בשנת 2014, כשרכבה גבוה על ההשקה המוצלחת של פלייסטיישן 4 ותגובה חיובית באופן מפתיע, מפתיעה פה אחד לתצוגת ה-E3 שלה בשנה שלפני כן, סוני הודיעה הודעה בלתי צפויה.
ג'ק טרטון, הנשיא והמנכ"ל של Sony Computer Entertainment של אמריקה ובמובנים רבים הפנים של ההצלחה הזו, עזב את תפקידו.
לאחר בליה של שנים של מקום שני ל-Xbox 360 של מיקרוסופט, טרטון עמד להחמיץ את מה שנראה כמו עליית הפלייסטיישן 4. ובמקומו?
שון ליידן, לשעבר ראש רשת Sony Network Entertainment International, כמעט ולא ראה או נשמע במקומות ציבוריים ואפילו, לדבריו לאחרונה, מכונה בפנים "איש המסתורין הבינלאומי".
כהונתו של ליידן כראש החדש של Sony Interactive Entertainment America מתיישבת היטב עם ההצלחות של ה-PlayStation 4 ושיפוץ של האופן שבו החברה מציגה את עצמה הן ב-E3 והן בחוויית ה-PlayStation החדשה יחסית שלה.
בביקור שנערך לאחרונה בניו יורק, ליידן נפגש עם העיתונות כדי לדון בעובדות ובנתונים שסוני מקווה שלעולם לא יבקעו שוב אירוע מרכזי בוועידה ציבורית.
בעוד שהשיחות הללו חלות על אמברגו עד תחילת החודש הבא, הייתה לי הזדמנות לדבר עם ליידן על, ובכן, ליידן. איך הוא הפך מדרגת נוטרדאם וחובב Tekken להיות ראש חברת Sony Interactive Entertainment America. ואיך לאחרונה הוא לקח על עצמו תואר שני (וכרטיס ביקור) כיו"ר SIE Worldwide Studios.
ההצעה הזו לכהן כיו"ר מגדירה את מה שהוא מכנה "הטיול בן 10 השנים שלו במדבר של מכירות ושיווק" כדי לחזור שוב לביתו הרוחני של פיתוח מוצרים.
בראיון המקוצר הזה ניסיתי לחפש קצת יותר תחושה של מיהו בדיוק שון ליידן ואיך הוא הגיע לאן שהוא היום.
דור הפינבול
בגיל 56, שון ליידן נמצא ממש בפריפריה של דור האנשים שגדלו עם משחקי וידאו זמינים בארקייד או בבתיהם. הוא, הוא אמר לי, מדור הפינבול, אבל הוא עדיין זוכר לטובה את חווית משחק הווידאו הראשונה שלו.
אני זוכר את הפעם הראשונה בארקייד, שכמובן היה צמוד לאולם הבאולינג כמו תמיד, היו להםמרחב מחשבים.
אתה זוכר את המשחק הזה? ראית פעם את הסרטסוילנט גרין?זה מה שהיה להם באחת מאותן דירות גבוהות; זה היה פיברגלס, סוג של בית פיברגלס פסיכדלי.
היה להם את זהמרחב מחשביםקונסולה שהייתה אמורה להראות: "זה העתיד." היה להם אחד באולם באולינג כשהייתי ילד. נכנסתי וראיתי את זה וחשבתי, "אוי, אלוהים. זה מדהים."
הייתי המום מזה.
במקביל, כשגדלתי, היה לנו עטרי שקנינו כדי שאבא שלי יוכל לעשות חשבונאות פיננסית במשק בית. אז אבא יכול היה לנהל את הנהלת החשבונות, מה שהוא מעולם לא עשה. אבל זה בא עםמלחמות החללומרבה רגליים.
כתיבת רפאים לאחד מגדולי יפן
בעוד ליידן היה ממשיך להחזיק במספר משרות ניהול חשובות בפלייסטיישן באירופה, יפן וארה"ב, זה לא ממש היה בראשו כאשר הוא קיבל את העבודה הראשונה שלו בסוני. לאחר שנה בחו"ל ביפן באוניברסיטת טוקיו, בוגר נוטרדאם ולאחר מכן מלגה במשרד החינוך היפני, ליידן לקח את עבודתו הראשונה בסוני בשנת 1987 כאיש יחסי ציבור העוסק בעיתונות זרה. עברו רק שנתיים לפני שהוא עשה את הצעד הגדול הראשון שלו לקראת גיימינג.
נלקחתי ממחלקת יחסי הציבור ותמנתי למזכירו של היו"ר, שהיה אקיו מוריטה, מייסד סוני. הוא קלט אותי ככותב הנאומים שלו וכותב רפאים.
אקיו מוריטה היה, כנראה עדיין, איש העסקים היפני המפורסם ביותר בכל הזמנים. כשהוא היה יו"ר סוני, אני זוכר שבמשרד ראש הממשלה העלו לו את הרעיון שהם רוצים שהוא יצטרף לקבינט כשר החוץ והוא חשב על זה, והוא הגיע למסקנה ש"כנראה יש לי יותר השפעה כמו יו"ר סוני מאשר כשר חוץ יפני".
הוא היה חלק מהוועדה המשולשת. כך הוא הכיר את קיסינג'ר ופיט פיטרסון ודיוויד רוקפלר. כל אלה היו אנשים שהיו מגיעים למשרד מתישהו. הייתי המזכירה שלו במשך חמש שנים.
משם, הפלייסטיישן.
שמענו שזה התרחש. היה פלייסטיישן עם נינטנדו, ואז זה לא קרה.
אבל אז זה קצת הסתחרר והפך לדבר ובמקרה הייתי קרוב לנשיא קבוצת הפלייסטיישן באותה תקופה. לילה אחד בארוחת הערב, הוא שאל אותי: "אתה רוצה לבוא לעבוד בעסקי המשחקים?" בשלב זה, מוריטה-סאן עבר שבץ מוחי אז הוא כבר לא בא למשרד ואמרתי, "אבל Tokanaka-san [במאי סוני דאז Teruhisa Tokanaka], מעולם לא עבדתי בעסקי המשחקים לפני כן." הוא הסתכל עליי ואמר, "אף אחד מאיתנו לא.
מוזיקה וטכנולוגיה מייצרים משחק טוב
כפי שהסביר ליידן, היו כמה נתיבים שונים דרך התככים הפנימיים של סוני וסוני Computer Entertainment. מסלול אחד היה דרך צד המותג, החומרה והפלטפורמה, גישה שהונהגה על ידי קן קוטאראגי. אחר, שליידן עקב אחריו, היה דרך צד התוכן. הוא אמר שאקירה סאטו, שהיה ראש כל פיתוח תוכנה ומשחקים, היה המנטור שלו.
הוא הגיע מסוני מיוזיק.
אחד הדברים הגדולים ביותר בפלייסטיישן, כשהחברה התחילה ב-1993 היה שהם יצרו אותה כמיזם משותף בין סוני קורפ וסוני מיוזיק כי היה להם את ההנדסה, הייתה לנו כישרון החומרה.
ידענו איך זה עובד, אבל לא היה להם מושג איך גורמים למפרסם או מפתח להירשם. אז הם הביאו את כל זה מסוני מיוזיק. מכירות, שיווק, קשרי צד ג'.
תעשיית המשחקים השתנתה באופן דרמטי בגלל זה. עד אז זה היה רק עולם נינטנדו וסגה. והם היו די עצבניים בשיטותיהם.
זה היה חדשני עבורנו שהתחלנו לרשום את שמות המפתחים על התיק. מה שנינטנדו וסגה מעולם לא רצו לעשות.
שמנו אותם, בנג, ממש שם על הקופסה. והלכנו על זה בידיעה שאולפני הצד הראשון שלנו לא יכולים להיות המנהיגים. לא יכולנו לקבל נתח שוק של 60 אחוז. ידענו שרק צדדים שלישיים הולכים להפוך את זה לכדאי. פלייסטיישן היא פלטפורמת הצד השלישי, כך שכולם יכולים להיכנס.
מוכרים את יפן על משחקים אמריקאים
הפלייסטיישן המקורי יצא ב-1994 ובתוך שנתיים, ליידן היה ב-Sony Computer Entertainment החדש שהוטבע כמפיק של חטיבת התוכנה הבינלאומית. הוא אמר שהעבודה הראשונה הייתה כנראה הקשה ביותר שלו.
הבאנו משחקי מערבון ליפן. מנסה לשכנע את הגיימר היפני שהם רוצים לשחקג'ט מוטואוֹדרבי הרס.
לדבר עלגחלים לניוקאסל, נכון? זה היה ממש קשה.
שיחקתי משחקים כל הזמן. היה לי הארדקור אמיתיTekkenהתמכרות במהלך [ימי הפלייסטיישן 1]. שיחקנו בארקייד שבו גרתי בטוקיו. אבל אני חושב שמשחק פרשת המים האמיתי, מבחינתי בכל מקרה, היה כנראהטומב ריידר.
אני זוכר שהלכתי ל-Core Design בדרבי ונפגשתי עם האחים סמית' ופגשתי את טובי גארד וניסיתי לגרום להם לקבל רישיון לתואר, כי הם לא יכלו לפרסם ביפן בעצמם. אז יצאתי, אתה יודע, הסתובבתי, ניסיתי לאסוף תוכן ורק רציתי את זהטומב ריידרהתואר כל כך גרוע ובסופו של דבר הם הלכו עם סגה.
מקבל הצעה שהוא לא יכול לסרב לה
ב-1999, ליידן הועבר ללונדון, שם עשה בעצם את אותה עבודה, אבל הפוך: מנסה להביא משחקים אמריקאים ויפנים לאירופה. נאבק עם לוקליזציה ותוהה על הצורך לתרגם את 1.5 מיליון המילים שנמצאו בFinal Fantasy 10.
הלכתי לשם כדי לעזור בניהול האינטגרציה של פעולות פסיגנוסיס בפעולות SCE. אבל בשלב מסוים, טוקיו מתקשרת ומתקשרת אליך הביתה.
קיבלתי את השיחה הגורלית הזו בשנת 2007. אני זוכר שעמדתי על רציף הרכבת וקאז היראי בטלפון הנייד שלי ואמר, "אז, שון, כמה זמן אתה שוב בלונדון?"
הו, אתה יודע מהי השיחה הזו.
"טוב, אנחנו חושבים שהגיע הזמן שתחזור ליפן. אנחנו רוצים שתחזור ותהיה נשיא SCE יפן".
אתה לא יכול להגיד לא לזה, נכון?
עד אז, הייתי מגיע לסגן נשיא לפיתוח תוכנה בינלאומי בלונדון והצוות שלי עדיין הביא הרבה תוכן. גם אז היו לנו הרבה שותפויות. היינו המוציא לאור של התקליטים של Namco. היינו המוציא לאור של התקליטים של דיסני וסקוור. אז היו לנו הרבה, לא רק דברים פנימיים שלנו אלא, אתה יודע, דברים של צד שני שעשינו. אז זה היה יפה, עסק די טוב.
סוני מקבלת התערבות
השיחה המפתיעה של ליידן מקאז היראי ב-2007 עם הצעה שלא יכול היה לסרב לה הגיעה בחלקה, אמר ליידן, מכיוון ש-Sony Computer Entertainment יפן הייתה זקוקה להתערבות כלשהי.
זה היה צריך להיות, נניח, לפתח מחדש. וכך נכנסתי לחברה מתכווצת עם נתח שוק מצטמק והם מתקשים להפוך את PS3 למצליח בשוק.
אני חושב שהם הביאו אותי כי הם הרגישו שהם צריכים זוג עיניים חדש לגמרי כדי להסתכל על האתגר הזה, שכל מי שהיה להם בערימה בצורה אנכית פשוט הולך להנציח את מה שהבחור האחרון עשה קודם לכן.
זה היה קשה.
הם פשוט לא יכלו לצאת מדרכם כדי למצוא הצלחה וכיצד להגיע לשם. אז עשינו הרבה מבנה מחדש שלא קל לעשות ביפן. אבל [היינו] צריכים להרחיק שכבה של מנהלים כדי לתת לצעירים לעלות. פתחנו שם איזושהי הזדמנות ואז תוך כ-18 חודשים חזרנו למצב רווחי והסתדרנו בצורה סבירה.
מקצר את חייו
לאחר שבילה שלוש שנים כנשיא Sony Computer Entertainment יפן, ליידן הועבר לעמק הסיליקון כדי להקים את Sony Network Entertainment, שנועדה "ללכוד" את כל הפעילויות והשאיפות ברשת של סוני. ליידן עדיין היה שם ב-2011 כמנהל התפעול הראשי כאשר רשת הפלייסטיישן נפרצה, והפכה לאחת מהפרצות אבטחת המידע הגדולות בהיסטוריה באותה תקופה.
זה לקח שנים מהחיים שלי. אני זוכר את היום.
אם זה היה צריך לקרות לנו, אני שמח שזה קרה אז. למדנו כל כך הרבה מהניסיון הזה.
היינו במצב הכי טוב שיכולנו להיות באותו זמן עם מה שהיה, בזמנו, עדכני. אבל כן קיבלנו מכה ולקחנו את היכולות שלנו בתחום הזה ברמה הכי גבוהה שאפשר. אז אף אחד לא שאנן או, או בור לגבי הסכנות והאתגרים שיש בחוץ, אבל אני חושב שאנחנו במקום הרבה יותר טוב היום.
עשינו את הטבילה שלנו באש.
שתן, הקאה ותהילה
בשנת 2014, קאז היראי ביקש ליידן להפוך לנשיא Sony Computer Entertainment America, ויחליף את ג'ק טרטון. התפקיד החדש הביא עמו מידה של תהילה, המופעלת על ידי מסיבות עיתונאים שנתיות של E3 שנצפו על ידי עשרות אלפי מעריצים.
זה לא משהו שאני נהנה ממנו במיוחד.
לפני כארבעה חודשים, יצאתי מטרקלין בודהה בצ'יינה טאון ואיזה בחור מסתכל עליי ואומר, "אתה שון ליידן."
אפילו בעיר שלי, אתה יודע? תודה לאל שלא הקאתי כשיצאתי מטרקלין בודהה, השתין על הנעליים שלי או משהו כזה.
אני לא מנסה לחשוב על זה. אבל, התהילה. אני לא יודע מה זה אומר. אני חושב שיש אחריות מסוימת שמתלווה לזה ואני מאוד נבון לגבי מה שאני כותב בפיד שלי בטוויטר.
אני חושב שיש ציפייה מסוימת שאני צריך להיות הוגן ופתוח ולנסות להיות נגיש ככל האפשר למעריצים שמגיעים לפלייסטיישן מסיבות משלהם.
אנחנו רוצים שהחברה תיראה כמו בסיס המעריצים שלנו ולכן אנחנו רוצים לפתוח את הגיוון הזה שהוא כל כך חשוב במשחקים כדי לגרום ליותר אנשים לעסוק במשחקים, לגרום ליותר אנשים ליהנות מזה, ואם, כי אפשר לזהות אותי כשאני יוצא. של טרקלין בודהה, יכול להיות לי אמינות מסוימת בדיבור על נושאים מסוג זה, אני שמח על כך.
