מה עושים שני האפיפיורים של הסרט החדש של נטפליקסשני האפיפיוריםיש במשותף עם שרלוק הולמס ובובת רובוט רצחנית? כוכבים גדולים, ולמרבה הצער, חוסר יכולת להשתחרר מחומר מקור שלא כל כך משנה.
רוברט דאוני ג'וניורשרלוק הולמסוהאחרוןמשחק ילדיםלְאַתחֵלשניהם זינקו לעבר זוהר כשגילו צילומים טריים על חומר ידוע, ואז נפלו קורבן להיצמדות לחומר. אותו דבר, בערך, עבורשני האפיפיוריםדוקודרמה בבימויו של פרננדו מאיירלס (עיר האלוהים,הגנן המתמיד) על העברת הלפיד מהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 (אנתוני הופקינס) לאפיפיור פרנסיס (ג'ונתן פריס) בשנת 2013. אי אפשר לדבר על הכנסייה הקתולית בלי לדבר גם על התעללות מינית והתנהלות כלכלית, ולמרות שנוגעים בנושאים , הם מתעלמים במהירות. מיירלס לא מתעניין בהיסטוריה של הכנסייה אלא בדחיפה והמשיכה בין שני גברים שלכאורה אינם תואמים.
בנדיקט עמיד בפני שינויים, בעוד פרנסיס מאמין שזה הכרחי. כשהסרט מתחיל - בשנת 2005, במהלך כנס האפיפיור שבוחר את בנדיקטוס - אנשי הבד המטושטשים מביטים זה בזה, כאשר ההצבעות מציבות את פרנסיס, אז הקרדינל חורחה מריו ברגוליו מארגנטינה, במקום השני. בשירותים, בנדיקט, אז ג'וזף ראצינגר, שואל את ברגוליו איזה מזמור הוא שורק. "מלכה רוקדת" היא התשובה של ברגוליו. ראצינגר נראה מבולבל. כאשר, בשנת 2013, ברגוליו זומן למעון הקיץ של האפיפיור לשוחח עם בנדיקטוס - ברגוליו רוצה לדון בפרישה שלו, בעוד שבנדיקטוס מייחל שברגוליו יחליף אותו כאפיפיור - נראה שהקשר הזה נשאר ללא שינוי.
צילום: פיטר מאונטיין/נטפליקס
הדינמיקה הזוגית המוזרה הזו הופכת משפיעה יותר ככל ששני הגברים עוברים, או לפחות מנסים להבין, את עמדותיהם המנוגדות, ואת ההשפעה שהייתה לדרכים שבחרו על אמונתם. ברגוליו מתחבר בכל מקום אליו הוא הולך, עוצר לפאבים לצפות במשחקי כדורגל ומוותר על מדי הקרדינל ללבוש פחות רשמי. הגנן של בנדיקט מעניק לברגוליו עשבי תיבול כשהוא עוזב את מעון הקיץ, מחווה שהפתעתו של בנדיקט מעידה על כך שמעולם לא הוצע לו, בעצמו. אמונתו וחוסר הגמישות של בנדיקט, לעומת זאת, בודדו אותו.
הסרט מכיל כמה קטעים מהעולם האמיתי ולעתים קרובות גולש לחזות דוקומנטרית - הצבעים נראים טבעיים ככל האפשר, והמצלמה לפעמים רועדת כאילו אנחנו באמת עוקבים אחרי שני הגברים האלה. האסתטיקה הזו מאנשת את שתי הדמויות הדתיות הטיטאניות הללו, אם כי זה חייב להיות גם, בין השאר, בשל העובדה שהשיחות שאנו רואים מתרחשותכנראה מעולם לא קרה. הדרמטיזציה הזו, שכתב אנתוני מקארטן, בשילוב עם זום מהיר, עושהשני האפיפיוריםמרגיש כמו ארמנדו ינוצ'י (העבה שבזה,Veep) לוקח על עצמו את הכנסייה הקתולית.
עבודתו של יאנוצ'י מצליחה להתייחס לפוליטיקה הבריטית והאמריקנית ולפעול בהתחשבות, למרות יצירת צוות של דמויות בדיוניות.שני האפיפיוריםהוא ללא ספק החלש ביותר כאשר הוא נקלע לחיים האמיתיים של נתיניו. חלק בריא מהסרט מוקדש לספר את סיפור חייו של ברגוליו, ובעוד שהפלאשבקים מאפשרים למיירלס לנסות טכניקות קולנוע נוצצות יותר - שחור ולבן, כמו גם שינוי ביחסי גובה-רוחב - הם גם גוררים את המומנטום של הסרט. לראות את הסצנות האלה מתנגנות מרגיש מיותר; לרשותו של מירלס שתי אגדות משחק, ופרייס בקושי צריך קב נרטיבי כזה.
צילום: פיטר מאונטיין/נטפליקס
ובכל זאת, זה תענוג לבלות עם פרייס והופקינס כשהם מתערבים בתיאולוגיה. פרייס הוא חם ואמפתי, שבו הופקינס, למרות שאינו קר, נוקשה, מייחס את חוסר ההומור שלו למורשתו הגרמנית ("זו בדיחה גרמנית, זה לא חייב להיות מצחיק", הוא מתלוצץ בשלב מסוים), ו יוצאים כחדים וחסרי אופקים בפניות. הוא שומע את מה שהוא רוצה לשמוע מברגוליו, לפעמים ממש מכוון אותו - מוריד את האוזניות שלו במסוק - כדי לחסום את מה שהוא לא רוצה להכיר.
סצנה שהושמעה על הקרדיטים מדמיינת סצנה אחרת, הפעם לא של ויכוח קפדני אלא פשוט של שני הגברים שצופים במונדיאל. הם מריעים ושותים יחד, ופשוט נהנים. זה רגע שמבטל את הכותרות שלהם ואת ההיסטוריה שלהם, אמיתית ומדומיינת. פעם אחת, הם רק שני גברים, ולא שני אפיפיורים.
שני האפיפיוריםזורם בנטפליקס עכשיו.
