Illix.run

זועם 7לא סתם הייתה פתיחה גדולה בסוף שבוע הפסחא,זה שבר שיאים בהוליווד. רבים מהם. מה שמעניין הוא כמה מעולם תרבות הפופ נראה מאוהב בסדרה המהירה והעצבנית, עם מרתונים, קווי זמן וכל מיני חנונים נרגשים לקראת הסרט.

רבים מאותם אנשים שמעלים בוז למייקל ביי אינם מתנצליםזועם 7מעריצים. הסדרה המהירה כולה זכתה לסוג של מעריצים פתוחים שרק זכייניות כוכבי-על כמו הנוקמים משתווים לו. למה נראה שאנשים שונאים את סדרת הרובוטריקים אבל סרטי מרוצי המכוניות המטומטמים לא פחות מקבלים כרטיס "חינם"?

סרטי מייקל ביי נוטים להיות עניינים קשים ורציניים שמשתמשים בדימויים מוגזמים ובכוח גס כדי לגרום לך להרגיש משהו. אתה לא צופה בסרט של מייקל ביי באותה מידה שאתה מתיישב ומאפשר לו לטשטש את החורים בעיניים שלך. ביי הולך על ההשפעה המקסימלית המוחלטת בכל זריקה, לא משנה מה, והוא לוקח את המרדף הזה ברצינות רבה.

סרטי Furious, לעומת זאת, קלילים ורכים. הם כל הזמן קורצים לך ומתבדחים על עצמם, וכל המעורבים נראים כאילו יש להם את הזמן בחייהם. זה רק חלק קטן מהסיבה שהאובדן של פול ווקר הורגש כל כך על ידי רבים כל כך; סרטי Furious מסתמכים על הכימיה של אנשים שכל כך מחבבים זה את זה.

"אני חושב שזה ההבדל הגדול ביותר בין הסרטים של ביי לבין מהיר ועצבני. שניהם מגוחכים, לא עדינים, רועשים ומגעילים, אבל הזיכיון של מהיר ועצבני התפתח לרמה של מודעות עצמית קלה שמגדירה את עצמה לצחוק על כמה שזה טיפשי".משתמש Reddit GreedE כתב. "עם הסרטים של ביי, למרות שהם לא בוגרים, הם בדרך כלל רציניים בטון ובסגנון. מהיר ועצבני רוצה שתחשוב שזה מטומטם, ביי רוצה שתדע שאתה מטומטם שצפיתם בזה."

מייקל ביי משתמש בוויזואליה כדי לצרוח עליך על התגובה הרגשית שהוא רוצה שתהיה לך, הסרטים של Furious מבקשים ממך להחזיק את הבירה שלהם, הם עומדים להראות לך משהו מגניב. הם אולי לא הגיוניים, אבל התחושה הזו של כיף והרפתקאות - הרעיון שהקהל הוא רק עוד אדם אחד בהרפתקה הגדולה הזו - מדבקת. הסרטים קלים לצפייה ולהנאה.

"זועם 7צוות ההרכב של ההרכב כולל את וין דיזל, מישל רודריגז, טייריס גיבסון, ג'ייסון סטאת'ם, דוויין ג'ונסון וכמובן פול ווקר המנוח. כריסטופר 'לודקריס' ברידג'ס, אמן הלחימה טוני ג'אה וג'ימון הונסו מככבים גם הם".כתב ה"הוליווד ריפורטר"..
"מישהו שאני מאוד מעריץ לאחרונה אמר שזה זיכיון שבאמת נראה כמו אמריקה, ויש דמויות שכולם יכולים להזדהות איתן. אני חושב שזה יתרון גדול", אמר נשיא יוניברסל להפצה מקומית ניקולס קארפו לפרסום.

לסרט יש גברים ונשים מובילים ממגוון רחב של רקע גזעי, במילים אחרות. אחד ההיבטים של הסרט שזוכה להמון משחק אחרי מכירת הכרטיסים שוברת השיאים האלה הוא שגם הקהל מגוון.

"כמו בתשלומים קודמים,זועם 7ניגן בפני קהל מגוון, כאשר לא קווקזים מהווים 75 אחוז מהקהל. היספנים היוו את רוב רוכשי הכרטיסים (37 אחוז), ואחריהם הקווקזים (25 אחוזים), אפרו-אמריקאים (24 ​​אחוזים), אסייתים (10 אחוזים) ואחרים (4 אחוזים)".כך קבע ה- Hollywood Reporter. "מבחינה מגדרית, אחוז ההצבעה היה שווה למדי, כאשר גברים היוו 51 אחוז מהקהל. מבחינת גיל, 66 אחוז מהקהל היה מעל גיל 25”.

היי הוליווד, תעשה סרטים מהנים שבהם עם צוות השחקנים הוא מלא באנשים מגניבים שהם לא רק בחורים לבנים. אנשים אוהבים את החרא הזה.

סרטי מייקל ביי, ובמיוחד סצנות האקשן, לא נוטים להיות הגיוניים. לא רק במונחים של סיפור, הניסיון לעקוב אחר האקשן בסרט של מייקל ביי הוא כמעט בלתי אפשרי; קשה לדעת מה קורה במרחב התלת-ממדי של כל צילום כי כל כך הרבה קורה. יש יותר מדי תנועה וכאוס בשביל להיות מסוגל לדעת מה קורה, ולאיזו דמות. ההסתמכות הרבה על אפקטים דיגיטליים לא עוזרת.

השווה את זה לאופן שבוזועם 7הצוות ירה בזירת נפילת מכוניות מגב המטוס. יש כאן מעט מאוד תחבולות; הם פשוט דחפו את הדברים האלה ממטוס ושלחו את צוות הפעלולים לצנוח החוצה כדי לירות בו. אפילו הצילומים מאחורי הקלעים מספיקים כדי לגרום לבטן להתכווץ.

עד כמה קבוצת הפעלולים צריכה להיות טובה? תראה את התזמוןשל יריית הפתיחה של המכונית היוצאת מהמטוס. אין כמעט מקום לטעויות. התוצאה של כל העבודה הזו הן סצנות פעלולים שהן גם מדהימות, אבל הגיוניות מבחינה ויזואלית. קל לדעת מה קורה ולעקוב אחר הפעולה. זה נראה ומרגיש אמיתי כי כל כך הרבה מזה אמיתי, דבר נדיר בסרטים מודרניים.

זו לא הסצנה היחידה שמרוויחה מעבודת פעלולים מעשית. יש סצנה לקראת הסוף שבה דמות רצה לצדו של אוטובוס וקופצת אל מכונית אחרת. הפעלול הזה? רִיאָל.מאת USA Today:

אפשר להתבדח על העלילה ועל ההיבטים היותר מטופשים של הסרט, אבל יש מלאכה אמיתית לאופן שבו צולמו סצנות האקשן האלה. אלה פעלולים שפועלים ברמה של 'לא אחרת', והם נראים נהדר על מסך גדול. אם אתה חנון קולנוע ורוצה לראות כמה מעבודות הפעלולים הטובות ביותר בתעשייה, אתה הולך ל-aזוֹעֵםסֶרֶט.

בעוד שהקולנוע המודרני מלא בריבוטים קשים ואנטי-גיבורים אפלים, כוכבי הזיכיון של Furious הם אנשים טובים. הם נצמדים יחד, הם נאמנים, והמילה "משפחה" משמשת בצורה לא אירונית. יש תמימות מסוימת בסרטים ובדמויות שמרעננת.

זה היבט של הזיכיון שהוא אטרקטיבי להפליא. "[Furious 7] מציע מיידיות של עולם ללא הורים, עולם צדדי של זיקות הבנוי ממבחנים ללא עוררין ומחושל באחריות בלתי פוסקת."קבע הניו יורקר.

"והשחקנים מביאים את זה החוצה - או, ליתר דיוק, נראה שהם חיים את זה: הם חולקים היכרות קלה ומאופקת, הנאה נינוחה וטובת הומור בהופעה שאפשר לשאול מסרט 'רוד' של הופ וקרוסבי. (ההצגות כאן מציעות את המגוון הרחב של סרטים - כולל דרמות אינטימיות ונטורליסטיות - שצריך ללהק את השחקנים האלה, ושאת פול ווקר המנוח, שזהו סרטו האחרון, היה צריך להיקלט עבורו).

סרטי מייקל ביי נוטים להיות ציניים; הם מרגישים שהצוות היצירתי והכוכבים הניתנים להחלפה לוקחים את הקהל כמובן מאליו במקרה הטוב, ובמקרה הרע מנצלים את הדחפים הגרועים ביותר שלנו. הזיכיון מהיר ועצבני, לעומת זאת, מיוצר על ידי צוותים יצירתיים שמושקעים בבירור בזיכיון ודואגים להראות לקהל זמן טוב. הם לא ציניים, הם מלאי תקווה, וזה דבר נהדר בסרט אקשן עם תקציב ענק.

חרא, זה אי פעם, ואני מקווה שבמאים ואולפנים אחרים רושמים הערות. קבלו צוות שחקנים מגוון, תסריט מהנה, צלם סצנות אקשן שבן אדם יכול להבין ואל תיכנסו לפיתוי לגרום לכולם להרהר ומעונה.

זה לא קל לעשות סרט כמוזועם 7, וזה בהחלט יקר, אבל ישנן סיבות קלות להבנה מדוע אנשים כל כך אוהבים את הסרטים האלה, ויוצאים לראות אותם במספרים כה מסיביים. אולי יהיו סרטים טובים יותר השנה, אבל אנשים שמזלזלים בסדרה הזו מפספסים את הנקודה; קשה למצוא זמן טוב יותר בבית קולנוע עכשיו.