סופרגירלהיא תוכנית טלוויזיה מקסימה ומקסימה.
זה סיפור גיבורי-על שהוא לחלוטין לא מפחד מרגש ושמאלץ. הוא מתחמק מהאופנה של דמויות ראשיות אפלות ומעונה, ובכל זאת מצליח להיות הרבה יותר עצבני, רלוונטי ואמיץ מרוב התוכניות מסוגו.
"אדם ליום אחד" היה פרק בזמן על בידוד ותסכול, על מה שאנחנו עושים כשמאגרים אותנו. זה היה גם על מה שאנחנו מפסידים כשאנחנו נכנעים לפחד.
בעקבות הגרוטאות אחרונות עם רד טורנדו, סופרגירל חסרת כוחותיה, ולכן היא חייבת לקחת פסק זמן מהצלת נשיונל סיטי ולהסתפק במציאות העגומה של קארה דנברס זקנה.
זה אומר לנסוע באוטובוס, להצטנן ואפילו לשבור את היד. הדבר האחרון מתרחש כאשר רעידת אדמה פוגעת בעיר.
וכך אנו מגיעים למציאות של ניהול משברים. בהיותו העולם כפי שהוא, אפשר לטעון שהנושא הזה תמיד רלוונטי, אבל הוא מרגיש נכון במיוחד כרגע.
מקסוול לורד הוא יזם טכנולוגיה והאנשה של נשיונל סיטי ליכולת העצמית והפריבילגיה של רנדיאן. כשהאסון מתקשר, הוא יוצא לרחובות כדי לחלק מים בבקבוקים, וזה נהדר. אבל הוא גם מפזר זעם ליברטריאני לתוך מצלמות הטלוויזיה.
היעדרה של סופרגירל מוכיח, הוא טוען, שהאנושות הפכה לעצלנית, נשענת מדי על כוח חיצוני. בנאום שריקת כלב גרוטסקי ומוכר מדי, הוא משווה אותה ל"הרואין או למדינת הרווחה".
סופרגירל פגועה מההאשמה הזו. היא חסרת אונים בזמן שהעיר סביבה ממש מתפוררת. היא חייבת לראות איך גבר מת מולה. זה מה שמרגיש להיות אנושי, לעמוד חסר אונים כשהעולם הולך לעזאזל.
אבל זה הבוס הבלתי נלווה של קארה, קאט גרנט, שבאמת כועס על לורד "הנרקיסיסט המנופח". היא עורכת שידור חי כדי להטיח את אלה שמשתמשים ברטוריקה "קטנונית ומפלגת" כדי "לטרוף את הפחדים של אנשים". נשמע נורא מוכר, נכון?
"אנחנו יותר טובים מזה", אומר גרנט. בינתיים, קארה עולה לציוד הסופרגירל שלה ופונה כלפי מטה בוזז חמוש, ונותנת גרסה משלה לנאום של גרנט. אתה יותר טוב מזה, היא אומרת לגנב. גם הוא יודע את זה. סופרגירל מגלה שגבורות-על אמיתית פירושה לעשות מה שנכון, גם כשזה קשה.
בידיים פחות מסוגלות, כל זה יתגלה כמו איזה PSA נדוש משנות החמישים. אבל זו פנייה אמיתית, מכל הלב, אל החוש, אל טובת הכלל, אל הכוח שנוצר כאשר בידוד אינדיבידואלי מפנה את מקומו לערכים משותפים ולקהילה.
סודו של הנשו נחשף
בינתיים, יש סיפור משני על החייזר המרושע ג'ם, פושע חסר רחמים השולט במוחותיהם של אנשים אחרים. הוא נכלא על ידי המחלקה למבצעים לא נורמליים, והאם הבחור הזה יודע איך להבריח את הפה שלו. "אני אטחן את יקיריכם לאבק", הוא אומר לראש DEO האנק הנשו, בעוד אחותה של סופרגירל אלכס מביטה.
באופן בלתי נמנע, ג'ם בורח מהכלוב שלו ומבלה חלק נכבד מהתוכנית בחופשיות, זורע הרס במטה המעורה של ה-DEO.
זה נותן לנו הזדמנות לרדת לעומקו של הסיפור המתבשל על זהותו האמיתית של הנשו, ועל חלקו במותו של אביו של אלכס, פעיל DEO חד פעמי.
בחשיפה מרהיבה, מפוארת, קומיקסית, האנק משנה צורה אל האני האמיתי שלו: החייזר הבועט ג'ון ג'ונז, הלא הוא צייד המאדים. זה מעניין כי כמו Henshaw, המאדים המאדים הוא בחור קלאסי בחדר האחורי של DC, מארגן ומעורר השראה באחרים. יש לו הרבה כוחות על בעצמו, אז יהיה מעניין לראות איך זה יתפתח בשבועות הקרובים.
J'onn J'onzz הוא פליט, בורח מהרס ביתו, מאובדן בלתי נתפס, מנסה להשתלב בעולם חדש, מנסה לעשות מה שנכון, מסתתר מדעות קדומות. בלימי, גם זה די נשמע מוכר.
סופרגירל לומדת לקח השבוע, וזה קשה. רוב האנשים מבלים את רוב חייהם בתחושת מבודדים, חלשים ופחדים. חלקנו נכנעים לשנאה וחלקם לא.
