של נטפליקסהמכשפהמתקרב לנקודת פיתול נוספת. התוכנית עברה שינויים רבים במהלך השנים, אך היא עומדת מול התוכנית הגדולה ביותר שלה עד כה:החיים אחרי הנרי קאוויל, עםליאם המסוורת' נכנסלשחק את ג'רלט בעונה הרביעית. וזו הזדמנות לחזור למה שהביא את התוכנית להצלחה מלכתחילה.
המכשפההתחילה בריצה כסדרה שהשתמשה במפגשי מפלצות ובמכשירי פנטזיה כדי ליצור טלוויזיה אפיזודית משכנעת שתמכה בעולם הגדול שהיא בנה. בטח, היה סיפור גדול יותר, אבלהסיפורים המוקדמים של ג'רלט (ושל ין וסירי)הוגדרו על ידי המפגשים המסוכנים והיצורים המסוקסיםהם היו צריכים להתגברבכל פרק.
ואז, ההצגההעונה השנייה התקרבה למשחקי הכסחיקוי, להקריב חלק מההיג'ינקס המפלצתי האפיזודי לטובתהסיפור הרחב יותרזה ניסה לספר. והעונה השלישית, למרבה הצער, אימצה את הכיוון הזה במלואה, והולכת כבדה על חכמת וויצ'ר ועלילות פוליטיות אטומות במקום ההנאות הפשוטות של ג'רלט שנרטט ואז טבח בכמה אויבים מגעילים.
יש רגעים של ריסוק מפלצות בעונה השלישית, כמובן: Theמפלצת בשרהוא בולט, וכך גם ההתקפה על הספינה בהמשך העונה. אבל אלה מרגישים כמו רגעי פיסוק דלילים בתוך הסיפור הגדול פחות משכנע שלהמכשפהעונה 3, במקום רגעי שיא בתוך פרק המוקדש למתח ולמסתורין סביב קיומה והאיום של המפלצת.
בזמן שאני בכלל במחנה שליש לנו יותר מדי סרטים ארוכים שמתחפשים לתוכניות טלוויזיה ואנחנו צריכים לחזור לטלוויזיה אפיזודית יותר, זו לא הסיבה היחידה לדעתיהמכשפהצריך לאמץ את האיפוס הקרוב שלו כהזדמנות להחליף הילוך. ההצגה עצמה הרבה יותר מהנה ומהנה כשהיא עושה זאת: Revisitהבכורה הנהדרת של העונה השנייהאו פרק ציד הדרקונים "Rare Species" מהעונה הראשונה. יזכירו לכם שבתור טלוויזיה אפיזודית לצוד מפלצות,המכשפהטוב יותר לטבול אותך בעולם שלה בכך שג'רלט יוצר בו אינטראקציה עם אנשים שהיו זקוקים לעזרתו.
זה גם אפשר לקאוויל, אחת החוזקות הגדולות ביותר של התוכנית, פשוט לעשות את שלו, לגנוח, לנהום (או להתאמץ או בציניות), ולהשתמש בעבודה הרבה שהושקעה במשחק החרב שלו כדי לפרוץ את דרכו דרך קונפליקטים בנחישות (ובדרך כלל מגע של רוגז). זה גם נתן לצוות ההפקה המיומן לעצב גולים מפחידים ומרגשים (שאחר כך ייחתכו לחתיכות).
צילום: Jay Maidment/Netflix
והכי חשוב, המבנה האפיזודי אפשרהמכשפהכדי להימנע ממה שהפך לחולשתו הגדולה:הידע הבלתי חדיר. לא קראתי את הספרים (משהו שאני מהמר שיש לי במשותף עם הרבה מהקהל של נטפליקס), והתוכנית לא נתנה לי שום סיבה לדאוג מהקונפליקטים הפוליטיים הגדולים יותר שקורים בעולם שלהמכשפה. הדמויות המזימות והבריתות המשתנות הןמצויר דק ככל האפשר- לכאורה בניסיון להגביל את החשיפה, אך במקום זאת לתת לצופים שום דבר להיאחז בו בהימור שלקונפליקט גדול יותר מעברהקשרים שלהם לג'רלט וסירי.
זה לא מספיק כדי לשאת את המשקל של סכסוך פוליטי ברמה עולמית - אבל זה יותר ממספיק כדי לעודד אותנו דרך איזשהו התקפה של מפלצות. אז בוא נעשה יותר מזה, כן? פחות וילגפורץ, יותר מבצרים מלאי נבלים. פחות קאהיר, יותר לפחד. פחות דייקסטרה, יותר פחדים...לצוד. אתה מבין את התמונה.
העונה הרביעית שלהמכשפהכבר הולך להיות איפוס לתוכנית. למה לא לבצע איפוס מוחלט ולהחזיר את להיט הפנטזיה הפריצה של נטפליקס לשורשים שלו כטלוויזיה אפיזודית?
