אם אני אמות, בבקשה מחק את קובץ השמירה המפליל שלי בסימס

בינך לביני, אני צריך טובה. אתה מבין, יש ליסימס 4לשמור על המחשב שלי זה ... מפליל. זה אתמונה של דוריאן גרייסיטואציה מתרחשת בסגנון, ואני מתחננת שתשקול שאחרת אני אדם טוב מאוד.

כלפי חוץ, החיים שלי נראים אידיאליים, אבל המשחק השמור הזה יושב על הכונן הקשיח שלי. אני משלם את המיסים שלי, אני נחמד לכולם, ואני רק מקלל לפעמים. אני מרגיש שזה צריך לבטל את העובדה שאני מחזיק במבנה משחק וידאו ששולח חפים מפשע למותם בתופת לוהטת.

בינתיים,הסימס 4יושב על המחשב שלי, אוסף את כל החטאים שלי וגורם להם להתבטא דרך משפחה רב-דורית של ערפדים.

תקשיב: אם אני אמות, אני צריך שתעבור על המחשב שלי ותמחק את המשחק שלי, כי זה ישר גורם לי להיראות כמו אדם נורא.

יש לי חבר, מאט, שאיתו אני משוחח על הסימס שלי. ציינתי שיש לי אדם אחד במשפחה עם מיומנויות גבוהות, ואני שומר אותו תוסס וצעיר באמצעות שיקויים מזדקנים.

"למה לא לעשות ערפד?" שאל מאט.

זה נראה כמו רעיון מצוין, אז יצרתי מטריארכית. הכירו את אסטל סנט קרואה. היא שחקנית אריסטוקרטית עם עצמות לחיים קטלניות ועניין רב בציור. התחלתי רק עם אסטל בבית צנוע, ובמהלך השנתיים האחרונות השארתי את אסטל ומשפחתה לבד, חזרתי למשחק השמירה וחידשתי את חייהם לכמה שבועות, החזרתי אותה למדף. כמה חודשים וכן הלאה. כתוצאה מכך, יש רשת סבוכה של המשכיות.

אסטל פגשה כמה בני זוג רומנטיים שונים, שבסופו של דבר היא מתיישבת איתם ומתחתנת וילדה איתם ילדים. מכיוון שכולם בני אלמוות, הילדים האלה גדלים ומוצאים בני זוג רומנטיים משלהם. תוך זמן קצר, יש משפחה רב-דורית שגדלה כולם יחד באותו בית. אני שומר כמה דברים בסביבה כדי להקל על הדברים: משרת, שולחן מלא באריזות פלזמה שניתנות לשתייה וכמה טבליות שהפעוטות יכולים להשתמש בהן כדי לגדל את עצמם. הכל מאוד אתי.

אני לא אפַּחדָן, אז אני משחק עם מקסימום רצון חופשי ובית מלא בסימס בכל עת. זה אומר שרבות מהדמויות האלה יצאו מהשליטה שלי והיו בעלי סוג אישיות ואופי משלהן. אפילו עם שליטה מקסימלית של השחקנים, הסימס יכול להיות קצת קטלני, אז... חלק מהילדים והנכדים שנולדו להם במהלך השנים מתו.

בסדר, תן לי להבהיר. הרבה מהילדים והנכדים במהלך השנים מתו.

זה עניין שלם, אבל לפני שאוכל להסביר למה זו לא אשמתי ולמה לא מגיע לי שום בוז, אני חייב להעמיד את הבמה ולהראות לך עד כמה הדברים יוצאים מכלל שליטה.

הנה אילן היוחסין של סנט קרואה שמקורו באשתו הראשונה של הסים שלי. (מאז היא נישאה בשנית פעמיים, אבל לאף אחד מהעצים האלה אין מקרי מוות. עדיין).

מאט ואני חולקים אחד את השני את משחקי הסימס שלנו, וזו הייתה חוויה מאירה. בפעם הראשונה שעשינו את זה ביחד, הוא הלך ראשון. "אז, זה הפטריארך של המשפחה שלי," הוא אמר בגאווה. "זה סנטה קלאוס. כן, אני יודע, זה די טיפשי... פיתיתי והתחתנתי עם סנטה עם הסים שלי, חחח! עכשיו יש לי את התינוק של סנטה לגדל!"

"זה מגניב," אמרתי והרגשתי את הזיעה על המצח שלי. "היי, בדוק את אילן היוחסין שלי בסימס. די מטורף, נכון? שיש לי כל כך הרבה דורות של סימס מערפד אחד?"

"אוי אלוהים," לחש מאט. "כל כך הרבה מהם מתים."

תראה, אני יודע שרוב אילן היוחסין מת! ברור, אני יודע את זה, ואני לא מרוצה מזה. ולא, לפני שאתם שואלים, לעולם לא אעשה משהו כל כך מגוחך כדי לגרום להם לשחות בבריכה לנצח. רבים מהסימס האלה מתו באמצעים מאוד מובנים וטבעיים, כמו "לנסות לתקן שקע חשמל במסעדה שלי, שמפסידה סכומי כסף אינסופיים אז חשבתי שאוכל להתמודד עם כמה דברים בעצמי", או "פלירטוט עם למחוץ כל כך הרבה זמן שהם שוכחים לשתות דם, ואז לקמול ולמות".

מקרי המוות האלה הם לגמרי מחוץ לשליטתי. לגבי השאר, כשאחזורהסימס 4אחרי הפסקה ארוכה, לפעמים אני שוכח מה עשיתי. לפעמים, אני חלוד, והשליטה בבית מלא בסימס היא מהממת. מה עליי לעשות עם בית מלא של סימים שלא אכפת לי מהם והייתי רוצה להסתלק כדי שאוכל להתקדם עם כמה נבחרים?

אה, זה פשוט! אני שולח אותם לסאן לוטלמות.

מגרש השמש הוא מגרש פנוי מול פארק ומשאית גלידה. הערפדים מסתובבים שם כל היום, עושים פיפי ובוכים, עד שהשמש תובעת אותם. ואז, אסטל בוכייה באה ואוספת את השרידים שלהם, וזה הופך לאביזר נושאי להפליא בחזרה לאחוזת הערפדים שלי.

ניסיתי דרכים לא קטלניות יותר להסיר את בני המשפחה הלא רצויים שלי מהמשחק. בשלב מסוים ניסיתי להעביר סניף קטן של משפחת סנט קרואה לבית חד-קומתי משלהם. נכנסתי איתם פעם אחת, תוך כדי שיתוף מסך עם מאט שוב. ידעתי שלא השארתי להם הרבה מקום לזוז, או הרבה רהיטים, אז לא הייתי בטוח באיזה מצב הם יהיו.

העמסתי את המשחק, וצפינו באימה כשהסימס מתפרצים לביתם החדש ומתחילים מיד להתווכח ולהרוס את הסביבה שלהם. שמעתי את מאט מוצץ את שיניו בדאגה מדוכאת. זה היה סוג הרעש שאתה עלול להשמיע כשאתה נכנס לחדר מלא בבעלי חיים עם פחלוץ, כולן בוהות בך בעיניים ריקות. או אם אתה בעבודה והמנהל החדש שלך מאמין לך שהוא לא חושב שהנחיתות על הירח הן אמיתיות.

לזה הוביל מחזור המשחקים שלי להרים ולהוריד את זה: משחק שמירת סימס שבו אני נראה כמו אדם נורא. אני מבטיח לך, אני ממש לא. לכן אני צריך שתעשה לי את הטוב הזה: אם אעלם, או אאבד, אני צריך שתמחק את המשחק הזה מהכונן הקשיח שלי. העולם לעולם לא יכול לדעת.