יותר מדי מכל דבר טוב משעמם לאחר זמן מה. אנשים שעובדים במקומות פיצה מתחילים בסופו של דבר לשנוא את הריח והטעם של פיצה. מסע אחזור של משחק וידאו שהיה מאתגר ומרתק בפעם הראשונה הופך לשגרה לאחר מספיק חזרות. וטרופי אימה שהיו יעילים להפחיד את המכנסיים שלנו כשהיינו צעירים יותר מתחילים להיות מעופש אם הם לא מתעדכנים כל הזמן. זו חלק מהסיבה שאימה היא ז'אנר מגיב בצורה יוצאת דופן. זו גם הסיבה שאחד מטרופי האימה הפופולריים בכל הזמנים הפך לשעמום מתיש.
האנושות היאמפחדת רק מכמה דברים בסיסיים באמת, והאימה חוקרת את הרעיונות האלה שוב ושוב. אבל הצורות משתנות ומתפתחות כל הזמן, או כדי לשקף את כל מה שמכביד על מוחם של אנשים כרגע, או כדי לחקות את ההצלחה הגדולה האחרונה בתחום. זה דפוס ישן. בשנים שלאחר הניסויים הראשונים בפצצת אטום בשנות הארבעים של המאה ה-20 נרשמה עלייה במספר סרטי אימה עלמפלצות שהורדו על ידי קרינה. המירוץ לחלל בשנות ה-50 הפנה את תשומת הלב של אמריקה לכוכבים, מה שעורר עשור של סרטי אימה על פולשים חייזרים. רציחות צ'ארלס מנסון היוו השראה למיקרו-טרנד של סרטי אימההיפים מנוולים ככתות רצחניות ומשוגעות בסמים. השערוריית אבו גרייבוג'ורג' וו. בושהסנקציות על עינוייםעלה בקנה אחד עם מגמה של סרטי אימה אובססיביים להוויה של אמריקאיםמעונה בפרטים מייסרים. האימה נוטה לבוא בגלים, רודפת אחרי כל מה שאנשים עשויים לפחד ממנו לאחרונה.
בשנות ה-2000, עלייתן של המצלמות הדיגיטליות סייעה להניע את מגמת הצילומים המצויים באימה, שלעתים קרובות מתמקדת בדברים הנוראים שלא נראים אחרת שמצלמות עלולות לתפוס, עכשיו כשהן זולות, קלות משקל, נפוצות בכל מקום ומסוגלות לפעול במשך שעות בעלות מינימלית. נראה היה שהעידן הזה סימן נקודת מפנה, שבה הזעור והמחשוב הואצו, החדשנות הטכנולוגית האצה, ותת-ז'אנר האימה "החרדות של החברה המעבדת" הצטמצם לפתע במידה ניכרת, עד שהתמקד כמעט אך ורק באימת הטכנולוגיה.
כמעט כל טכנולוגיה מתפתחת גרמה לסרטי אימה (או תרחישי אימה בז'אנרים אחרים של סרטים) לגבי השאלה אם זה עלול להיות מסוכן ואפילו רצחני. מחשבי מיינפריים בשנות ה-60 הופכים לחלק משמעותי בטיסה לחלל? טוֹב,מה אם מחשבים בחלל היו רוצים להרוג אותנו? מחזורי חדשות בסוף שנות ה-2000 מתעסקים בהנדסה גנטית וברישום פטנטים? טוֹב,מה אם ההנדסה הגנטית הייתה רוצה להרוג אותנו? מדענים בשנות ה-2010 מדברים על פרויקטים של בינה מלאכותית? טוֹב,מה אם בינה מלאכותית הייתה רוצה להרוג אותנו? ילדים בימינו מבלים יותר מדי זמן באינטרנט? ובכן, מה אם הם משתמשים בקשרים האלה כדי לבנות קהילות של צעירים בעלי דעות דומות עם תחומי עניין משותפים, קהילות תומכות ומטפחות וחינוכיות שלאף דור לפניהם לא הייתה גישה אליהן? חה חה, סתם בצחוק!מה אם באינטרנט רצה להרוג אותנו?
אי הנוחות בכל שינוי בתרבות או בחברה הייתה תמיד לחם חוק זוועה. אין מאבק איך ז'אנר האימה מעבד ומשקף את הפחדים התת-מודעים של הקהל שלו משינוי ומהעתיד, שהוא רק עוד סוג של פחד מהלא נודע. אבל מכיוון שהוא התמקד פחות בפחדים חברתיים רחבים יותר ויותר בפיתוחים טכנולוגיים ספציפיים, הוא הפך ליותר ויותר גס, ופחות תובנות לגבי מה מפחיד.
אנו מתמודדים עם כל כך הרבה איומים, כחברה וכמין, שהניסיונות להפוך חדשנות לאיום פשוט מייגעים. באופן מופשט, זה נהדר שיוצרי אימה מנסים כל הזמן להמציא מחדש את הז'אנר, רודפים אחרי הפחדות טריות ואיומים חדשים. אבל הדמוניזציה העליזה של כל היבט אפשרי של החיים המקוונים פשוט הפכה מיותרת ואובססיבית. רק במהלך השנים האחרונות, היו לנו סיפורי אימה עלמל"טים רוצחיםומחשבים ניידים קטלניים,נהגי אובר הרוצחיםונוסעי אובר הרוצחים,האקרים רוצחיםוזרמי טוויץ' רוצחים,טיפול VR רוצחומשחקי פרסונה מקוונים,שיחות זום רוצחותואתרים קטלניים. אפילו סירי רוצה להשתלט על האנושות, ולפתות אותנו לבצע רצח. ויוצרי אימה משוכנעים בכךאפליקציות קטלניותהם לא רק משחק מילים מטומטם, הם מהווים איום עצום, בהתחשב בכך שהם באים במגוון של צורות, עם אמגוון רחב של פתיונות מטעיםלהוביל אותנו לצרות.
גם כשצעירים בתת-ז'אנר האימה המסוים הזה מתמודדים עם רוחות רפאים, שדים או חותכים מהאסכולה הישנה, זה עדיין בגלל עליית המדיה החברתית וקהילות מקוונות. נראה שיש אינסוף סרטים על וולוגרים, משפיענים, יוטיוברים ואינסטגרם שנותנים לרעב שלהם לאופציות צילום ועוקבים לפתות אותם לעימותים עם כל דבר,איומים על טבעייםאֶלסדיסטים מאושרים בעינויים, ואפילומארחי AirBnB פסיכוטיים, אובססיביים לרייטינג. זו רק דרך נוספת שיוצרי אימה מציעים שהאינטרנט רוצה לצרוך את נשמותיהם של אנשים, על ידי משיכתם למקומות מסוכנים שהם לעולם לא היו חוקריםאם הם לא היו מנסים לרצות קהל חסר מנוחה ורעב לתוכן.
הבעיה היא שהפרנויה הטכנולוגית מרגישה עכשיו מאחורי הזמן. סמארטפונים ומחשבים ניידים הפכו בצורה חלקה לחלק מחיי היום יום. סיפורים שמנסים לתאר אותם כמפלצות קשות וחושניות פשוט מרגישים מוזרים וחסרי קשר. חברות מדיה חברתית מלאות באיומים ארציים, בנאליות של רוע, לאור האופן שבו הן מפיצים מידע מוטעה ומתמרנות פוליטיקה, או סתם מבזבזות את זמננו ומגבירות את חוסר שביעות הרצון וחוסר השקט שלנו. לדמיין מחדש אתרים חברתיים וצ'אטים קבוצתיים כפורטלים לרוחות רפאים רעבות ולרוע קדום מרגיש קטנוני, בקנה מידה קטן ומצחיק במעורפל בהשוואה לדרכים שבהן הם שינו את החברה בעולם האמיתי. והניסיון לחלק כל היבט של החיים המקוונים לסרט אימה משלו מוביל לצורה מגוחכת של ספציפיות. יוטיוב עשוי להיות הנפילה של החברה, אבל זה כנראה לא בגלל היוטיוברים זימנו שד בתקווה לקבל עוד לייקים ושיתופים.
אולי הבעיה היא שסרטי אימה שמקובעים בסכנה של חידוש וחדשנות לא עובדים טוב במיוחד בעידן רעב לחידושים, שבו אנשים מורעבים בו זמנית לכל נוחות ובידור חדשים, וקצת עייפים לקחת את כולם, בהתחשב באיזו מהירות האחד עוקב אחריו. קשה להתעסק כראוי לגבי הסכנות של המצאה חדשה כלשהי כאשר היא תיחשב למיושנת בעוד חודש, מוחלף במשהו חדש יותר. כדי להיות באמת מפחיד, האימה צריכה להתחבר לפחד כלשהו מהלא נודע - ועד כמה שאנחנו עשויים למצוא את פעולתם הפנימית של הטלפונים או הטאבלטים או הרשתות שלנו מסתוריות, אנחנו כבר לא באמת מחשיבים אותם כאלמונים.
וככל שאפליקציות ושירותים ומכשירים מונעי טכנולוגיה מצטברים, הניסיון של ז'אנר האימה למצוא צורה כלשהי של טרור בכולם פשוט מתחיל להרגיש כמו סטריאוטיפ משעמם,"זקן צועק על ענן"תגובה לעולם, במקום דרך להתמודד עם פחדים אמיתיים בזמן רוח הזמן. אנחנו לא מפחדים מהטכנולוגיה כפי שהיינו פעם. זה תסכול, בטח, אבל זה גם חבר ואיש סוד, יותר מקבילה לאנשי הזאב, הזומבים והנמלים רדיואקטיביות ענקיות שודדות.
לא סביר שנראה סוף לסיפורי אימה שמנצלים כל מה שחדש ושונה שם בחוץ. אבל כדאי לתהות אם אנחנו הולכים לראות שינוי חזק במיקוד, הרחק מטכנולוגיה חדשה וחזרה אל הדברים שבעצם מניעים סכסוכים, כעס ופחד באמריקה. אנחנו כבר רואים עוד סיפורי אימה על המסך על אי שוויון בעושר ותסיסה אזרחית, כמו סרטי הטיהור, הסרטים של ג'ורדן פיללָנוּ, או אפילו המגה-להיט של נטפליקסמשחק קלמארי. והשקת תנועת Black Lives Matter, על רקע סדרה של רציחות משטרתיות מתוקשרות של אזרחים שחורים לא חמושים, הובילה לעלייה במספרסיפורי אימהאוֹדוֹתגזענות וקונפליקט גזעי, ואתהסכנות בלהיות שחור באמריקה. אולי זה רק עניין של זמן עד שהפחדים הטכנולוגיים המשעממים סוף סוף יקברו לזמן מה, ויוחלף בסיפורים נוספים על סוגי השינויים החברתיים שאנו נאבקים להתמודד איתם כחברה. לפחות עדפייסבוק מציגה את המציאות הרבודה שלה "מולטי-יקום"איפה שכולנו צפויים לחיות. עכשיו זו טכנולוגיה שבעצם נשמעת מפחידה.
