זה כמעט בלתי נתפס לחשוב שבשנת אדוננו 2019, סרט יהיה בלתי נגיש לחלוטין. כלומר אין דרך לצפות בו, אין סטרימים לא חוקיים, אין קטעי יוטיוב, אין כלום.
יש סרטים ידועים לשמצה שלא פורסמו - ג'רי לואיס חשב על הדרמה שלוהיום שבו הליצן בכה, על ליצן קרקס במחנה ריכוז, היה כל כך גרוע שהוא נשבע לעולם לא להראות את זה לקהל - אבל יש הילה קדושה מסביבגרייס מדהימה, סרט תיעודי קונצרט של אריתה פרנקלין שסידני פולק (שלושה ימים של הקונדור,טוטסי,מחוץ לאפריקה) נורה בכנסייה, אשר סוף סוף נראה לאחר יותר מארבעה עשורים בלימבו.
במהלך שני לילות ב-1972 (אגב באותה שנה שבה צולם סרטו של לואיס), אריתה פרנקלין הקליטה את האלבום הכפולגרייס מדהימהבכנסייה הבפטיסטית המיסיונרית של ניו המקדש בלוס אנג'לס. פולק נשכר לצלם את ההליכים, אולם הוא התרשל להשתמשלוחות קלאפרים, ובכך להפוך את זה למשימה הרקולאית לסנכרן אודיו ווידאו. עורכי הסרט ב-Warner Bros ויתרו בסופו של דבר, לאחר שהחמיצו את יציאת האלבום. למרות ההצלחה הטיטאנית של האלבום - זה היה הדיסק הנמכר ביותר בקריירה של פרנקלין - 20 השעות של הצילומים של פולק הפכו להיות מיועדים לעולם לא להיראות.
לאורך כל השנים, מאמינים אמיתיים נשארו אופטימיים, כולל המפיק אלן אליוט, שקנה את הזכויות על הצילומים ב-2007 ובעזרת טכנולוגיה חדשה, סיים לסנכרן את הצילומים עם הקלטות האודיו ב-2010. צרות נוספות הגיעו לאחר שפרנקלין עצמה מנעה יציאת הסרט לאקרנים על ידי תביעה של אליוט - תחילה כשהסרט הסתיים ואחר כך שוב כשהיה אמור להופיע בכמה פסטיבלי סרטים ב 2015 - על שימוש בלתי מורשה בדמותה.
זה שהסרט יוצא לאקרנים עכשיו זה בזכות סברינה אוונס, אחייניתו של פרנקלין וכן המוציאה לפועל של עזבונו של הזמר המנוח, והחוויה של לראות אותו עדיין יחידה לחלוטין. למרות שהאלבום עדיין זמין, הצילומים היחידים שאי פעם זוחלים באינטרנט הם הטריילר של הסרט.
עד כמה שהאלבום אלוהי, בעצם לראות את פרנקלין מופיע - בקול מושלם ובצורה מושלמת - ולהתחמם בתגובות הקהל הנאסף (כולל מיק ג'אגר, בערב השני של הסשן) יוצר חוויה חדשה לגמרי. סרטי קונצרטים דוקומנטריים הם ז'אנר מסובך, לעתים קרובות מתנגנים כמו הקלטות מחייבות של אירועים; לפעמים ניסויים חזותיים ומוזיקה בפני עצמם; לפעמים חוויתי, הקירוב הכי קרוב שיש לראות את המוזיקה הזו בביצוע חי.גרייס מדהימההאם הקטגוריה האחרונה הזו ועוד, מבלי להיראות כמו פקסימיליה - היא אינטימית מכדי להיות. פרנקלין לא משחקת באצטדיון, היא משחקת בכנסייה (שאפילו לא מלאה בערב ההקלטה הראשון), והיא לא מבצעת קונצרט. היא מקליטת אלבום.
באופן דומה אין שום דמיון למה שפולק והצוות שלו עושים - הם מתעדים את ההליכים, ואין צורך לקשט אותם. הרגשות על פניה של הקהילה הנאספת מדברים בעד עצמם, וכך גם ההופעה של פרנקלין. קולה יורה מבעד לקורות, דרך הקהילה שנאספה, וגם דרך הקהל.
הפגיעות שפרנקלין מעבירה - היא נראית מותשת בנקודות, למרות שקולה לעולם לא נשחק - בלתי נראית בהקלטת האלבום. כך גם הדרך בה חברי מקהלת הקהילה של דרום קליפורניה קופצים על רגליהם בכל פעם שפרנקלין קולע צליל גבוה, או האופן שבו הקהל הופך לשמחה.
למה פרנקלין לא רצהגרייס מדהימהלהראות עדיין לא ברור, מכיוון שעל פי הדיווחים היא אהבה את הסרט.חלק העלו השערותשפרנקלין חשבה שהסרט התיעודי, שמסתיים בביצועה של "Never Grow Old", יהיה בעצם הספד. לטוב ולרע, זה בדיוק מה שזה. אבל יותר מזה, זו חוויה נלכדת, מבט מקרוב בצורה יוצאת דופן על אמנית השולטת במלואה בכוחותיה. בסיכון להישמע נדוש, זה סוג החוויה שמקל להבין איך ולמה אנשים מוצאים דת. זה לא מייחס לאמונה אחת במיוחד אלא להכיר בכוח המוחלט והמעביר של קולו של פרנקלין.
גרייס מדהימהיוצא עכשיו בבתי הקולנוע.
