ברגע שאתה צופה בדיוקן הגולמי של אליזה היטמן של נער במשבר הריון,לפעמים לעיתים רחוקות תמיד, בחירת הכותרת הארוכה תהיה הגיונית מוחלטת. אחרי שחיקרו את מסעותיהם של בני נוער באמצעות אהבה וטראומה צעירים בסרטים כמוזה הרגיש כמו אהבהוכןחולדות חוף, סרטו השלישי של חטמן עוקב אחר הסתיו (סידני פלניגן), ילדה בפנסילבניה עם בעיות נערים, מערכת יחסים מתוחה עם אביה החורג, ובוס משרש בעבודתה בחנות מכולת. הסרט לא ברור מי נכנס להריון בסתיו - בחירה שהיטמן אומרת שהיא עשתה במכוון - אבל בכל מקרה, כמו הרבה בנות ונשים בכל יום, היא נשארה לטפל בזה לבד. עם חוקי המדינה המגבילים את ההפלה לילדה בגילה ומרכז הריון כוזב שנמצא לה על מצב מצבה, סתיו ובן דודה סקיילר (טליה ריידר) חייבים לנסוע לעיר ניו יורק לקבלת טיפול רפואי.
עם זאתלפעמים לעיתים רחוקות תמידהסרט עשה את דרכו לבתי הקולנוע בדיוק כשמסכים ברחבי הארץ החשיכו, הסרט מגיע ל- VOD החל מה -3 באפריל. בראיון לפוליגון, היטמן חושף את ההשראה הטרגית שמאחורי הסרט, איך הוא קשור לסרטים הקודמים שלה ומדוע היא הרגשתי צורך לספר את הסיפור עכשיו.
מצולע: מה ריגש אותך לספר סיפור על הפלה?
הכנסייה היטמן:ההשראה הגיעה בשנת 2012. ערכתי את הסרט הראשון שלי,זֶה הרגיש כמו אהבהועצרתי לקרוא עיתון. קראתי כותרת שבאמת היכה אותי על אאישה באירלנד שהלכה לעולמה לאחר שנשללה מהפלה מצילה חייםו רק התחלתי לקרוא על אירלנד, חוקי הפלות באירלנד והתיקון השמיני. התחלתי לקרוא על איך נשים היו נוסעות מאירלנד ללונדון להפלה ובחזרה, בדרך כלל ביום אחד. היה משהו ברעיון של המסע הזה שמצאתי מאוד משכנע, ונורה קטנה נמשכה ואמרתי, יש שם סרט ששווה לחקור.
בתחילה כתבתי טיפול בטיפול באירלנד, אבל לא חשבתי שמישהו יממן את זה. לא חשבתי שאוכל למצוא את המשאבים הדרושים בכדי לעשות זאת, אבל הרגשתי גם שאותו מסע קיים בכל ארצנו. רק התחלתי לקרוא על זה, וחשבתי על המסע שנשים רבות נוקטות מאזורים כפריים לאזורים עירוניים לגישה לטיפול רבייה.
צילום: שדה אנגלי/תכונות מיקוד
מכיוון שההשראה שלך הייתה סיפור של אישה, באיזו נקודה החלטת להפוך את הדמות הראשית לנער?
אני מניח שכל הסרטים שלי חוקר נושאים על בני נוער. נשבתי על ידי העיר הזו בפנסילבניה, ופשוט התחלתי לקרוא על פנסילבניה, ובמיוחד את רשימת ההגבלות הארוכה שלה על גישה להפלות. זה שהכי היכה אותי היה הסכמה הורית מכיוון שהאפשרויות שלך הן לספר להורים שלך, וזה בדרך כלל לא אפשרות, או שאתה יכול לדבר עם שופט, ושופט היה קובע את בגרותך. פשוט חשבתי שאם אני בן 17, ולא הייתי יכול לעשות את הבחירה הזו לעצמי, הייתי מוצא את דרכי מזה. התייעצתי רבות עם הורות מתוכננת בסרט, ונפגשתי עם אנשים ב- Chinted Parenthood Keystone. הם אמרו לי שנשים צעירות נוסעות לעתים קרובות לבינגהמטון או לניו יורק. חשבתי שניו יורק היא תפאורה טובה בהרבה לסיפור.
אחרי שראיתי את הסרט בסאנדנס השנה, שמעתי אדם אומר איך הסרט הזה היה בלתי אפשרי ושדברים כאלה לא קורים. האם רצית שהסרט יגרום לאנשים לחשוב על הדרך בה לא מאמינים נשים ונערות לגבי גופם?
זה מעניין שהוא הרגיש שזה לא מתקבל על הדעת כי זה קורה כל יום. אני חושב שהסרט מיועד מאוד לקהל צעיר וזה לגברים כאלה - גברים ממש משובצים ושמרנים שלא מאמינים או רואים את הדרכים בהן נשים חסרות אונים. זה אירוני שהוא אמר שבגלל שאבא החורג בסרט אומר שזה בראשה. היא ממציאה את זה.
צילום: שדה אנגלי/תכונות מיקוד
אנו רואים מסילה של סתיו נגד אביה, אנו רואים אותה מתמודדת עם הבוס המפחיד שלה, ואז יש ילד קופצני שהיא זורקת עליו מים, אבל אין שום אינדיקציה ברורה למי מכניס אותה לתפקיד הזה. מדוע החלטת להשאיר את זה תעלומה?
רציתי לתת תחושה לעולמה, יותר מאשר לעשות דרמה משפחתית. הסיפור נוגע באמת למשבר הפעיל שלה שמנסה להגיע לניו יורק כדי להגיע להפלה ולא על חיי המשפחה שלה. רק רציתי לתת - כמו סקיצה - הבנה של כל הנסיבות שיכולות היו להוביל אותה לרגע הזה, ולא רציתי להיות כל כך על האף מדוע ואיך.
הסתיו לא עובר את זה לבד. בן דודה מגיע איתה. מתי הוספת את הדמות הזו לסיפור?
כשעבדתי על הסרט בשנת 2013, הנרטיב שבקרתי ברובו היה ילדה שהייתה לבדה וזה לא עבד. כאשר אספתי שוב את הסרט בשנת 2017, זה היה הדבר הראשון שחזרתי והבנתי שלא יעיל. ממש הרהרתי בנעורי שלי. גדלתי בברוקלין, והלכתי להורות מתוכננת עם חברים כל הזמן, לא רק להפלות, אלא בגלל שמישהו חשב שהם בהריון או מישהו שמודאג שהם עשויים להיות זיהום בשמרים או מיליון סיבות. אני רק זוכר שעברתי את הרכבת מעל גשר מנהטן, על כך שהנסיעות הבלתי מדוברות האלה יתקיימו הורות מתוכננת עם חברים.
כיצד התייחסו לסרטים אחרים הפלות בעבר? האם היה משהו שרצית לשנות בתיאור שלו עם הסרט שלך?
אני חושב שלשלי יש הנחת יסוד מאוד ייחודית לגבי המחסומים החוקיים. לא ראיתי את הסרט הזה. לא ראיתי את הסרט הזה, וזו הסיבה שרציתי לספר את הסיפור הזה. אני חושב שיש סרטים כמוילד ברורזה עושה עבודה טובה של נורמליזציה ודה-סטיגמטיזציה. ואז יש סרטים שחוקרים את ההפלות בקואטנג'ר בסמטאות האחוריותריקודים מלוכלכים.יש המון ייצוגים שונים, ומבחינתי, מה שגרם לי באמת לרצות להפוך את הסרט הזה הוא שבבסיס זה קשור למסע.
בסרט הקודם שלךחולדות חוף, יש כל כך הרבה צילומי מילוי קל של אי קוני. כאן יש כל כך הרבה תאורה פלורסנטית בין רשות הנמל למשרד ההורות המתוכנן. האם זה היה מכוון?
כן, במחשבה על סוגי המריבות לאורך הסרט, וסוגי הצבע, בהחלט יש שינוי. הורות מתוכננת, צבע החתימה שלהם כחול וכולם בניו יורק לובשים שחור. אז אלה צבעים שלא רצינו בפנסילבניה. יש לו פלטה הרבה יותר דהויה בפנסילבניה עם פופס ניאון בארון הבגדים וכאלה, וזה היה ספציפי. יש לו אור טבעי יותר. ואז כשאנחנו נכנסים לעיר, התאורה הופכת לקשה יותר, פלורסנטית ומוסדית. זו הייתה התקדמות שעלינו לתאר בשלב מוקדם.
במהלך השנים האחרונות היו כל כך הרבה פיצוחים שונים בגישה להפלה. הרגשת דחיפה פוליטית לומר משהו על זה?
כן, זו הייתה הכוונה, אבל גם אני לא רציתי לעשות משהו שהוא פוליטי מדי ודידקטי מדי, ולעשות משהו שהרגיש כמו תרד, משהו שכולם צריכים לצרוך כדי להבין את העולם. באמת, התשוקה שלי הייתה לספר סיפור מונע דמות בעורק של כל מה שעשיתי ונגעתי בו-סוגיות פוליטיות דרך עדשה אינטימית.
