זמן קצר לאחר הודיע ה-BBCכוונתה לעשות סרט על Grand Theft Auto, קראתי כמה ציוצים והערות המביעות אכזבה מההפקה המתוכננת.
חלקם המופתעים מכך שהסרט, שייצא בסתיו, יספר את סיפורוהעשייהשל משחקי GTA, במקום לספק טיול מפחיד לעולם הגנגסטר הפנטזיה שלו.
אני רואה דעה אחרת. אני שמח שהבייב החליט ללכת לכיוון הדוקודרמה הזה. הסיפור על איך ש-GTA נוצר הוא הרבה יותר מעניין מהנרטיבים הנדונים משהו של המשחקים בפועל ומצעד הדמויות הנגזרות שלהם.
Grand Theft Autoהוא הסדרת משחקי הווידאו החשובה ביותרבעולם. זה עזר לגשר על הפער בין משחק מופשט לבין העושר של הפקות הוליווד / HBO. השחרור שלו עלה בקנה אחד עם, ותרם לפיצוץ אדיר במשחקים.
GTA מעלה כל מיני שאלות על אלימות, פשע ושימוש בסמים במשחקים. לטוב ולרע, זה מהווה מוקד לדיונים בנושאהצגת הנשיםומיעוטים במשחקים, ועל תפקידם של משחקים בסיפורי ענק על העולם ה"אמיתי".
GTA הוא מקרה בוחן הן באומץם של אמנים שרוצים לספר סיפורים משלהם בפלטפורמות חדשות, והן בציניות של אימפרסריו שמבינים את הערך העצום של ידועה לשמצה ופרסום מזעזע.
אני ממליץ בחום על ספרו של דיוויד קושנר משנת 2012Jacked: The Outlaw Story of Grand Theft Auto. הוא מספר את הסיפור על איך דן האוזר, אחיו סם ומקורביו, השתלטו על זיכיון משחקים פופולרי כבר והפכו אותו לענק תרבות.
הוא מתמקד בכישוריהם כמשווקים ובדרנים ובניצחון האולטימטיבי שלהם על ממסד מבולבל ושמרני שלא הצליח להעריך עד כמה הגיעו המשחקים כמכשירי סיפור, וכמה הם חשובים לאנשים.
אבל הספר גם מראה שבני הבית לא היו מלאכים. הם דחפו את הקבוצות שלהם חזק, ולדבריו של קושנר, הם לא נראים חביבים במיוחד. הם חיזרו לשמצה כשזה התאים להם, אבל לא ממש התייצבו כשהדברים הפכו למגעילים.
הסיפור על קפה חם, סצנה מינית נסתרת בGrand Theft Auto: San Andreasנחשף על ידי מודדר, מראה את החוזקות שלהם כמו גם את החולשות שלהם. הם רצו תוכן מיני במשחק, אבל אז הם שמו אותו בלחץ של קמעונאים... אבל אז זה יצא בכל זאת, והמוציא לאור ניסה להאשים את המודר שגילה אותו. הסצנות המיניות עצמן היו גרועות בצורה מביכה.
זה חושף שלמרות שקושנר עשה בעבר עבודה מצוינת לספר את הסיפור של Id Software במאסטרים של אבדון(בעזרתם של ג'ון קרמק וג'ון רומרו) בני ההאוסרים לא סיפקו עבורם ראיונותג'קט.
הקטע של ה-BBC לתוכנית הטלוויזיה שלו גורם לי לדאוג שהתוכנית הזו תהיה הגיוגרפיה, סיפור עייף של בריטים עזים וחצופים נגד המנגנון העצום של השמרנות האמריקאית.
נאמר לנו שיצרני המשחקים הם "גאונים". אני יודע שזאת השפה שאנו מצפים לה מפובליציסטים, אבל היא למעשה מעיבה על ההישגים של בני ההאוס.
יש כמה אמנים ויוצרים שמחדשים במקוריות כזו ש"גאונות" היא תיאור הוגן לחלוטין. אבל ההאוסרים לא מתאימים לקטגוריה הזו. המיומנות שלהם הייתה לזהות מגמות תרבותיות שונות בין מוזיקה, קולנוע ואופנה ולחבר אותן יחד למשהו שיעוף על מצב הבידור הצומח ביותר של תקופתם.
הם לעולם לא היו יכולים ליצור אטטריסאו אSimCity, שהן יצירות גאונות אמיתיות. הם יצרו סדרה של יצירות ראווה מרהיבות שסובבות סביב נהיגה במכוניות וירי באנשים. הם יצרו אורגיה אינטראקטיבית של אלימות שעשתה פטישיזציה לתרבות הרחבה יותר. המשחקים שלהם שימחו הרבה אנשים, ואת זה יש לחגוג.
ה-Beeb גם רוצה לשכנע אותנו ש-GTA היה "ללא ספק סיפור ההצלחה הבריטי הגדול ביותר בקידוד מאז בלצ'לי פארק", כלומר, שבירת הקודים הסודיים כדי להביס את הנאצים במלחמת העולם השנייה. זה יותר מדי, אפילו כהתפרצות לשון בלחי.
האנטגוניסט העיקרי של ה-Houses במהלך שנות הפרסום הגדול ביותר של GTA היה ליצן קנטר בשם ג'ק תומפסון. הוא השליך את עצמו על המשחק הזה בכל זעמו. זה שהתקשורת לקחה את האיש הקטן והרועש הזה ברצינות בכלל מעיד על כמה מעט כוח המשיכה הם באמת ייחסו לנושא המשחקים בכללותו.
GTA מיצבה את עצמה כנושאת תקן לחופש הביטוי, אבל באמת היה לה מעט מאוד מה לומר. למרות זאת, זו הייתה מלחמה שעמדה להסתיים רק עם מנצח אחד. בסופו של דבר, בית המשפט העליון התייחס לבסוף לשאלת 20 השנים של אלימות במשחקי וידאו בצד ההיגיון.
זה נהדר שה-BBC מתייחס ליצירת משחקי GTA כמקור השראה, במיוחד מכיוון שהתוכנית תהיה חלק ממאמץ לעניין צעירים בטכנולוגיה ובמחשוב. אבל חשוב שכל הסיפור יסופר, יבלות והכל.
