המחצית הראשונה שלנוֹעָזהעונה השנייה של העונה היא לא מרתקת.
כשהושקה העונה הראשונה לפני שנה, היא עשתה זאת בסביבה שונה משמעותית בעיבודים לסרטי גיבורי על. פרויקטי הטלוויזיה האחרים היחידים של מארוול היוסוכני שילדוהסוכן קרטר, מופע ריגול אנסמבל ודרמת אקשן תקופתית בהתאמה.נוֹעָזפרצה לזירה כתוכנית הטלוויזיה הראשונה של מארוול על גיבור-על - התוספת הראשונה ליקום הקולנועי של מארוול שבו הגיבור למעשה נלחם בפשע, לא בנבלי-על, קונספירציות, קסמים או בלגן-העל של מדעי-העל שלהם - ואחת שהייתה קודרת, מותח אלים באופן שהחברה לא יכלה לברוח איתה בפריים טיים ABC.
דרדוויל העונה השנייה לא רעה, זה פשוט בסדר
אבל אז, בסתיו האחרון,ג'סיקה ג'ונסכבש את סצנת הטלוויזיה בסערה, המוכיח שתוכנית גיבורי על יכולה להיות עיבוד נאמן מלא בפעולת מדע בדיוני, תככים ודרינג - וגם אחת הבדיקות הכנות והמשפיעות ביותר של אונס, התעללות במשפחה והישרדות טראומה בתולדות הטלוויזיה המודרנית. אפילו יותר לאחרונה,דדפולהשילוב המוזר של הומור, אלימות, סקס ולב רגשי (כן).נראה שאיכשהו רק לימד את הוליווד שהקהל רוצה יותר סקס ואלימות בסיפורי גיבורי העל שלהם, למרות שאף אחד לא באמת ביקש זאת.
זו הסביבה שבהנוֹעָזהעונה השנייה של הגיעה, וזה פשוט מרגיש כמו עוד מאותו הדבר.
הביקורת המתאימה ביותר על העונה הראשונה שלנוֹעָזהיה שזה היה קצת מוכר, קצת קומיקס: אם רצית לצפות בטייק מעט מעודכן על גיבורי קומיקס ברמת הרחוב של סוף שנות ה-80, זה היה בשבילך (ואני כולל את עצמי בזה). זה בסדר גמור! אפשר לסלוח על עונה ראשונה - במיוחד עם סיפור מקור - על כך שהיא פורסת מצע של ציפיות שממנו ניתן לנבוע ולחתור. אבל המחצית הראשונה של העונה השנייה עושה מעט יקר מהחדש עם הרעיונות האלה.
ולמרות שאני מעוניין לראות לאן הדברים מתקדמים במחצית השנייה, כדי להגיע לנקודה הזו הקהל יצטרך לסבול הרבה מהסוג של כתיבה שעבורה הומצאה המילה "קלישאה".
"בכל שנותי כשוטר מעולם לא ראיתי דבר כזה", ו"אנחנו צריכים למצוא את מאט לפני שזה יתרחב; תגיד לו שהכל עומד להשתנות", הן שורות שנמסרו ללא שמץ של אירוניה.
סצנות הקרב של התוכנית עדיין מעוצבות היטב, מפתיעות ואכזריות. הם גם אלימים משמעותית בצורה שמרגישה כמו ניסיון להגדיל את הקצב אבל פשוט יוצאת כמיותר. לא ציפיתי לראות את פניו של גבר חוטפים את עוצמת הפיצוץ של רובה ציד מטווח אפס או ברגל של גבר מכניסים אותה למקדחה בעונה הזו, ועוד פחות מכך את שניהם בפרק בודד.
מעניש (ג'ון ברנת'ל) ואלקטרה (אלודי יונג) מעניינים כאנטגוניסטים וכבעלי ברית לא אמינים בהתאמה, אבל הם מרגישים שהם מסיטים את דעתם של מאט מרדוק (צ'רלי קוקס) מהמטרות האמיתיות שלו בצורה שהתוכנית איטית להכיר בה. מעניש הורג פושעים ראויים לגינוי לחלוטין, מה שאומר שגם הוא וגם הקורבנות שלו הם אנשים עם רישומים מלוכלכים. אלקטרה נמצאת רק בסכנה שהיא מחזרת אחריה בכוונה. בלי חפים מפשע תלויים באיזון מעשיהם, ההימור לא מרגיש גבוה במיוחד.
הפרק השביעי של העונה היה הראשון שהסתיים עם קיצוץ לקרדיטים שהשאיר אותי לרצות להפעיל את הפרק הבא מיד. לרוע המזל, זה היה גם הפרק האחרון שנטפליקס העמידה לרשות העיתונות מראש. תוכנית נטפליקס לא יכולה להרשות לעצמה לחכות לפרק החמישי או השישי שלה כדי להגיע לבשר של עונה.
ובכל זאת, זה בשר שאני מצפה לו. נלסון ומרדוק לוקחים על עצמם תיק בית משפט נוסף, ודרדוויל חשף סוף סוף תעלומה מוזרה באמת ב-Hell's Kitchen (אם כי התשובה, אם לשפוט לפי הרמזים עד כההרשימה הקרובה של תוכניות מארוול נטפליקס, נראה שזה הולך להיות "טרופים מזרחיים מתוארכים"). שני קווי העלילה האלה מרגישים שהתוכנית סוף סוף מקבלת קצת דחיפות ומושכת את הצופה חזרה לדרמה אמיתית.
נוֹעָזהעונה השנייה (מה שהיה זמין לעיתונות, בכל מקרה) לארַע, זה פשוט... בסדר. זה מרגיש כאילו הוא מנסה קצת כשצריך להתאמץ. ובשוק יותר ויותר תחרותי ורווי של גיבורי על על המסך, לא להתאמץ זה משהו שאף תוכנית גיבורי על לא יכולה להרשות לעצמה לעשות.
