פֶּלֶאמעריצים עוקבים אחרי סוף השבוע האחרוןD23אקספו אולי הופתעה מהחדשות שהשחקנית הישראלית שירה האס לוהקה לתפקיד הדמות צבר בסרט הקרובקפטן אמריקה: סדר עולמי חדש. ההפתעה, לעומת זאת, לא הייתה בליהוק, אלא בהמולה המיידית שפרצה ברשת על דמות שהתגובה אליה הייתה אולי פשוט, "צברWHO?" אבל במובנים מסוימים, הזעקה הייתה בלתי נמנעת.
כישראלי, מוטנט וסוכן של המוסד, צבר יושב בצומת של יותר מכמה קווי שבר פוליטיים עמוסים מאוד. ובעולם של מארוול קומיקס, היא לא לבד.
מי זאת צבר?
תמונה: ביל מנטלו, Sal Buscema/Marvel Comics
יצירתם של הסופר ביל מנטלו והאמן סאל בוסצ'מה, צבר (שם אמיתי: רות בת-שרף) הופיעה לראשונה בשנות ה-80.האלק המדהים#256 כהד ישראלי מכוון ומודע לעצמו של קפטן אמריקה. בתחילה נאמר כי היא תוצר של הניסיון של הצבא הישראלי לשחזר את נוסחת חייל העל ששינתה את סטיב רוג'רס, סברה (כמו מקבילתה האמריקאית) הייתה אוסף גלוי ורחוק מלהיות עדין של סמליות ישראלית פטריוטית, מהלבן והלבן שלה. -תחפושת כחולה עטורת מגן דוד לכוחותיה (מבוסס על פרי ישראלי, כפי שמודיעה לנו הערת שוליים בהופעתה הראשונה, המקרינה "קוצני משטח חיצוני כדי להגן עליו מפני אויביו"). אפילו שם הקוד שלה פירושו, מילולית, "אדם שנולד בישראל". מארוול קומיקס אולי היו דברים רבים בשנות ה-80, אבל עדינות מבחינה פוליטית לא הייתה ביניהם.
ברור עוד יותר, ואולי מטריד יותר, סברה היא סוכנת גאה ובלתי מתנצלת של שירות הביון של ישראל, המוסד - תפקיד שמלהק אותה לא רק כגיבורת על של מדינה ריבונית, אלא כמי שלא עושה עצמות על תמיכתה בפוליטיקה. מדיניות שהיא, לכל הפחות, מפצלת עמוקה וכואבת. זה בא לידי ביטוי בקול רם וברור בהופעתה הראשונה, במהלכה היא תוקפת את האלק, מניחה שהוא, באופן קצת לא סביר, בליגה עם קבוצת טרוריסטים ערבים. בקרב שלאחר מכן, נער פלסטיני צעיר נקלע למוות באש הצולבת - מה שמוביל את סברה לשקול מחדש, לראשונה, את המיליטריזם השורי והאתני שסביבו בנתה את קריירת גיבורי העל שלה.
לא שהלקח תקוע: אכן, סופרים מאוחרים יותר, אם כבר, נטנו ביתר שאת אל מרכיבים אתניים וג'ינגואיסטים בדמותו של צבר. בסיפור האלק מאוחר יותר מאת הסופר הוותיק פיטר דיוויד, סברה גוררת את דמות הכותרת לקרב ארוך, בלתי ניתן לנצח, ובסופו של דבר הרס עצמי, המשמש באופן נוקב (אם אולי קצת על האף) כמטאפורה לכלל הישראלי. והיסטוריה פלסטינית: "אני לא נלחם באישה. אני נלחם במועצת הגיוס הציונית", חושב האלק.
הנטייה הזו ליפול עמוק יותר אל תוך קו המפלגה באה להגדיר את דמותו של צבר במהלך השנים. מאוחר יותר הפכה להיות מוטאנטית, ולא יצירה אנושית של מדע חייל-העל, היא הייתה מסוכסכת עם זהות המיעוט הבדיונית שלה, כל עוד היא התייצבה עם זהות החיים האמיתיים שלה: עוזרת לנטר ולעצור מוטנטים בעקבות של מארוולבית מקרוסאובר, למשל, ובשלב מסוים עבד לצוד את הטרוריסט מגנטו - בעצמו דמות עם סיפור רקע המושרש הן ביהדות והן בישראל, אם כי יותר מורכבת ופחות חד-ממדית משל סברה.
מארוול קומיקס ולאומנות בינלאומית
תמונה: פול נירי/מארוול קומיקס
עם זאת, למען האמת, לסוג זה של היפר-פטריוטיות שטוחה יש היסטוריה ארוכה ביקום מארוול, וסברה היא רחוקה מלהיות הדמות הלאומית העל-הרואית היחידה שמגלמת באופן בעייתי את התכונות של מדינת הולדתה. זמן לא רב לאחר שהציגו את רות בת-סרף ליקום מארוול, מנטלו ובוסצ'מה הציגו לראשונה את האביר הערבי המופרז לא פחות (לבית עבדול קמאר), נווד מדברי יליד סעודי עם סמיטר ושטיח מעופף. הדמות הוחלפה בסופו של דבר על ידי הגולה הפלסטיני נאוויד האשים, שהשתמש במחצלת ובשטיח של קמאר כדי לעבוד עבור ממשלת ערב הסעודית. אבל איך שלא חותכים את זה, נייט הערבי הוא לפטריוטיות סעודית אותנטית מה שהמבורגלר הוא למטבח אמריקאי אותנטי.
עוד קודם לכן היו הארכיטיפים של אויבי המלחמה הקרה של אמריקה, שהוצגו במהלך העשור הראשון של עידן מארוול. הוצג על ידי הסופר רוי תומס והאמן ג'ון בוססמה (אחיו הגדול של סאל) ב-1967,השומר האדוםהיה תמונת הראי של רוסיה הקומוניסטית של סטיב רוג'רס, עם כל הפרנויה של סוף שנות ה-60 ודעות קדומות רכות שמרמזות עליהן (הוא היה גם בעלה שלא נחשף עד כה של האלמנה השחורה נטשה רומנובה, דמות שבשבילה הוא מסר את חייו בסוף ימיו קשת סיפור הבכורה). במקום שבו קפטן אמריקה פטריוטי מהורהר, נאבק ומתלבט בהתמדה עם הפעולות וההיסטוריה הבלתי טעימים יותר של ארצו, השומר האדום היה צייתן ללא עוררין ודוקטרינר פוליטי - דיוקן של תפיסות (שגויות) של אמריקה לגבי אויבה הפוליטי החד-פעמי.
מה שהופך את סברה לסיכוי מסובך יותר עבור ה-MCU הוא שהיא מייצגת לא רק זהות לאומית אלא גם אתנית ודתית. כאחד מקומץ של בני אדם על יהודים ביקום קומיקס של מארוול (חלקםהופיעו כבר ב-MCU, אם כי חלקםללא כל אישור), ולמעשה הישראלית היחידה, עצם קיומה עוטף את הייצוג היהודי בפעולות ואמונות פוליטיות של מדינה ריבונית. זו אסוציאציה שיהודים אמריקאים מתמודדים איתה, לעתים קרובות בחוסר רצון, במשך יותר מחצי מאה - והיא מסבירה רבות מדוע מעריצים יהודים ופלסטינים רבים כל כך הגיבו בספקנות לחדשות הליהוק החדשות ביותר.
עם זאת, אפילו במקרים פחות נוגעים, הארכיטיפים הלאומיים של מארוול התמודדו בדרך כלל עם מהומה נפוצה: מספרי הסיפורים שלהם היו, היסטורית, אאוטסיידרים לאומות ולאתניות שהם מייצגים. זה מספיק קשה כדי שהמשקל של ייצוג יהודי או ערבי יושב על כתפיהן של דמויות מטורפות כמו צבר או האביר הערבי. זה הרבה יותר גרוע להרים את זה על ידי סופרים שמכירים את הזהויות האלה רק מרחוק, ודרך מסנן הדעות הקדומות, בין אם כוונו או לא.
דרך חיובית אחת קדימה עשויה להיות מוצעת על ידי המקרה של דמות דמות פטריוטית אחרת: קפטן בריטניה, שנוצר בתחילה כדייל נושא הדגל של קו הקומיקס הבריטי של מארוול. הייתה מעט עדינות בתפיסה המקורית של קפטן בריטניה (אצולה אנגלי בלונדיני שיער עם סמכויות שניתנו להגנת הממלכה) כמו זו של סברה. אבל ככל שחלפו העשורים, הדורות הבאים של סופרים השתמשו בזהות הפטריוטית כהזדמנות לא לאשר את הסטריאוטיפים של המדינה, אלא להטיל ספק בהם, לסבך ולדון בהם: אלן מור ואלן דייויס מחדש את הדמות לדמות אחת. של המון רב-תכליתי; העברת המעטפת של קפטן בריטניה על ידי הסופר אל יואינג לידי פאיזה חוסיין המוסלמית והפקיסטנית; להצגתה העדכנית יותר של בטסי בראדוק כאישה, מוטנטית ורב לאומית של התואר.
ראוי לציין כי מור, דיוויס ויאוינג הם בעצמם לבנים ואנגלים - מוכנים לעסוק ולהכיר בהיסטוריה המלוכלכת לפעמים של האימפריה שלהם, אבל לא בעצמם שייכים לקבוצות המודרות שהיא דחקה הצידה. לפנות מקום ליוצרים מקהילות מיעוטים לקחת את ההובלה עם דמויות פטריוטיות הוא אתגר גדול וחשוב יותר, אתגר שמארוול רק עכשיו מתחילה לקחת על עצמה (כמו, למשל, בריצה הנוכחית של טוצ'י אוניבוצ'יקפטן אמריקה: סמל האמת).
עיבוד של יצירה טעונה כמו צבר לכזו שחוקרת את המציאות של הפוליטיקה הישראלית והפלסטינית, על כל המציאות האכזרית והאלימה שלהן, היא משימה לא פשוטה ליקום קומיקס. אם אולפני מארוול יצליחו, זה יכול להיות הישג על גיבור בפני עצמו.
