Illix.run

סיפורי גיבורי העל של סטיב אורלנדו לוקחים את הפינות הפרועות ביותר של עולם הקומיקס ומשתמשים בהם כדי לספר סיפורים אנושיים עמוקים. בין אם מדובר במדחיקים של ליגת הצדקבשיתוף פעולה עם המוזרים הסוריאליסטיים של פטרול האבדון, או ערנות משופרת במדע-עלמנהלים מלחמת איש אחד נגד אדון הגיהנוםכדי להציל את נשמתו של החבר בעל הכוח, ספריו של אורלנדו ממזגים את הרעיון הגבוה עם האוניברסלי בדרכים בלתי צפויות.

והסדרה החדשה ביותר של הסופר עושה בדיוק את זה, עם אחד מחברי ליגת הצדק החזקים ביותר.מאדים מאנהנטרמספר סיפור אוניברסלי על זהות וממשות אישית, עם נימה קווירית מובהקת.

אם אתה מכיר את ג'ון ג'ונז (מבוטא כמו "ג'ון ג'ונס", אבל עם צליל G רך בהתחלה, כמו ב"ז'אנר"), גיבור העל הידוע כצייד המאדים, אולי זה מהקומיקס, או מתפקידיו הראשיים בתוכניות כמו של Cartoon Networkליגת הצדק ללא הגבלהאו ה-CWסופרגירל. ואם כן, אתם בוודאי יודעים שכמו סופרמן, הוא השורד האחרון מאפוקליפסה חוץ-ארצית. אבל בניגוד לסופרמן, הוא דמות שלעתים קרובות מרגישה מנותקת מהמין האנושי.

וזה אירוני, בהתחשב בכך שהוא גם טלפת וגם משנה צורה - מישהו בעל יכולת מלאה להתחבר לאנושות ולחקות אותו, אם הוא היה בוחר בכך.

חדש של אורלנדומאדים מאנהנטרהסדרה תראה את ג'ון שואל את הצורה והזהות של בלש משטרה אנושי, ג'ון ג'ונס, ומנסה לפתור את המקרה האחרון שלו שלא פוענח. אבל, כפי שאורלנדו הסביר לפוליגון, התמודדות עם הבעיות של ג'ון ג'ונס היא גם דרך עבור ג'ון להימנע מלהתמודד עם שלו.

קשור הרבה?

מצולע: ממה שסיפרת לי בעבר על הספר הזה, אתה כותבמאדים מאנהנטרכמטאפורה לזהות קווירית. ככה היית מאפיין את זה?

סטיב אורלנדו:זה אפיון אחד, וזה טוב. מצד אחד, אני תמיד רוצה שהמשיכה של ספר תהיה רחבה, אז קודם כל התשובה היא כן. ברור שאני חצי יהודי, אני דו מיני - בצחוק אגיד שאני חצי הומו; לפעמים יותר או פחות מזה, תלוי באיזה חדר אני נמצא ומי עוד בחדר הזה. בדרך כלל החצי התחתון. בכל מקרה! אבל הנקודה היא שאני מבין מה זה שיש בתוכך משהו שאתה צריך להיאבק בו ולהשלים איתו, אבל אולי גם לא מורגש ברחוב לאנשים. ויש לו משהו בתוכו שהוא צריך להיאבק איתו ולהתגבר עליו ובסופו של דבר להשתמש בו כדי להעצים את עצמו, זה גם המסע של ג'ון ג'ונז.

אז [כשאני כותבת את הסיפור, זה ללא עוררין על ידי הניסיון שלי להיות קווירי, הניסיון שלי להיות חצי יהודי. ולכן זה 100 אחוז עבודה עם אלגוריה לספר סוג כזה של סיפור. ובו בזמן אני חושב שאם אתה לא קווירי, לכולנו היו דברים בפנים שהיינו צריכים להשלים איתם. לכולנו היו כישלונות אישיים שהיינו צריכים להתגבר עליהם ולהתעלות מעליהם. ולכן אחת התקוות שלי היא שהחוויה שלי כאדם קווירי לא יכולה רק להביא אמת למסע של ג'ון, אלא גם להעצים את המסע שלו ולהעשיר את המסע שלו עבור אנשים שאולי לא נמצאים באותו נתיב של מימוש עצמי כמוני. היה, אבל צריך את זה בכל מקרה, בלי קשר למה זה נועד.

מה אתה יכול לספר לי על הדואליות ההיא של תרבות המאדים של ג'ון והקשרים החדשים שלו עם כדור הארץ?

מנקודת המבט של ג'ון - בין אם זה הוגן או לא שהוא יגיד זאת לעצמו - הוא לא הצליח להציל חיים; הוא לא הצליח להציל את משפחתו [מהרס מאדים]. וכמובן שאולי חלק מזה אינו צודק, אבל מי מאיתנו לא הפעיל לחץ לא צודק על עצמנו או שפט את עצמנו באופן לא הוגן כשעמדנו בפני אבל וטרגדיה?

חייו של הבלש [הארצי] ג'ון ג'ונס הם החיים שג'ון מאחל לו. ל[ג'ון ג'ונס] יש עמיתים, יש לו חברים ו[ג'ון] לא צריך להיות ממש בבעלותו ולצמוח מהטעויות שלו, כי הוא אפילו לא צריך לראות את הפנים של האדם שעשה אותן במראה . אז כדור הארץ, והעיירה מידלטון, היא הזדמנות שנייה עבורו להיות אדם שהוא באמת חשב שהוא, מי שהוא רצה מאוד להיות.

ג'ון הוא אדם טוב בנשמה לאורך כל הספר, אבל מציאות חייו על מאדים, בדומה לכאן, אילצה אותו לעשות פשרות. הוא לא יכול לתת לאשתו ולבתו את החיים המגיעים להן על מה שמקבלים פיצויים ל-Manhunters. עליו לעשות פשרות כדי לעשות את מה שהוא מרגיש שחובתו כהורה וליצור עתיד טוב יותר לבתו. וכמו כל מי שמתחיל לעשות פשרות במוסר ובחייו, זה הופך למדרון חלקלק. וכמו כל מי שיש לו כל סוג של סודות, או כל סוג של חיים שניים, הוא בהחלט חושב שיש לו הכל בשליטה. אבל כל אחד מבחוץ יודע שזו טעות אחת מהתפרקות וזה בית קלפים.

על פני כדור הארץ, הוא לא צריך להיות הבעלים של אף אחת מהזכויות והעוולות של זה. הוא יכול להיות הבלש ג'ון ג'ונס, אפשר למצוא חן בעיניו, הוא יכול להיות אדם בעל עוצמה. וזה משהו שהייתי טוען שהוא תמיד היה, אבל הוא לא יכול לראות את זה בעצמו. ועד שאירועי הספר מאלצים אותו לאחד את שני החיים האלה, לאחד את שני הפרצופים האלה, נוח לו מאוד. הוא כמעט נוח מדי.

תהליך המימוש העצמי הוא תהליך כואב, אבל זו הדרך לגבורה, זו הדרך שהוא צריך לעבור, לא רק כדי להציל את אשלי אדמס, שהיא לורה פאלמר של הספר, אלא כדי להציל את עצמו, באמת. כי לחיות חצי חיים, בין אם זה טוב או רע, זה לא חיים. והדרך הזו לגבורה, הדרך הזו לגילוי עצמו כצייד המאדים, זה המסע של הספר.

אתה יכול לדבר על ליל כריסליס?

כֵּן! אז ליל כריסליס הוא - באינטרנט, [קראתי לזה] "חלל מצווה". תרבות האנוסים מאוד שונה מתרבות כדור הארץ במובנים מסוימים, ומאוד דומה לתרבות כדור הארץ במובנים אחרים. והרבה מזה, אני חושב, נובע מהצהרה על טבע חי. ישנם דברים שאנו חושבים שהם אנושיים ביסודו, אך האם הם אנושיים ביסודם? או שרק אי פעם פגשנו רק בני אדם?

תרבות מאדים מבוססת הרבה על ביטוי עצמי, במיוחד תרבות מאדים ירוקה, בגלל שינוי הצורה שלהם. לכל אחד מהם יש צורה פרטית וצורה חברתית. הצורה הפרטית שלך היא בעצם להיות עירום, וזה מה שאתה מגלה רק עבור הקרובים לך ביותר. הצורה החברתית שלך היא מה שאתה לובש בפומבי. וכשאתה צעיר, עד גיל ההתבגרות שלך, יש לך רק צורה פרטית. לכן K'hym [הבת של ג'ון] נראית בעצם כמו שעועית ג'לי חמודה שיכולה לצוף מסביב, כי היא עדיין לא עברה את ליל הכריסליס.

וזה הזמן שבו אתה עובר בשער ואתה נכנס בתור הצורה המתבגרת שלך, הצורה הפרטית שלך, ואתה יוצא עם הבכורה של הצורה החברתית שלך, צורה שהיא הביטוי האולטימטיבי של עצמך. כי זה לא כמו כאן שבו אתה לובש בגדים או משקפיים או שאתה מסתפר בצורה מסוימת, או שיש לך קעקועים או פירסינג כדי לבטא את מי שאתה. כל הגוף שלך על מאדים מדבר למי שאתה, והוא עוצב על ידך באופן אינדיבידואלי כדי לומר "זה אני, זה מה שאני עוסק בו, ככה אני באמת רוצה להיראות ולהרגיש." אז ליל כריסליס הוא כאשר כל בני המאדים הופיע לראשונה בצורתו, זה כאשר ג'ון הציג לראשונה את צורתו החברתית, זה כאשר [אשתו של ג'ון] מריה עשתה זאת ואם קהים עוברת את המגה-מחזור הבא, זה כשהיא אעשה את זה. כמובן, כולנו יודעים את הטרגדיה של זה.

עד כמה מחוברת הסדרה ליקום DC הרחב?

אנחנו רוצים לספר סיפור נצחי של J'onn J'onzz, אבל עם זאת, אני לא חושב שגם [זה יסתור את ההמשכיות הנוכחית], וזה סוג של אידיאלי. אנחנו רוצים לספר סיפור בערך כמו מה [טום קינג] עשה ב-Mister Miracle. וזה לא אומר רק הבגרות והאומנות והחופש היצירתי, למרות שהדברים האלה נהדרים. זה סיפור שבהחלט יוכל להשתלב בעולם של DC Comics אם תמצמץ אליו, אבל הוא גם באמת משהו חזק בפני עצמו.

אולי אתה לא מסכים עם זה, אבל אני מרגיש שכותבים נאבקו במשך זמן מה לעשות סיפור סולו של ג'ון ג'ונז. הוא יכול להיות הדבק שמחזיק את ליגת הצדק יחד, אבל חסר הסיפור המובהק של ג'ון ג'ונז.

ובכן, בהחלט אנחנו רוצים שזה יהיהאתג'ון ג'ונז,אתספר המאדים של מאדים. אני מסכים, אבל אני חושב שהרבה מזה... [פאוזה] הדמות שלו קשורה באופן מהותי לליגת הצדק, אבל יחד עם זאת אי אפשר להגדיר דמות לפי מערכת היחסים שלו עם דמויות אחרות. אז בשבילי זו הזדמנות.

אני חושב שסופרו סיפורים יפים של ג'ון ג'ונז. אני מדבר כל הזמן עלמאדים מאנהנטרמס' 11 מ-1998 כמו, הוא קטע חד פעמי שצויר על ידי [בבדיחה] הלא מוכר והמוכר בריאן היץ' [הרשות,הוקמן,ליגת הצדק]. זה סיפור נקודתי יפהפה על המשמעות של ג'ון לתרבויות שונות שהוא הציל בעתיד, תוך כדי כניסתDC One Million. אבל אני חושב שהעובדה שבמידה רבה לא היו לו את הסיפורים ירוקי העד האלה היא הזדמנות עבורנו להראות לאנשים את הדברים שתמיד היו שם איתו.

והם תמיד היו שם איתו בספרים אחרים. הם היו שם איתו בתפקידו בליגת הצדק הבינלאומית. הם היו שם איתו בתפקיד שלו בסרט [גרנט מוריסון]ליגת הצדק, הם היו שם איתו ב[סקוט סניידרס]ליגת הצדקכרגע. אבל זה הזמן עבורנו לרכז את כל המרכיבים האלה ולהכניס אותם לספר שלו ולהראות לאנשים את הדרך אל הדמות הזו, הדרך אל הגיבור הזה. באמת, [לצפות בו] כשהוא חופר את הגיבור שתמיד היה שם, אבל אולי הוא היה אבוד בעבר שלו מכדי לראות.

האמנות של ריילי רוסמו כבר כל כך נמתחת וגמישה ודביקה שהיא פשוט נראית מושלמת לשינוי צורה. איך הוא השתלב בפרויקט?

ידענו מהיום הראשון, כי בכנות ריילי ואני חיפשנו דמות לעבוד עליה אחריהבאטמן/הצל. אהבנו את השותפות שלנו בספר הזה ואהבנו את השותפות שלנו הלאהBatman: Night of the Monster Men. בכנות, באתי אליו ומכרתי אותומאדים מאנהנטר. אמרתי "זו ההזדמנות באמת שיהיה לך ספר איפה שאתה יכול" - אפילו יותר מזהבאטמן/הצל, כי אלו דמויות ענקיות ואייקוניות - "עשה את זה שלך".

והוא [הפך את זה לשלו], יש לו שני סגנונות אמנות שונים לחלוטין, אחד למאדים ואחד לכדור הארץ, והאחד מאוד נמתח ודביק והשני מאוד נויר וכבד ובעל מרקם. זה הולך להיות ספר יפה. הוא לקח קנבס פתוח והוא נקרע מזה כמה שהוא יכול ולכם יש מאוד מאוד מזל שיש לו אותו בספר.

מה הדבר היחיד שאתה רוצה שאנשים יידעו כשהם נכנסים לסדרה?

זהו אחד מספרי המדע הבדיוני העשירים ביותר ש-DC תפרסם אי פעם. בניית העולם שאנו עושים עם מאדים אינה דומה לשום דבר שאי פעם הייתה לי ההזדמנות לעשות.

יחד עם זאת, מה שאתה צריך לדעת זה שזהו גם הייצוג הכי אנושי של ג'ון שאי פעם עשינו, כי הוא אדם שיכול להסתבך ברגשות שלו ולא לראות את התכונות החיוביות שלו. כי הוא מודאג מדי לגבי השליליות שלו. למעריצים ותיקים, אני מבין את הרצון להיות מודאג כשהם שומעים שהוא לא מושלם בהתחלה. אבל אנחנו צריכים להתרגש מזה, כי הוא בדרך לאחת הדרכים הכי אנושיות ואחת המעצימות ביותר לניצחון אישי שיש לכל גיבור על של DC קומיקס אי פעם. וזה מה שמגיע לו, זה מה שמגיע לנו.

מגיע לנו גיבורים שיראו לנו שזה לא תמיד קל, כי בחיים האמיתיים זה לא קל. לפעמים זה לוקח שבועות, לפעמים זה לוקח שנים. ואני רוצה גיבורים שיזכירו לאנשים שהם לא צריכים להסתכל על גרסה אידיאלית של מאבק אישי. המאבק האישי שלהם, קשה ככל שיהיה, הוא חיוני והוא אמיתי, וגם בזה יש תחושת גבורה.

זה מה ש-J'onn J'onzz כאן כדי להראות לנו, מה אנושי בכולנו, וזה שאנחנו מתגברים על המאבקים האלה בעצמנו. אז כן, הוא הולך להיאבק. כן, הוא לא מושלם עם תחילת הספר, אבל גם אנחנו, וכולנו יכולים לקחת את המסע שהוא לוקח בספר הזה.