן היו ייחודיות תופעה אמריקאית. אז זה משהו שאני תמיד מודע אליו.
וזה עושה, אני חושב, את העבודה של מספר סיפורים למעניינת יותר, כי אנחנו עוסקים כעת בדמויות האלה שיש להן טווח רחב הרבה יותר ממה שהיה להן לפני 60 שנה. עם זאת, באותו היגיון, הם כבר לא אוניברסליים כל כך וזה פרדוקס מעניין מאוד.
[זה] חלק מהסיבה שרציתי להתחיל את הריצה שלי על הסדרה בדרך שאני עושה: לשאול, "מהו צדק בהקשר מאוד שונה זה?" האם יש דבר כזה מלחמה צודקת בתקופה שבה מלחמה כבר לא עוסקת בשני צבאות שניצבים זה מול זה על פני שדה הקרב, והיא יותר על מלחמות פרוקסי ולוחמה א-סימטרית ונפגעים אזרחיים? וכל הפרספקטיבות הלוחמות השונות הללו שבהן אין בחור טוב ובחור רע ברור ושחור-לבן? ולא להירתע מהדברים האלה. זו הזמנה גבוהה, אבל אני חושב שמעולם לא היה צורך יותר לשאול את השאלות האלה.
מעניין להסתכל על השילוש - ברור שבאטמן הוא בחור מאוד מקומי ולסופרמן יש טווח גלובלי, אבל [...] יש את הציטוט הזה של גייל סימון על איך באטמן פותר תעלומות, וסופרמן עוצר אסטרואידים, וונדר וומן עוצרת מלחמות.
כן, בדיוק, בדיוק. יש היבט פוליטי מרומז לדמות ההיא והנחה שהיא תמיד בצד הנכון. אבל... האם היא? [צוחק] האם מישהו, אי פעם, תמיד בצד הנכון? אני חושב שזה באמת מעניין, ומאתגר במיוחד בהקשר הפוליטי הזה.
