לטאקאשי ימאזאקי יש את העיניים, האוזניים והלב של יוצר סרטי לייב אקשן. אבל בעוד הקריירה שלו המריאה עם עיבוד מלא שחקנים למנגהתמיד: שקיעה ברחוב השלישי, בשנים האחרונות הוא פנה לאנימה עם סרטים כמותעמוד לצידי דורימוןוDragon Quest: הסיפור שלךלגרד גירוד אחר. כמו סטיבן ספילברג ורוברט זמקיס לפניו, אנימציה - במיוחד בהפקה גבוהה, 3D CGI המוכרת לקהל העולמי - פתחה את היכולת שלו לעשות... ובכן, כמעט כל דבר. וכשאתה רוצה לעשות שוברי קופות גבוהים, קשה לעמוד בפני האופציה.
הסרט החדש של ימאזאקי מוצא את הבמאי בחזרה במסלול ה-CG, אבל עם דמות הידועה בעיקר בזכות תעלוליו המצוירים הדו-ממדיים.תורמוס השלישי: הראשוןממדים את גנב הג'נטלמן בפעם הראשונה, ובצלפה שחייבת הכל משודדי התיבה האבודהלפסגת הבידור של תורמוס,של הייאו מיאזאקי טירת קגליוסטרו. למרות שלפי הבמאי, זה לא מה שהקהל היפני היה מצפה בהכרח מסרט, אנימציה או אחר.
לקראת ריצה תיאטרלית קצרה, ומהדורת Blu-ray הקרובה, פוליגון דיבר עם יאמאזאקי דרך זום כדי לדבר על איךתורמוס השלישי: הראשוןמרוב סרטי האנימה האחרים, והאם השילוב של קריקטורה וריאליזם דמוי פיקסאר יכול לחזר אחר מישהו כמו מיאזאקי, מתמודד ווקאלי של גרפיקה ממוחשבת.
למה רצית להביא את לופין לתלת מימד? מה הציע לך הסגנון שאי אפשר לעשות בדו מימד?
זה באמת קשור לפעולה. רציתי לעשות פעולה שיכולה להיות נוצצת עם התלת מימד. רציתי סרט מדהים ומלא אקשן. ולופין הוא באמת נכס היסטורי, אבל עבר כל כך הרבה זמן מאז שסרט לופין יצא לאקרנים, אז גם אני מאוד רציתי למשוך קהלים חדשים.
אני מעריץ גדול של הוליווד. הייתי רוצה לעשות סיפורים שבהם הדמויות יכולות להסתובב בעולם, כמו בסרט הוליוודי. ביפן, זה ממש קשה להוציא את זה עם הסטים וההגדרות. זה משהו שאני לא יכול לעשות בלייב אקשן ביפן. אבל באנימציה, נוכל להוציא את זה. זה היה משהו שאנימה יכולה לעשות.
הרצף שבו לופין מתמרן דרך תא לייזר הוא סוג של אקשן שובב שהוליווד מתקשה לבצע, מכיוון שהם תקועים בעיקר ביצירת סרטי לייב אקשן. מה הייתה המחשבה מאחורי הסצנה הזו?
רציתי לעשות משהו שהיה מאוד לופין. בסרטים ובסדרות הדו-ממדיות, לופין שובר את כל הכללים כיצד הוא נע בכל האקשן. זה משהו ש-CG גם יכול לעשות. הייתי ממש מודע לגבי ביצוע לופין חי-אקשן בצורת CG. כשאתה מנסה לעשות את זה בלייב אקשן, זה נראה קצת מזויף. רציתי פשוט לשבור את כל הכללים באנימציה.
תמונה: © Monkey Punch / 2019 LUPINE THE 3rd Film Partners
לופין עושה כבוד לסרטים וסדרות ישנות יותר, אבל יש לו גם קשרים חזקים לסרטי אקשן של שפילברג. ספילברג ניסה לעשות גם סרט אקשן CG, אבל בשבילטינטין, הוא השתמש בטכנולוגיית לכידת תנועה. האם סגנון האנימציה הזה בולט ביפן? שקלת להשתמש בזה כאן?
זו דעתי בלבד, אבל אני חושב שעם סרטים שמשתמשים בדמויות קריקטוריות, זה לא ממש מעניין כשמשתמשים ב-mo-cap. זו בהחלט דעתי, אבל אני לא חושב שאי פעם ראיתי סרט אנימה מו-קאפ שהיה מעניין. הידיים של אנשים צריכות להיכנס לזה, בין אם זה מצויר ביד או בעבודה אישית על ה-CG. אני חושב שכאילו לכידת תנועה זה ממש טוב ללייב אקשן, ליצירת דמויות חדשות, אבל אני לא חושב שזה מתאים לאנימה. אני אישית לא חושב שהיתה איזו אנימה מו-קאפ שהיה כיף לראות, מלבדגִלגוּל.
כמה כבוד יש לך לסרט התורמוס של הייאו מיאזאקיטירת קגליוסטרו? האם לסרט יש השפעה חזקה על הבנת הקהל מה לופין צריך להיות?
אני מאוד אוהבקגליוסטרו, אז כשקיבלתי את העבודה לעשות את הסרט הזה, בגלל שהסרט הזה כל כך פופולרי, לא רק ביפן, אלא ברחבי העולם, ניסיתי להימנע ממנו ולברוח מלהיות דומה או לקבל השראה ממנו. אבל בסופו של דבר, פשוט לא יכולתי להתחמק מזה. אני כל כך אוהב את זה! לא יכולתי פשוט לברוח מזה. החלטתי, "אתה יודע מה, אני הולך להראות כמה אני חי בשביל זה, כמה אני אוהב את זה." וכך יש לי הרבה הומאז'ים הפזורים לאורך הסרט. במיוחד הסצנה האחרונה, היא ממש נעה לקראת הסוף, רצף דומה, לקגליוסטרו. רק רציתי להראות את אהבתי.
תמונה: © Monkey Punch / 2019 LUPINE THE 3rd Film Partners
מיאזאקי היה מתנגד קולני לאנימציה ממוחשבת. האם זו עמדה נפוצה ביפן? האם אתה מקווהתורמוס השלישי: הראשוןיכול לשנות את דעתם של אנשים?
אני לא חושב כך. אני חושב שהרבה אנשים חושבים שאנימציה מצוירת ביד ואנימציית CG דומות, כי שניהם מסווגים תחת השם "אנימציה", אבל CG זה יותר כמו אקשן חי, כי האנימטורים הם סוג של משחק, ואז אם אני רוצה לשנות משהו, אפשר לשנות אותו בקלות. "הו, אתה יכול לשנות קצת את הביטוי כאן?" "אתה יכול לחזק את החלק הזה קצת יותר?" אבל אם זה דו מימדי, זה לא באמת ככה. בציור יד, אם רציתי לעשות תיקונים קטנים, זה הרבה עבודה.
ראיתיהסרט התיעודי הארוך על מיאזאקי, וראיתי את האנרגיה, או בעצם, את הרוח המניעה לקראת ציור, ואני באמת לא חושב שדעתו על CG יכולה להשתנות כל כך בקלות. אני באמת חושב שאנשים כמו מיאזאקי, אלה שגדלו ומסרו את חייהם לאנימציה מצוירת ביד... זה פשוט ז'אנר אחר, זו תרבות אחרת. והם בטח חושבים, "אוי, החבר'ה ה-CG האלה, זה כל כך קל להם, הם יכולים לשנות דברים כל כך בקלות!"
אני רוצה להוסיף דבר אחד: מיאזאקיעשה CG קצרלמוזיאון [גיבלי]. הוא קיבל חבורה של אנימטורים של CG לעבוד על זה. וכשהם עבדו על זה, הם הראו לו, והוא אמר, "לא, זה לא זה. זה לא מה שאני רוצה". אז אני באמת חושב, עבור מיאזאקי, אנימציה פירושה משהו שעובר מצילום אחד לצילום אחד. אז גם אם זה רק זחל שפונה לכיוון הזה, הוא באמת צריך להתמקד בכל זריקה, כל חתך, זז לאט, פונה לכיוון הזה. אז אני חושב שבסופו של דבר, מיאזאקי היה צריך לצייר כל סצנה אחד אחד, ואז ה-CG הוחל על הצילום האחד הזה. הרעיון של מה שהם חושבים שאנימציה היא, זה כל כך שונה.
