אנחנו נמצאים ברגע מדהים עבור בידור מדע בדיוני סוער.
הבמאי אלכס גרלנד מוביל את המשימה, וכותב כמה מהערכים הטובים ביותר שהז'אנר ראה בעשור האחרון:28 ימים מאוחר יותר, סאנשיין, דרדואקס מכינהכולם השפיעו. האחרון שלו הואהַשׁמָדָה, עיבוד לרומן של ג'ף ונדרמיר באותו שם.
חדשות טובות: זה מוזר לעזאזל.
[אַזהָרָה:הבא מכיל ספוילרים עבורהַשׁמָדָה]
הַשׁמָדָהמתחיל כמו סרט מדע בדיוני די טיפוסי. לנה (נטלי פורטמן) היא פרופסור לביולוגיה וחיילת לשעבר שבעלה הנוכחי (אוסקר אייזק) נעדר למשימה. הוא נחשב מת בשנה האחרונה, אבל אז, פתאום, מופיע בביתה ללא זיכרון או הסבר שלכאורה היכן היה. ואז הוא מתחיל לדמם מהפה.
זה בערך המקום שבו טיפוסי לוקח הפסקה.
חיילים מביאים את לנה למקום מסתורי המכונה אזור X, שם היא מגלה שמשימתו של בעלה כללה חקירה של משהו המכונה "השימר". הכי טוב לתאר זאת כבועה של אור מעוות שהופיעה יום אחד סביב מגדלור באמצע פארק לאומי. הוא התחיל לגדול, עד שהוא היה ברוחב קילומטרים, שקע בבסיסים צבאיים וערים לאורך הדרך.
עובדה מהנה: כל מי שנכנס לבועה כדי להבין מה לעזאזל קורה לעולם לא יוצא החוצה. חוץ מאוסקר אייזק, אבל הוא לא בדיוק בכושר הכי טוב, שוכב בתרדמת מדממת ומתפתלת.
לנה, שאין לה מה להפסיד, מצטרפת לחוליית מדענים שנפגעת באותה מידה על מנת לפצח את התעלומה ולהציל את בעלה.
למי שקרא את הרומן שהסרט הזה מבוסס עליו, ברור שזה כבר הרבה יותר הסבר ממה שניתן בעמודי הפתיחה של הספר. ראשית, אתה בעצם יודע את השמות של כולם (בספר קיבלת זה עתה את ראשי התיבות הראשון של המקצוע שלהם, כמו ב-B עבור ביולוג), אבל עדיין יש הרבה תמיהה ואימה בתוך "השימר".
נדמה שהזיכרונות של החוליה משתנים ומתפוגגים, כששעות הופכות לימים מבלי שהם בכלל מבינים. ובכל זאת, כמדענים, הם נדהמים מהסביבה שלהם. נראה כי פרחים בעלי גוונים פראיים כלאים ומתפשטים בכתמי צבע אדירים על פני הנוף העגום והמיוער. לחלק מהצמחים הללו יש מבנה של גופים כמו-אנושיים, עם ידיים ורגליים דוממות.
די לומר, דברים משתבשים די מהר. לא מדובר רק בצומח בחוץ, ונראה שבעלי החיים סובלים מהשפעות דומות ומפותלות. זה כאן זההַשׁמָדָהעיצוב הייצור של ההפקה באמת זוהר, מכיוון שחיות כמו דובים מועברות בדרכים נוראיות להפליא. יצור דמוי דוב הוא מתועב במיוחד, ומניב את אחת הסצנות הכי מותחות בצורה מאיימת שראיתי מזה שנים.
מעצב ההפקה, מארק דיגבי, הפגין באופן מפורסם את המומחיות שלואקס מכינה. בהַשׁמָדָה, עם זאת, הוא רוכן פנימה קצת יותר חזק, עם עפר בלתי נתפס בפיתול מתערבב עם יופי.
הוויזואליה אמנם גונבת את ההצגה. ההופעה של פורטמן חזקה, אבל שאר צוות השחקנים מרגישים לא בשימוש, כמו החולייה החד-פעמית של נחתי חלל. נראה שהכתיבה גם נאבקת בצורך להסביר במדויק מה קורה בתוך "השימר", עם סצנות שונות של הבזק קדימה שממלאות בצורה בוטה את מה שעובר על לנה. זה לא מפתיע, מכיוון שהרומן היה מעורפל במיוחד גם לגבי התעלומה, אבל הסרט נופל בנקודת ביניים לא נוחה בין מתן פרטים ספציפיים והשארת ריק, שאף אחד מהם לא מרגיש סופר מספק.
חשוב להבין שהמסתורין הוא לא העיקר. 10 הדקות האחרונות של הסרט, שכמעט אין בו דיאלוגים, הן מטורפות בעיקר. עיצוב התפאורה וההפקה מתפרקים לחלוטין, בצורה טובה, ומוצע לנו עימות מוזר באמת ומטריד יישאר איתי בעתיד הנראה לעין.
שׁוֹנֶהאקס מכינה, שהתזה שלו הייתה ברורה בהחלט,הַשׁמָדָהמרגיש כמו להתעורר מחלום ולהיזכר רק למחצה מה קרה. זה מצליח לגרום לקהל לחוות את אותה רמה של מסתורין ובלבול שחווים אלו על המסך.
כל עוד כולם בסדר עם אף פעם לא באמת לקבל את הסיפור המלא ורק להעריך את החלום הדפוק הזה על מה שהוא.
