Illix.run

הרבה לפני הקומדיה האפלה של רובן אוסטלונדמשולש של עצבהופיע לראשונה בפסטיבל קאן 2022 - שם זכה בדקל הזהב היוקרתי - היה ברור מי תסיים בתור הדמות הפורצת. הכוכבת הפיליפינית דולי דה ליאון בקושי מופיעה בשתי המערכות הראשונות של הסרט, כל אחת מהן עם כרטיס כותרת משלה וסיפור נפרד משלה. אבל דמותו של דה לאון אביגיל שולטת לחלוטין במערכה השלישית של הסרט, בעודה עדיין נשארת דמות חידתית ממש ברגעים האחרונים של הסרט.

אביגיל מזכירה מאוד את דמותה של אנה דה ארמאס מרתה בסרטו של ריאן ג'ונסוןסכינים החוצה, עוד מהגרת רכה שעובדת למען אנשים רבי עוצמה ועשירים שמזלזלים בה ומתעלמים ממנה עד שהאירועים משיגים את כולם. אבל בעוד שהניצחונות והמסעות שלהם דומים, סיפור הרקע והמניעים של מרתה ברורים ומתרכזים יותר בסרט שלה, בעוד שאביגיל כאילו באה משום מקום. ברור מאוד שזה מכוון - אבל בפסטיבל הפנטסטי של אוסטין בספטמבר, דה ליאון אמרה לפוליגון שזה לא מנע ממנה להמציא הסבר משוכלל משלה מי היא אביגיל ומאיפה מגיע הכוח שלה.

"בהחלט הייתי חייב ליצור סיפור רקע!" אומר דה ליאון. "אם אני הולך לאמץ את התעלומה בכל פעם שאני עושה עבודה, אני הולך להיות כל כך אבוד על הסט, וזה הולך להופיע. אז כתבתי יומן, דיברתי על ההיסטוריה שלה ומה הוביל אותה לשם, מה הפך אותה לאדם שהיא. זה באמת עזר לעצב את כל הפעולות שלה ולהצדיק למה היא אמרה דברים מסוימים בסרט, או למה היא התנהגה בדרכים מסוימות".

ההיסטוריה הסודית של אביגיל עשויה גם לעזור לצופים להחליט כיצד לפרש את הסוף שלמשולש של עצב, אשר הכותב-במאי Östlund (כוח עליון,הכיכר) עוזב כפרובוקציה לקהל.

[אד. פֶּתֶק:ספויילרים עבורמשולש של עצבבצע, כולל ספוילרים סיום לאחר הכותרת האחרונה.]

סרטו של אוסטלונד מספר שלושה סיפורים מקושרים שכל אחד מהם מתמקד בעיקר בסט שונה של דמויות. במערכה הראשונה, דוגמניות האופנה קארל (האריס דיקינסון) ויאיא (צ'רלבי דין) מנווטות את מערכת היחסים ההפכפכה והמניפולטיבית שלהן. מערכה 2 מעבירה את הפעולה על סיפון יאכטה מפוארת, שבה קרל ויאיא הוזמנו כאורחים ששולמו על כל ההוצאות בגלל מעמדם המשפיע. אבל הן דמויות משניות בסיפור, שמתמקד יותר בנוסעים העשירים והזכאים של היאכטה, בטיפול השגוי בשיכור בסירה על ידי קפטן לא כשיר (וודי הארלסון), ובהתמוטטות הסדר במהלך סערה אלימה.

במערכה השלישית, חלק מהמשלים של היאכטה, כולל קארל ויאיא, מגיעים יחדיו לאי נידח שבו אין להם מושג איך לשרוד. אביגיל, מנקה ו"מנהלת שירותים" מהיאכטה, מתגלה כמפתח להישרדותם, שכן היא יודעת לתפוס ולנקות דגים, להקים מדורה ולחפש מזון אחר. היא מנצלת במהירות את הכוח החדש שלה, מכריזה על עצמה כקפטנית של האי ומאלצת את הנוסעים האחרים לציית לה. תוך כדי כך, אוסטלונד מבהיר שהסדר החברתי שאנשים לוקחים לעתים קרובות כל כך כמובן מאליו, כאשר אנשים שולטים בכוח בעיקר בשל עושרם (או יופיים או תהילה, עבור קרל ומאיה), הוא בדיה מתוחזקת היטב שמתפרקת במהירות. מצב שבו מיומנות, ידע וניסיון אמיתיים חשובים.

קטע זה של הסיפור מדגיש במיוחד את מקומם של "OFWs", או עובדי פיליפינים מעבר לים, קטגוריה מבוססת היטב של מהגרי עבודה שחיים ועובדים מחוץ למדינת מולדתם, ולעתים קרובות נוטלים עבודות של מעמד הפועלים ללא קשר להשכלתם או עבודתם בעבר. הִתנַסוּת. דה ליאון אומר ש-OFWs היו מוקד מיוחד עבור אוסטלונד בהגותו של הסרט.

"אני חושבת שהוא רצה לראות את חיי ה-OFW מעדשת אדם שהוא נוסע, מישהו ממקום של זכות", היא אומרת. "אני חושב שהוא רצה לשמור על זה ככה, כי הפוקוס באמת היה העברת הכוח. הוא רצה שה-OFWs בהתחלה ובמערכה השנייה של הסרט יתגלגלו לאורך דמויות כמעט בלתי נראות, ללא נוכחות אמיתית, ללא משקל. ואתה רואה איך [אביגיל] תופסת עמדת כוח, שמגיעה ממקום של בלתי נראית ובלתי ברורה."

משולש של עצבלא אומר הרבה על מוצאה של אביגיל, אבל דה ליאון הרגיש שצריך לתת לדמות יותר עומק כדי להפוך אותה לאותנטית יותר.

"אני לא יודעת אם כל השחקנים עושים את זה, אבל אני עושה את זה", היא אומרת. "תמיד יש לי סוד אופי שרק אני יודע. ואז אני חושף את זה רק לאחר שהסרט הוצג. בזמן שאנחנו עובדים על זה, על הסט, הייתי אומר לשותפים שלי [לשיר-שירים] ״יש לי סוד. יש לי סוד! לעולם לא אספר לך! אני אספר לך אחרי.' והם כמו, 'כן, גם לי, יש לי סוד!'”.

הקאנון הראשי שלה לגבי אביגיל היה אפילו סוד מאוסטלונד. דה ליאון אומר שהוא אפשר לה הרבה חופש עם הדמות, כולל הפיכתה לאישה רווקה ללא ילדים, אבל היא ניהלה יומן מלא על חייה של אביגיל שנועד אך ורק להתפתחותה שלה.

"היא בהחלט גדלה ליד אגם או האוקיינוס", אומר דה ליאון. "היא גרה אי שם בקאוויט, מחוז בקצה לוזון, שממנו אני בא. גדלתי בעיר, אז הכי קרוב שהגעתי לטבע היה שפיריות ופרפרים. היא גדלה במקום שאמה הייתה הולכת לנהר ועושה שם כביסה, ליד המים הזורמים, ואביגיל הייתה משחקת עם הילדים האחרים שם, ותופסת דגים וראשנים. בגלל זה היא התקדמה מאוד בדייג, כי היא התחילה בשלב מוקדם בחיים”.

דה ליאון אומר שברור שאביגיל לא הייתה ממשפחת דייגים, כי היא לא משתמשת ברשתות או בסירות כדי לתפוס דגים, אלא רק בידיה החשופות. "הרגשתי שזה חייב לבוא ממקור עמוק יותר, מאז שהיא הייתה ממש קטנה. כשאתה ילד ואתה משחק במשחקי דמיון, זה ממש מושרש במערכת שלך, ואתה באמת מאמין בזה ונהיה ממש טוב בזה. זה מה שקרה לה".

דה ליאון רצתה במיוחד שאביגיל תהיה לא קשורה, בלי אף אחד שהיא צריכה לחזור אליו הביתה, אבל החלק הזה של הדמות גם דרש ניווט קפדני. "החלק שבו אין לה ילדים, אין לה משפחה, הייתי צריך לוודא שזה ברור, ואילו נסיבות הביאו לכך שהיא רווקה", היא אומרת. "בגלל שכמעט ולא נשמע דבר כזה בפיליפינים. לכולנו יש משפחות, כולנו נשואים. אם אנחנו לא, חייבת להיות סיבה ממש טובה".

הפתרון שלה היה למלא את חייה המוקדמים של אביגיל בטרגדיה, ובסיבות לחוסר אמון במעסיקיה ולהשתוקק לכוח עליהם.

"היא עבדה עבור משפחה עשירה מאוד - היא התחילה כנער, כשהייתה בת 16 או 17, כי לפעמים ככה מוקדם אנחנו מתחילים לעבוד", אומר דה ליאון. "ולבן היה קשר איתה, ללא ידיעת הוריו. היא נכנסה להריון, וכמובן, היא ידעה שהיא לא יכולה לשמור על התינוק. אז היא עזבה את משק הבית."

דה ליאון מאפיין את מערכת היחסים הזו כ"סוג של מתעלל, במובן מסוים", מכיוון שלאהובה היה כוח עליה והיה מבוגר יותר, אולי בן 19 בערך. "בעיניה זו לא הייתה התעללות - היא הייתה ממש מאוהבת", היא אומרת. "אבל לא היה אכפת לו ממנה. הוא פשוט השתמש בה. וכשיצאה מהבית היא הפלה, וכך איבדה את התינוק. לאחר מכן, כשהתבגרה, כשהתבגרה, היא הסתכלה על החוויה הזו בדיעבד, והבינה שהוא ניצל אותה, ושהגבר שאהב בגד בה.

"אז אחרי זה, היא הייתה מרירה מאוד על אהבה, והיא הרגישה כמו אישה נבזה. היא לא רצתה להתאהב שוב. זו הייתה החלטה מודעת שהיא קיבלה. וככה היא חזקה, לקבל החלטה כזו ולעמוד בה. זה דורש הרבה כוח רצון וכוח. אז בגלל זה אין לה משפחה".

משולש של עצבסוגרת על רגע הריון, עם יאיא ואביגיל לבד ביחד. זה עתה הם גילו שמה שהם חשבו שהוא אי נטוש ומבודד הוא למעשה ספא ואתר נופש. ברגע שהם יוצרים קשר עם האנשים האחרים על האי, אביגיל תחזור להיות עובדת שפלה, ואולי תתמודד עם בעיות משפטיות על איך היא התייחסה לבוסים לשעבר שלה באי. אז היא מרימה אבן ומתגנבת לייאה, בבירור מתכננת לרצוח אותה ואז לחזור לאחרים ולשקר לגבי מה שהם גילו.

לא ברור אם יאיא מתעלמת לחלוטין מהסכנה, אבל עם הגב לאביגיל, היא מציעה לאישה המבוגרת עבודה כעוזרת שלה ברגע שהם חוזרים לציוויליזציה. זה לא סוג הכוח שאביגיל נהנית ממנו, אבל זה גם לא רצח ושקרים. אביגיל מהססת, והסרט מסתיים.

בהתחשב בפנטזיות המשוכללות של דה ליאון על עברה של אביגיל, האם יש לה פנטזיות לגבי עתידה גם לאחר סיום הסרט?

"השאלה הזו נשאלה שוב ושוב", אומר דה ליאון, "אבל אף פעם לא נמאס לי לענות עליה, כי זה באמת מאוד מעניין לענות. זה מאוד תלוי ביום, מה המצב הנפשי שלי, איפה אני כאדם. כמובן שכשצילמתי את זה, חשבתי על סוף משלי. אבל ברגע שאתה מעלה דמות על המסך, היא מונצחת, והסיפור שלה יכול להשתנות בהתאם לפרשנות שלך. אז זה תלוי בצופה, וזה תלוי גם בי”.

היא אומרת שהיא צפתה בסרט שלוש פעמים עכשיו, והיא דמיינה סוף אחר בכל פעם. היא גם שמעה ממעריצי הסרט שמוציאים סופים משוכללים עוד יותר. אז למרות שהיא אומרת שהיא שיתפה כמה מהתיאוריות שלה בעבר, היא מעדיפה שאנשים יענו על השאלה בעצמם. סיפור הרקע שלה עשוי לעזור לצופים לפרש מה אביגיל עושה לאחר מכן, בהתחשב מאיפה היא הגיעה ואיך היא מרגישה לגבי זה. זה גם עשוי להקשות על ההחלטה שלהם - ברור שאביגיל מגיעה עם חוש צדק מוסרי חזק ורעב צורב לנקמה. מי מהם ינצח זה תלוי בך.

כך או כך, מקווה דה ליאוןמשולש של עצבמעורר השראה בצופים "לשנות את האופן שבו הם תופסים אנשים שלדעתם נמוכים מהם, או גבוהים מהם".

"אם מישהו אחד על היאכטה ההיא היה מראה לאביגיל מידה מסוימת של אדיבות, או קשר אישי כלשהו, ​​אני חושבת שהקשת שלה הייתה לוקחת מסע אחר לגמרי, ספייק אחר לגמרי", היא אומרת. "אז אני מקווה שהצופים יחשבו על זה, על הוספת קצת מגע אישי, או קצת טוב לב לאנשים שהם נתקלים בהם. זה אפילו לא עובדים, זה פשוט להיות אדיב באופן כללי, לכל אחד. למה אנחנו צריכים להיות אדיבים רק לאנשים בשלטון? אני חושב שחסד צריך להגיע לכל בן אנוש, כי זה צריך להיות הטבע שלנו להיות אדיבים אחד לשני, ולא להיות רשעים או אלימים".

משולש של עצבהופיע לראשונה בבתי הקולנוע בארה"ב ב-7 באוקטובר וכרגע הוא מופץ ברחבי העולם.