זואי קווין מספרת את סיפורה
GamerGate, כפי שסיפרה האישה שבמרכז מסע השנאה שלה
הספר החדש של זואי קווין,קריסת התרסקות: איך גיימרגייט (כמעט) הרסה את חיי, ואיך נוכל לנצח במאבק נגד השנאה באינטרנטיוצא השבוע. זה מספר את הסיפור שלGamerGate, מסע שנאה שהופנה אליה בתחילה, אך המשיך לתקוף נשים ואנשים צבעוניים רבים. הספר שלה חוקר גם את המקורות להתעללות באינטרנט, ואת הדרכים שכולנו יכולים להגן על עצמנו.
GamerGate הוצת על ידי מגהץ מעוות שנכתב על ידי חבר לשעבר של קווין ולאחר מכן נדלק על ידי מיזוגיניסטים הפועלים מפינות אפלות של האינטרנט. כוח התקיפה שלה היה מורכב מגברים שהאמינו שזהותם כ"גיימרים" היה מאוים משינויים מתקדמים במשחקים, ומגיוון מוגבר בקרב האנשים שעושים משחקים, האנשים שמשחקים והדמויות המאכלסות משחקים.
הפחד שלהם משינוי, העוינות שלהם כלפי מדיה משחקים שכוללת בעיקר קידמה, הופנו נגד נשים במשחקים, ובמיוחד נגד קווין.
היא נתפסה על ידי ריאקציונרים קשוחים, שהבינו שמשחקים עשויים להיות פלטפורמה רבת עוצמה לפלטפורמה המיזוגנית והגזענית שלהם. המארגנים הטילו את המים בטענה ש-GamerGate עוסקת ב"אתיקה בעיתונות משחקים", טקטיקה יעילה בקצרה שתרמה להשתקה ועיכוב תגובת התקשורת. הערפול הזה הוכר עד מהרה כחזית צנועה והפכה לבדיחה על שחקנים בחוסר תום לב באינטרנט.
בספרה, קווין מציגה את הסיפור המלא בבהירות ובלב. היא כותבת על חייה המוקדמים המאתגרים, שגדלה בעיירה קטנה, מרגישה מנותקת. משחקים ואינטרנט הפכו לחייה. היא למדה לתכנת. היא עשתה משחקי קומדיה מוזרים, בעיקר בשביל הכיף.
ב-2013 היא יצרה משחק רציני בשםדיכאון קווסט. זה היה על המאבק שלה בדיכאון והשפעותיו המחלישות. המשחק מצא קהל שיכול להתייחס למסר שלו, שאין תיקונים קלים למחלות נפש.
ביטול התרסקותממשיכה ומספרת את סיפורה של GamerGate מנקודת המבט שלה, זו של אישה צעירה חרוצה ויצירתית שרק נהנית מהצלחתה הראשונה.
הקמפיין נגדה הוקם על ידי חבר לשעבר זדוני, שהשתמש במה שידע על מדיה חברתית כדי לפגוע בה, על ידי כתיבה ושיתוף של מכתב עט מורעל. הוא הועתק ושותף על ידי מיזוגיניסטים וריאקציונרים ציניים, שהבינו כיצד לגייס גברים בעלי התרשמות וחסרי ידע כנגד אישה שעלולה לאיים על הסטטוס קוו.
ספרו של קווין אינו סיפורו של קורבן. זה סיפורו של לוחם. GamerGaters עשו כמיטב יכולתם להרוס את חייה של קווין, לתקוף את חבריה ובני משפחתה. היא מפרטת כיצד ספגה טראומה מהזעם שלהם, כיצד נאלצה להסתתר. ההגנה על עצמה מפני GamerGate כילתה את חייה.
אבל היא הבינה את האינטרנט. היא נלחמה בחזרה, התחקתה אחר מקורות הקמפיין נגדה, תיעדה את השנאה, עמדה בראש התקפות על חברים.
בשנים שחלפו מאז GamerGate, היא עזרה לאחרים המתמודדים עם התעללות מקוונת. היא נלחמה בבתי המשפט, לצד פוליטיקאים, בתקשורת ואפילובאו"ם.הספר הזה הוא עוד רגע במאבק שלה, הזדמנות לדבר אמת למענה, ולכוחות שאפשרו את GamerGate וממשיכים לאפשר קמפיינים לשנאה מקוונים.
זה מאיר עיניים שהיא מבלה בערך חצי מהספר בדיבור על GamerGate ועל חייה הקודמים, ונאבקת לפלס את דרכה בעולם כמפתחת משחקים. השאר נוגע לאופן שבו אנחנו, כחברה, מאפשרים להתעללות באינטרנט להתרחש ומה אנחנו יכולים לעשות, באופן אישי וקולקטיבי, כדי לשנות מערכת שמגינה על מתעללים יותר מאשר על המתעללים.
מחוקקים, רשויות אכיפת החוק, חברות טכנולוגיה וכן, אנחנו בתקשורת, כולם אשמים. קווין לא מושך שום אגרופים לגבי חסרונות העיתונות, ופוגע בנוהג של הגשת אלגוריתמים אטומים שמעוותים ומעוררים סנסציוניות.
גם החברה שלנו כולה, עם נחישותה לשמור על סטטוס קוו לא צודק, אשמה. התרבות שמחזקת את הרעיונות שגברים לבנים וסטרייטים הם ברירת המחדל של המדינה האנושית היא האשמה. חלקים מעטים של הבידור הפופולרי עשו יותר כדי לטפח את העוול הזה מאשר חברות משחקים, נקודה שקווין מעלה בתוקף.
היא קמלה על הציניקנים שקידמו את GamerGate
בספרה, קווין נלהבת לגבי העבר ומציאותית לגבי אתגרי העתיד. היא ממעטת להפגין מרירות נגד האנשים שאיפשרו לה את העינויים.
החבר לשעבר שלה מקבל בצדק איזה מקל, אבל היא לא עושה את זה לגביו, אלא לגבי מעשיו. היא מודה שעשתה טעויות איך היא התמודדה איתו בעקבות ההתקפות שלו נגדה.
היא קמלה בגלל שחקן לא ברור שטבע את ההאשטאג GamerGate, למרות שיש לו עניין מועט במשחקים. כמו כן, כתב טכנולוגיה מזעזע בברייטברט מגיע לטיפול הרסני בגלל הציניות והאכזריות שלו. היא גם נותנת זמן קצר למפריחי יוטיוב, שעדיין מייצרים מטבעות כשהמטרות שלהם סובליםהתעללות מתמדת.
אבל בעיקר, אנחנו שומעים על ההשפעות הפרקטיות, הרגשיות והרוחניות שהיו לקמפיין על קווין, כשהיא נאבקה להגן על מערכות היחסים בחייה שהיו חשובות לה, ולהגן על בריאותה הנפשית.
קווין נדיב לגבי ההתעללות שאחרים ספגו, גם אם היא זעירה בהשוואה לשלה. החלק האחרון בספרה עוסק כיצד להתמודד עם התעללות באינטרנט, הן מבחינה מעשית והן מבחינה רגשית. היא מציינת שזה בסדר שיש לך רגשות לגבי התעללות ולדון ברגשות האלה, גם אם החוויות האישיות שלך אינן כמעט גרועות כמו של אדם אחר.
"אין 'צריך' כשזה מגיע לתגובה רגשית לזה", היא כותבת. "להרגיש פגוע או פחד זה לא 'לתת לזה להגיע אליך'. זה חיוני לקבל את הרגשות שלך כדי שתוכל להתחיל לעבד אותם... התעללות באינטרנט היא כמו למצוא חרא באוכל שלך. זה לא משנה אם זה קצת חרא או כריך חרא שלם".
קווין היא אישה לבנה. היא מכירה בכך שגזע הוא מימד מרכזי בהתעללות באינטרנט, שאנשים צבעוניים, במיוחד נשים, סובלים מההתעללות המקוונת ביותר. היא מוסרת חלקים מהספר לגברים ולנשים שאינם לבנים, כדי שיוכלו לחלוק את חוויותיהם בהתמודדות עם גזענים של המשחקים. כפי שמציינת אחת המרואיינות שלה, אין לדבר על התעללות סקסיסטית באינטרנט בלי לדבר גם על גזע.
"זה לא משנה אם זה קצת חרא או כריך חרא שלם."
התחושה של קווין לגבי האוניברסליות של התעללות מקוונת מתבטאת בסיפור שלה שלאחר GamerGate. למרות שלא הייתה פעילה טבעית, היא הקימה ארגון בשםרשת ביטול קריסהשעוזר לאנשים להתמודד עם התעללות, ואיזה קמפיינים נגד המנגנון שמאפשר התעללות.
במהלך השנים האחרונות, היא הייתה שם עבור אנשים שסובלים מהטרדה, שיתפה את מה שלמדה על הפחתת החוויה ומלחמה נגד מטרידים. היא יודעת שאין מוצא קל. זה מסובך וזו עבודה קשה. המטרידים מבינים זאת. בגלל זה הם עושים מה שהם עושים.
אז היא גם יצאה לעולם כדי לנסות להשפיע על החברות שמחזיקות ומנהלות רשתות חברתיות. באנקדוטות היא מדברת על עד כמה החברות הללו באמת לא מעוניינות בהתעללות, למרות ההצהרות הרשמיות הפתטיות שלהן בעניין.
כמו בהצהרת הסנדוויץ' החרא לעיל, הספר שלה מסתמך לעתים קרובות על הומור כדי להבהיר את הנקודה שלו. היא פוגעת בעצמה (תכונה נעדרת במיוחד מהמטרידים המקוונים והמעודדות המשמימות שלהם). היא כנה לגבי ההחלטות המעורפלות שהיא קיבלה בחייה, ורק מתנצלת על מעשיה כשהיא קולטת איך היא עלולה לפגוע באחרים.
קווין משתוקק שלא להיראות כפרגון, או כקורבן. היא יודעת ש"בשבילי, אוגוסט, 2014 לעולם לא ייגמר", אבל מה שהיא באמת רוצה זה לחזור לפיתוח משחקים. היא אומרת שהיא תמיד תאמין במשחקים, ומתארת כיצד פנתה לאהובים עליה בתקופות הקשות ביותר של הניסיון שלה.
GamerGaters פגע קשות בחייו של קווין. הם הרחיקו אותה מפיתוח משחקים. הם איימו להרוג אותה. הם תקפו את האנשים שהיא אוהבת. הם פלשו לפרטיותה, באכזריות ובאכזריות. בתמורה היא מבקשת להבין את תהליך ההתעללות, לא כל כך להזדהות, אלא לשים קץ לשנאה.
זהו סיפור ברור וחושפני מאדם שעבר חוויה איומה
"אם לא ננסה להבין אותם ברמה האנושית, האישית, אז אנחנו מתקדמים בחושך", היא כותבת. "בכינוי 'האנשים האלה' אנחנו גם מייחדים את עצמנו במפורש, כאילו אנחנו לא אחד מהם, ולכן לא יכולים להיות חלק מהבעיה".
ביטול התרסקותהוא סיפור צלול וחושפני מאדם שעבר חוויה איומה, ועבר אותה שונה אך ללא קידה. זוהי קריאה לנשק נגד עולם שאפשר ל-GamerGate לפרוח, שמאפשר לקבוצות שנאה אחרות להזרים את הרעל שלהן על יחידים וקבוצות של מיעוטים. וזהו מדריך לעזרה עצמית לכל מי שמתמודד עם התעללות באינטרנט, או שרוצה לעזור לשנות דברים.
בסופו של דבר, קווין רק רוצה לחזור לעשות את מה שהיא אוהבת, שזה ליצור משחקים.
"אני רוצה להיות מסוגל לחיות את החיים כעצמי, לא בתור נערת גיימר גייט העצובה, ולא כפנים של דברים רעים שקורים לאנשים באינטרנט. אני רוצה לחזור להיות חנון מטופש שעושה משחקים על רגשות והפלצות, עד כמה שאפשר, גם אם האיומים וההתעללות לעולם לא יפסיקו".
ביטול התרסקותיוצא לאור על ידי PublicAffairs והוא זמין דרך כל מוכרי הספרים הגדולים. אתה יכוללמידע נוסף כאן.
