קארי סקוגלנד ביים קומץ סרטים שרוב האנשים לא שמעו עליהם -גברים עם רובים,אפרוחים עם מקלות,חמישים מתים הולכים, ועוד - אבל המיקוד שלה בקריירה רק לעתים רחוקות היה בקולנוע. היא עבדה על כמה מתוכניות הטלוויזיה הבולטות והבולטות ביותר ב-30 השנים האחרונות, כוללסיפורה של שפחה,קוויר כאנשים,המילה L,אימפריית הטיילת,הבורגיאס,לונגמיר,ויקינגים,בית הקלפים, והמתים המהלכים. היא גם כותבת קולנוע, מפיקה בתוכניות כמוNOS4A2ובני החירות, ומנכ"לית חברת ההפקות שלה, Mad Rabbit.
אז זה לא מפתיע לראות אותה לוקחת תפקידי בימוי בסדרה החדשה של Marvel Cinematic Universe של דיסני פלוסהבז והלחמת החורף, שככל הנראה ישחק כמו סרט בן חמש שעות לאורך שישה פרקים. היא מסוג של ותיקות תעשייה מוכשרות שמתבקשות להרים את המושכות בכל מיני סדרות, אם כי היא נוטה לדרמה ואקשן, שניהם בחזית ובמרכזבז וחייל חורף. פוליגון קפצה לאחרונה לווידיאו צ'אט עם Skogland כדי לדבר על איך היא ניגשה לביים את הסדרה, וכיצד היא משתמשת במיקום המצלמה שלה כדי לעצב את רגשות הסדרה.
רבים מסרטי האקשן שסקוגלנד צפה בהם כהשראות לתוכנית לא יפתיעו את הצופים: "עשיתי צלילה עמוקה מאוד לתוך כל מיני סרטים שנראו כאילו הם אולי אופסייד טוני, אבל כולם מלמדים אותי משהו, " היא אומרת. "הלכנו למקומות הברורים, כמונשק קטלני,48 שעות,ריצת חצות, הרשימה עוד ארוכה."
אבל סקוגלנד גם רצתה שלסדרה יהיה היבט רגשי עמוק יותר מכמה מהסרטים החלקלקים האלה משנות ה-80, אז היא צפתה גם בהרבה דרמות רגשיות נמוכות יותר, מקאובוי חצותואיזי ריידרלאפוסים רחבי הידיים של דיוויד לין: "לכל הסרטים האלה היה ייחוד", היא אומרת. "אתה צריך לאמן את הסינפסות שלך. אתה שם את זה בסיר ומערבב את זה, ואני מקווה שמה שיוצא בזמן שאתה מקבל החלטות הוא משהו ייחודי".
היא אומרת שאחת ההשראות הגדולות ביותר עבורהבז וחייל החורףהיה הסרט הצרפתיThe Intouchables, על קוואדריפלג עשיר השוכר צעיר מהפרויקטים כמטפל שלו. "קיבלתי השראה רבה מהפגיעות שהדמויות הראו", אומר סקוגלנד. "זה סרט מרהיב. אני חושב שזה עזר לי להרגיש בטוח בחקירת חלק מהפגיעות עם באקי וסם, שנוכל ללכת בדרך הזו ולהיכנס אליהם באמת ולהרגיש כלפיהם. כי הפגיעות שלהם למעשה חיזקה אותם".
חלק מחקירת הפגיעות הללו היה קשור למיקום המצלמה: בסצנות עם סם ווילסון, הלא הוא גיבור העל פלקון, בגילומו של אנתוני מאקי, המצלמה בדרך כלל נמצאת יותר אחורה, מציגה מרחבים רחבים ולוקחת את הסביבה של סם. "יש לו עולם רחב", היא אומרת.
אבל בסצנות עם האנטי-גיבור הבעייתי יותר באקי בארנס, בגילומו של סבסטיאן סטן, המצלמה מתקרבת בצורה לא נוחה. "באקי, הרגשתי, נמצא בכלא מעשה ידיו, ורציתי להעביר את זה באמצעות מסגור. עשינו צילומי תקריב קיצוניים של באקי, שבהם אנחנו סוג של קוראים את החלק הפנימי של המוח שלו. זה שימוש קיצוני מאוד בפוקוס, במישור המוקד. אתה יכול להיות לצדו של מישהו, אולי מאחוריו, ולשים את מישור המוקד רק על חלק מהפנים שלו, וזה גרם לנו להרגיש שאנחנו יודעים מה הוא חושב, היינו במחשבות שלו".
אומר סקוגלנדבז וחייל חורףהוא יותר סיפור מבוסס דמויות מאשר סרטי מארוול בעבר, ושהוא מתמקד בגברים שהם "שני צדדים של אותו מטבע, אבל עדיין מרגישים שונים מאוד". היא אומרת שיש שישה פרקים לספר את הסיפור שלהם היו חלק חשוב בבניית המתח ביניהם. "אתה מתחיל לשרש את הדמויות בצורה אחרת", היא אומרת. "אנחנו זוכים לראות אותם בלי החליפות שלהם, ואנחנו נכנסים לחייהם, וזה הופך להיות מאוד אמיתי בעולם. אנחנו זוכים לשאול ולפעמים לענות על השאלות שאנחנו לא מגיעים אליהן כשיש לנו רק שעתיים לספר סיפור”.
הבעיה עם סרט, היא אומרת, היא שהדמויות תמיד ב"מצב של שמירת עולם", כך שאין להן זמן להתייחס לחייהם האישיים, כי זה ירגיש כאילו הם "הפילו את הכדור על הדברים החשובים". הם אמורים לעשות."
סקוגלנד אומר שהיבט מהנה נוסף בעבודה על התוכנית היה לפנות מקום לאלתור. היא אומרת שמקי וסטן הם חברים מהחיים האמיתיים שלא דרשו הרבה כיוון כדי לשחק יריבים מתלוצצים: "תאמין לי, הם דואגים לזה די בעצמם. הם נהדרים ביחד. הסתכלנו הרבה על הראיונות שלהם, במסיבות העיתונאים השונות שהם היו, ומאוד התעודדתי ממה שראיתי. וחלק ממה שהייתי צריך לעשות זה פשוט לצאת מהדרכם ולתת להם לעשות מה שהם עושים. הרבה מזה היה אימפרוב ומודעות, כי הם פשוט מסוגלים לעשות את זה. אני מסתכל על התסריט כמפת דרכים. זה תמיד ניתן לעיבוד, זה תמיד משהו שבו אתה יכול למצוא רעיונות חדשים. והם מאוד טובים בזה".
היא גם רצתה לנסות דרכים חדשות להתמודדות עם קטעי פעולה מאשר לפני כן, ולהתייחס לסגנון הלחימה של פלקון בדרכים חדשות. "עשיתי צלילה עמוקה מאוד לסרטוני ספורט אתגרי", היא אומרת. "הטכנולוגיה השתנתה, אז הצלחתי לאמץ מצלמות קטנות יותר שאנחנו יכולים להטיח על אנשים, ה-GoPro של הכל. הצלחתי לקפוץ לעולם הזה, מה שאומר שנוכל לקבל סיקור שלא ממש ראינו קודם. והצלחנו לשכור צוות שיכול לעשות כמה דברים יוצאי דופן בחליפות סנאי".
"רציתי לראות את פלקון עף בצורה שמעולם לא ראינו אותו עף לפני כן. הדבר החשוב ביותר עבורי - עם שניהם, למעשה, אבל אנתוני במיוחד - היה שטסנו איתם. שבאמת הרגשנו שאנחנו לא מחפשיםבְּ-אותו, אבל עףעִםאוֹתוֹ. אותו דבר עם קטעי הקרב, והכוריאוגרפיה, עד כמה שאפשר".
הכנסת רגש לקטעי הפעולה היא "די מסובכת, בסופו של דבר", היא אומרת, אבל הייתה חלק הכרחי מהסיפור. "רציתי להרגיש את המטען הרגשי בקרבות, במיוחד עבור באקי, שלאמַחְסוֹרלהילחם. הוא בא ממקום שבו המאבק הזה בשבילו הסתיים. אז זה היה מאוד חשוב שנאמץ את המרחב הרגשי שבו הוא נמצא".
