האפוס העתיק ביותר בהיסטוריה האנושית הוא סיפור המין. התפאורה והדמויות משתנות ככל שהסיפור ממשיך להיות מסופר, והאופן שבו מספרי סיפורים מציבים את המין כפיתוי או ישועה משתנה, בהתאם למי שכותב את הסיפור. אבל הסיפורים הגדולים ביותר של האנושות לעולם אינם מתרחקים מהשורשים העתיקים ביותר שלנו. סקס והנאה הם חלקים חיוניים בטבע האנושי, ויצירת חיים היא קצב חיוני של עולם הטבע, אך האנושות נאבקת כל הזמן בטבע, מנסה לשלוט בו ולפעמים משחית אותו. ההבחנה בין כניעה לחושניות לבין שליטה בדחפים אנוכיים היא הקונפליקט המרכזי של דיוויד לורי.סרט פנטזיה חיהאביר הירוק. הסרט לא מרמז שמין הוא אנוכי או לא טבעי מטבעו - רק שיש דרכים נכונות ודרכים לא נכונות לרדוף אחריו.
לורי מציב את המין והתשוקה האנושית בראש ובמרכז בעיבוד הנועז שלו לאפוס מימי הביניים. השירסר גאווין והאביר הירוקהוא אגדת מוסר של אבירות וכבוד אבירים, אבל הגרסה של לורי היא מדיטציה כנה על הטבע המאכל של התשוקה, הניבטת דרך סיפור ההתבגרות המוזר של אחיינו הצעיר והאימפולסיבי של המלך ארתור, גאווין.
[אד. פֶּתֶק:ספוילרים קדימה עבורהאביר הירוק.]
גאווין נמצא על סף גבריות, מוצא נחמה שווה בחיבוק המגונן של אמו ובבריחה המהנה של אהובתו, זונה מקומית. יותר מהכל, גאווין מונע על ידי רצון לזכות במוניטין, כוח ומאפיינים של אבירות שהוא רואה משתקפים בחצר המלך ארתור ובאנשי השולחן העגול. כשהאביר הירוק האדיר רוכב לבית המשפט כדי להציב אתגר, גאווין הוא הראשון לקבל בפזיזות. במכה אחת, לא מחושבת, גאווין חותם את גורלו. לאחר שנה, הוא יוצא באי רצון להשלים את העסקה שעשה, מול האביר הירוק שוב בהשלמה קטלנית של המשחק שלהם. גרסה זו של Gawain מייצרת איזון זהיר בין נאיביות של נעורים לבין עולמיות גשמית. אלה הם מרכיבים חיוניים לשליפההאביר הירוקתחושת הכמיהה העוצמתית של כמיהה לנוחות, כמיהה לכוח וכמיהה להפוך לאדם ולאגדה.
הנאה חושית נחווית דרך כל חמשת החושים, והאביר הירוקמפתה את חושיהם של הצופים בכל רמה. הסרט מוגדר על ידי יופי, עם ויזואליות עשירה ומרשימה, וצבעים ומרקמים עמוקים מחלחלים לכל צילום. הכי ברור ש-Dev Patel בתור Gawain משדר משיכה מינית, והמשיכה המינית הזו פוגעת בקהל ראשון בכל סצנה, ויוצרת ניגוד חד להתנהגותו הנערית. הרבה זמן מושקע במיקוד על עורו החשוף לעתים קרובות, ומעביר את הדקדנס של המגע דרך המסך. המבטים מעיפים ונגיעות משתהות.האביר הירוקהוא פינוק מפתה אך ורק ברמה חווייתית.
אבל העלילה עוסקת רבות גם במין ויושרה. סיפורי מוסר מסורתיים מזהירים מפני מה שקורה לאנשים שיוצאים מדרך ישרה, ולעתים קרובות הם בלתי נכנעים וסופיים.האביר הירוקהתפיסה של המוסר היא הרבה יותר עכשווית ונפרדת מהמסורת - לורי לא מטיף שהטבע וההנאה הם פיתויים שיש לדחות לחלוטין. הסרט יוצר הבחנה ברורה בין סקס להנאה בהרמוניה עם כבוד, בניגוד לזמן השימוש בו ללא מחשבה.
המסע האמיתי של גאוואין הוא להתעמת ולהתגבר בסופו של דבר על הרצון הטעות שלו. עליו ללמוד להבחין בעצמו מתי הרצון להיות מוכר ולהעריץ מפנה את מקומו לפיתוי לתפוס את השלטון, או כאשר האהבה מוכתמת בתאווה. ברגע שהוא יוכל להתעלות לטבעו הגבוה, הוא ישיג ערך וכבוד. לורי משתמש במיניות ובניסיונו של גאווין כהמחשה לאותם דחפי נעורים אנוכיים.
האביר הירוקחדור סקס כבר מהסצנה הראשונה, כשגאווין מתעורר בבוקר חג המולד בבית בושת צפוף. מיד, לורי מגלה את גאווין כבוסר וכבוש בהסחות דעת נעריות שהרחיקו אותו מחובותיו כלפי אמו ובית המשפט. הוא פרשני על סקס, על אהובתו אסל (אלישיה ויקנדר), על הגוף שלו, ועל איך שלושתם הפריעו לו לעמוד בהתחייבויותיו. אבל העימות שלו עם האביר הירוק מוביל אותו לדרך רצינית יותר.
כשגוואין מתחיל את מסעו מול האביר הירוק, הוא נתקל בדמות הרפאים של סנט ויניפרד, גברת המתאימה לתשוקה החצרנית הרחוקה והמנומסת שהציב הקוד האבירי. לאחר שמצאה אותו ישן במיטתה, היא מספרת לגאווין את סיפורה: נסיך שחפץ בה תקף וערף את ראשה. היא פונה לגאווין בבקשה להחזיר את ראשה מקבר מימי. גם לאחר שהקשיבה לסיפורה, גוווין מושיט יד ללטף את פניה ושואל מה הוא יקבל בתמורה לשירותיו, והיא נאלצת לנזוף בו כדי להחזיר אותו למטרה שלו. זו סצנה קטנה והומוריסטית, אבל היא חיונית כדי להמחיש כיצד גאווין עדיין לומד את ההבדל בין ההנחות שלו לגבי התנהגות אבירים לעומת מה שבאמת מכובד - כל זאת תוך כדי נזיפה בטווח התשוקה המינית האנוכית. יש הנחה קלאסית לגבי מה שעלול לקרות בין זר נאה לאישה יפה שהוא פוגש במסעותיו, אבל ההנחה הזו אינה מכובדת. אף על פי שההימור המיני של המצב מטופל בהומור, משקלה של ההשלכה גדול יותר.
הסצנה הטעונה ביותר מבחינה מינית בסרט, וללא ספק המפגש המרכזי שלה, מגיעה כאשר גאווין מבלה כמה ימים בטירה נידחת עם אציל (ג'ואל אדגרטון) והגברת המסתורית שלו (ויקנדר שוב, במעט ליהוק כפול). כשגאווין מתוודע לסביבתו החדשה, הגברת היא נוכחות מפתה. היא מייצגת את האישה החצרנית האידיאלית, אבל היא חסרה את החום של אהבתו המקורית של גאווין. בזמן שהאדון שלה יוצא לציד, היא נכנסת לחדר השינה של גאווין, ושואלת למה הוא לא בא לישון איתה בלילה הקודם. היא מציעה לו חגורה ירוקה אזמרגד וטוענת שהיא תגן עליו מכל פגע. זה זהה לזה שאמו נתנה לו כשהתחיל את המסע שלו, שאותו הפסיד לשודדים. אבל בעוד אמו הציעה את זה בחופשיות מאהבה, הגברת מציעה יותר מהחגורה. היא מלטפת אותו ומאוננת אותו עם זה, ושואלת שוב ושוב "אתה רוצה את זה?" כשהוא עונה בנשימה עצורה "כן." מיד לאחר האורגזמה של גאווין, הליידי עוזבת אותו עם החגורה, מלוכלכת בזרע שלו, ומילות הפרידה, "אתה לא אביר".
צילום: אריק זחנוביץ'/סרטי A24
זה הרגע שבו גאווין רואה בבירור, בפעם הראשונה, את הבושה של תשוקתו האנוכית. הוא בגד במארחו ופעל בצורה שבהחלט לא הולמת אביר. המעשה המיני ממחיש בצורה מושלמת גם את הפגיעות הצעירה של גאווין וגם את רדידות ההתנהגות האימפולסיבית שלו. הוא מוסר את עצמו לגברת של גבר אחר בתמורה לשחרור זול. מה שיותר גרוע, הוא מתחנן לזה. להיות מאונן עם בגד המייצג בו-זמנית הגנה אימהית ותשוקה פזיזה היא המילה האחרונה במסע החיפוש של גאווין: הנוחות של הילדות וההתבגרות ימנעו אותו בסופו של דבר מהתפתחותו כגבר וכמנהיג.
הליהוק הכפול של אלישיה ויקנדר מוביל את הנקודה הביתה. מוקדם יותר בסרט, אסל מבקש מגוואין את אהבתו ומסירותו. היא מבקשת להיות גברת ליבו, ומוציאה פנטזיה על חייהם המשותפים. הוא דוחה אותה, אומר שאביר צריך להתחתן עם גברת ראויה. אבל כשהוא פוגש את הגברת החצרנית שלו, אין שם אהבה אליו. אהבה מכובדת בסיפור הזה אינה מוגדרת על ידי מעמד, אלא על ידי מסירות על פני תאווה. גאווין עוזב את ביתם של מארחיו המוזרים, לבוש בחגורה שעדיין מוכתמת מהמפגש המביש.
גאווין מודע היטב לכתם הפיתוי, כשהוא מסתיר את מתנת החגורה (ובהרחבה נוספת, את הנסיון עם הגברת) כשהוא נתקל באציל החביב על הדרך. האדון עשה עסקה עם גאווין, והבטיח את שלל הציד שלו בתמורה לכל מה שגוואין קיבל בטירה. גאווין טוען שלא ביושר שאין לו שלל לחלוק, אבל האציל, בבירור יודע טוב יותר, נותן לצעיר נשיקה נלהבת. באופן מיידי, גאווין (והקהל) יודע שהוא התגלה. הוא נמלט מהמפגש, עדיין נצמד לחגורה. כעת זהו עול של בושה ותזכורת בוערת לאנוכיותו, וזו הסיבה שחיוני לו לזרוק אותה כאשר בסופו של דבר עומד מול האביר הירוק.
דמותו של האביר הירוק מתנשאת מעל הסרט, כזרז למסעו של גאווין והשופט שהוא חייב להתמודד איתו בסופו. הדמות נושאת אלגוריה מינית חזקה משלו, כדמות המייצגת את המסע של הגבר בחיים ויצירת החיים. הצבע הירוק, המסמל את החיים, מגדיר את האביר המיתולוגי ואת חגורתו האגדית של גאווין, ופועמת בתוססת ביערות שגוואין חוצה. בנאום לגאווין, הגברת המושכת של הבית מתארת ירוק כצבע החיים, ואדום כצבע התשוקה. היא מכירה בכך שהחיים מגיעים ממין, ושהירוק בא אחרי האדום. במונחים סמליים אך ישירים, היא אומרת לו שמאחורי כל הבזק של תשוקה עומדת תוצאה, ומנחה אותו על החשיבות של להשיל תשוקה פזיזה לטובת חיים שחיים בכבוד.
בְּעוֹדסר גאווין והאביר הירוקהוא טקסט עתיק המבוסס על אבירות אבירים, העיבוד הקולנועי שואב מאוד מהמסורת והמסורת הקלטית. התבוננות באביר הירוק דרך העדשה הזו משרשת ביתר שאת את האביר ואת השיעור שלו לגאווין בתוך הטבע. בסרט מופיע האביר הירוק בחצרו של ארתור ביום חג המולד כשהוא נושא ענף הולי, סמל במסורת הקלטית של שלום ופוריות, הקשור לחיוניות מינית. חג המולד נופל בסמוך לחגיגת החורף הקלטית של יול, ונראה שהאביר הירוק מעוצב, באופן סמלי ובמראהו, על שם הגרינמן הקלטי, או הולי קינג, דמות מחגיגות יול השולטת בחודשי החורף האפלים יותר.
באופן מסורתי, הגרינמן מזדקן בחורף העגום ובסופו של דבר מניב את חייו כך שמלך האלון הצעיר והבהיר יותר עשוי לתפוס את מקומו עם האביב המגיע. מלך האלון שולט בשיא נעוריו וכוחו, לפני שהוא מזדקן והמחזור חוזר על עצמו. קרא מבעד לעדשה זו של פגאניות קלטית, האביר הירוק מייצג תמונה ברורה של השנה שבה ממתין גאווין לפני שהוא נוסע לאביר, והדרכים שבהן המסע מאפשר לו להפוך למנהיג ראוי. בשיא נעוריו הפזיזים, הוא הורג את האביר הירוק בחצר המלך. במשך שנה הוא מתבשל בנאיביות שלו, אבל דרך ניסיונות הטבע הוא מסוגל לראות בבירור את הבחירה העומדת לפניו, ולקבל את ההחלטה המוסרית.
לגאווין ניתנת ההזדמנות הייחודית לראות כיצד ייראו חייו אם ימשיך להיכנע לתשוקה אנוכית. ברגע המכריע, הוא מוכן להרפות מנוחות הילדות ותשוקות הנעורים לוהטות הדם, ולהיכנע למשהו גדול יותר. הוא משתנה ומתבגר, אך לעולם אינו מופרד מהטבע.
האופי החושני שלהאביר הירוקלוקח את המודל המסורתי של הגיבור הרם - אדם שנמצא מעל הדחפים השפלים ביותר של האנושות - ומחזיר אותו לכדור הארץ. ספציפית, הסרט מציע גיבור שמחובר לצד הארצי שלו בדיוק כמו שהוא האידיאל הגבוה שהוא בא לגלם. בהתמדה במבחנים של הטבע, גאווין מסוגל להתגבר על הטבע חסר המחשבה וההרס שלו. זו הוכחה, שוב, שהסיפורים הגדולים ביותר שלנו לעולם אינם מתרחקים מהשורשים העתיקים ביותר שלנו.
