אם יש משהו שאני ידועה בו כאן בפוליגון, זה שאני מעריץ של בחורים גדולים שנלחמים על המסך. אחד הדברים הראשונים שכתבתי כאן היה סקירה של הנוהל "שרלוק הולמס, אבל האלק"Reacher(זה כיף!). ובזמן שלא אהבתיטבעות הכוח, אהבתי כל כך את האורק הגדול שהופיע בפרק אחדכתבתי לו אודהונתן לו שם.
אז כששמעתי שהולך להיות נגוע ענק בפרק 5 שלהאחרון מאיתנו, התרגשתי. התוכנית עלתה על הציפיות שלי עד כה ביכולתה ליצור מחדש חלק מהסרטיםאימה פטרייתיתממשחק הווידאו, במיוחד הקליקרים, עם שימוש מדהים באפקטים פרקטיים ותותבות המוגברות על ידי CG כדי ליצור מפלצות מפחידות בדיוק בגלל שהן כל כך מוחשיות.
לצערי, הוגדרתי לאכזבה. הנגועים הגדולים - בואו נקרא לזהפטריה גדולה, אבל זה נראה כמו גרסה של ה-Bloater מהמשחקים - מופיע בסצנת קרב שחורה לגמרי, מטורפת, כאשר המוני נגועים נשפכים מהאדמה כדי לתקוף את ההתנגדות של קנזס סיטי ואת הגיבורים המבועתים שלנו. סצנת האקשן מאכזבת בפני עצמה ואינה יכולה להשתוות אפילו לקרב היריות של תחנת הדלק של הפרק הרביעי. בעוד שהאחד הזה היה חד בכאוס שלו, הראה לקהל בצורה נקייה וברורה את האקשן והיכן נמצאים הצדדים הרלוונטיים, זה סבל מתפאורת לילה לא מוארת שבה היה קשה לראות משהו, וגם מהמצלמה שהתמקדה בעיקר ב אנשים מתחבאים או בורחים, במקום אחד מהקרבות הבודדים של בני אדם מול נגועים בתוכנית. אבל בתור חוקר ב-Big Fighters On Screen, הייתי הכי מאוכזב מהאופן שבו הם טבחו בבן הנפוח שלי.
כאשר Big Fungus עולה מהאדמה, זה אמור להיות רגע שמעורר יראה ואימה, בשל גודלו העצום של הילד (הוא היה צריך להיות אפילו יותר גדול, אבל זו נקודה אחרת). אבל מה שמערער את הרגע הזה הוא עד כמה ברור שהוא לא מתאים לעולם שסביבו.
בעולם מוקף בתותבות ואיפור משכנעים יותר עבור הנגועים, פטרייה גדולה בולטת כמו אגודל כואב גדול. זה לא רק איך זה נראה - למרות שזה נראה די רע - אלא איך זה זז. כאשר הפטרייה הגדולה רועדת, אתה לא מרגיש את האינטראקציות עם העולם הסובב אותה, למרות זאתהיו אפקטים מעשיים ושחקן מעורב, מתוגבר על ידי VFX. איכשהו, ל-Big Fungus עדיין אין נוכחות מוחשית, ולא נראה שהיא תופסת מקום אמיתי. במקום זאת, הוא נע כמו כדור חסר משקל, מתפרץ בצורה מביכה לכיוון הדמויות האנושיות, וסובל מאוד מהצמוד של ההשפעות המעולה סביבו.
הייתה הזדמנות לגרום לתנועה המביכה של פטריית ביג לעבוד -האחרון מאיתנוהוא עיבוד למשחקי וידאו, אחרי הכל, והוא לא מפחד להישען על כמה אפשרויות משחק וידאו. דוגמה מצוינת היא קליקר הילד הכוכבי בפרק, גם הוא תערובת של אפקטים מעשיים ודיגיטליים, שהיהמפחידבדיוק בגלל הדרך הבלתי אנושית שהוא זז, כמו ערבוביה של איברים ומפרקים שמצטרדים לעבר משהו בלי הבנה מלאה של איך הגפיים והמפרקים האלה אמורים לתפקד. אבל התוכנית לא מציגה את התנועות המביכות והלא אמיתיות של Big Fungus בשביל הפחדות נוספות, אלא מנסה למכור אותה כנוכחות אמיתית. למרבה הצער, שום דבר על פטרייה גדולה לא נראה אמיתי.
אני לא רוצה שזה ייקרא לא נכון כמגהץ נגד אפקטים דיגיטליים. הם יכולים להיות נהדרים! חלק מהדברים אפשריים רק עם אפקטים דיגיטליים, ויש יוצרי סרטים מצוינים וחדשניים שעושים זאתעבודה נהדרת במרחב הדיגיטלי. כמה מהפעלולים ומקצבי הפעולה האהובים עלי הםשילובים של אפקטים מעשיים ודיגיטליים.
זה במקום זאת דוגמה נוספת לבעיה רחבה יותר של איךשל HBOהאחרון מאיתנומתייחס לנגועים לפעמים: כהזדמנויות לביצי פסחאבמקום רגעים של התרגשות או מתח אמיתיים. בהחלט יש רגעים שבהם משתמשים בנגועים בדרכים טובות ומעניינות - ג'ואל מנסה לטעון מחדש את האקדח שלו בעודו מחזיק פנס כאשר קליקר מתקרבבפרק 2עולה בדעתי - אבל Big Fungus הרגיש כמו דוגמה מובהקת לנגן את הלהיטים ולעורר רגעי טלוויזיה גדולים מבלי להוסיף שום דבר מהותי.
אנחנו מזהים את המראה של Big Fungus ואת האופן שבו היא נלחמת מהמשחק, ושזה אמור להיות עניין גדול מהסממנים המוזיקליים ורק בגלל קנה המידה העצום שלו. אבל התוכנית לא מעוניינת לעשות איתה הרבה יותר. הוא מופיע, נראה מוזר ולא במקום, ואז סיים. זה לא מספיק רק להצביע על דמות מוכרת ולהגיד, "אני מזהה את זה!" אם אתה מתכוון לעשות משהו, כדאי לעשות אותו כמו שצריך. וזה שובר את ליבי שהפטרייה הגדולה פספסה את המטרה.
