הבכורה של עונה 2 שלבית הדרקוןעושה חסד לצופים. במקום לעקוב אחר כמעט כל שרשור מה-סיום עונה 1, "בן לבן" עוסק בעיקר באחד: מותם המזעזע של לוצריס הצעיר והדרקון שלו אראקס בידיודוד איימונד. אולי זה מוזר לכנות את הפתיחה העגומה הזו "חביבה", אבל בכך התוכנית מסוגלת להוביל ברגשות, לא בסיפורים או בפוליטיקה, אם כי יש גם הרבה מזה. בעיקר, זה סיפור על כל אחד שהבין שהם התחילו במלחמה, וקצת התחרט על כך.
זאת למרותדְרָקוֹןרגעי הפתיחה של על החומה, מאות קילומטרים מ- King's Landing, שם מתרחש עיקר הפרק. בסצנה הראשונה הזו, ג'קייס "ג'ייס" ולאריון (הארי קולט) נפגש עם קרגן סטארק (טום טיילור) כדי לראות אילו אנשי משמר הלילה יצטרפו למטרתה של אמו רניירה במלחמת האזרחים הקרובה. קרגן מתרצה, אבל לא לפני שהרהר קצת על החומה ומטרתה. משמר הלילה בתוכנית זו אינה עבודה ללא מוצא, כפי שהיא נמצאת בהמשחקי הכס, אבל ייעוד אצילי, וחבריו זוכרים למה מיועדת החומה, לפחות באופן סמלי: שמירה על המוות עצמו, עם קו שאפילו דרקונים חוששים לחצות.
עם התקשרות חוזרת זו,בית הדרקוןמזכיר לצופים את המשימה שלה, וכיצד היא שונה ממנהמשחקי הכס: זו לא הצגה על איומים קיומיים. זהו סיפור מכיל יותר, על התלונות קטנות ולעתים קרובות קטנוניות, אי הבנות ושאיפות של קבוצה קטנה של אנשים המודעים עד כאב למשקל ההיסטוריה, או נואשים להחליק את קשריה.
לשם כך, "בן בשביל בן" עוסק בשחקנים הרבים ב-King's Landing ומעבר לכך, שמתלבטים ברפיון על איך למנוע מלחמה גלויה, או להתנשא עליה. אאגון הצעיר, המלך החדש, רוצה להיות שליט אדיב ונדיב, אך נבדק על ידי ידו, אוטו הייטאואר, שמזכיר לו שכל מילה שלו מהווה תקדים. אחיו איימונד יודע ששום רצון טוב שהמלך הצעיר לא מסוגל להביא לא ירתיע את אלה שתומכים בתביעתה של ריינירה לכס המלכות, ומשתוקק לפעולה. ריינירה עצמה נסוגה בצער, מחפשת את שרידיהם של בנה והדרקון שלו, בעוד אלו שבמעגל שלה - כמו בעלה/דודה, דיימון - מסתובבים בקוצר רוח בחדריהם, להוטים להצהיר על צדקת מטרתם בפני תושבי העם. תְחוּם.
אבל קנה מידה הוא לא הדרך היחידהבית הדרקוןמבדיל את עצמו מקודמו. מה שהופך אותה לסדרת ספין-אוף מרתקת כל כך הוא חומר המקור שלה, והאופן שבו מנהלי המופעים שלה בחרו להתאים אותו.אש ודםאינו רומן; זהו תיאור היסטורי ביקום, הכולל נקודות מבט שונות על אירועים מרכזיים. ראנר ראיין קונדל ובית הדרקוןצוות הכותבים של מרטין החליט למנף את ההיבט הזה של עבודתו של מרטיןמקור לאירוניה דרמטית. כְּמוֹמשחקי הכסושיר של קרח ואש השתמשו בריחוק ובזמן המפרידים בין דמויות כדי להנדס קשתות טרגיות,בית הדרקוןמוצא רגעים של חוסר דיוק או כאוס כדי להישען על פגמי אופי ולהכניס אי ודאות. תעשה שתי דמויותלְמַעֲשֶׂהלהבין אחד את השני? למה שיעשו? למה שלא יעשו זאת?
המערכה האחרונה של "בן לבן" תלויהברגע כזה של חוסר ודאות, כשדיימון (מאט סמית'), שלא מוכן לתת למותו של לוקריס להישאר ללא מענה, שוכר לוכד עכברים כדי להתנקש בחייו של איימונד במיטתו. אבל הוא רשלני, יהיר, פשוט מעוניין לשלם חוב דם, והוראותיו הקצרות משקפות זאת. מישהו אחר מת כתוצאה מכך, ומהלך ההיסטוריה משתנה שוב.
הכל כל כך אנושי, אזקַטנוּנִי, הפסקות השיפוט או מעשים חסרי מחשבה שמעבירים את הילוך הכוח וסוחפים אינספור חיים בעקבותיהם.בית הדרקוןמרגיש בנוי להרהר על הרגעים האלה, להשאיר את הצופה תוהה מרה עד כמה דברים פשוט יכלו ללכת בדרך אחרת, אם לא טובה יותר.משחקי הכס, בעיבודו לעבודה לא גמורה ובסדרי עדיפויות גדולים יותר בסיפור, רק לעתים נדירות הרגיש את זה מלמעלה למטה שמזכיר את הטרגדיה היוונית. אבל בבית הדרקון, הגורל עצמו אורב במסדרונות King's Landing. כס הברזל יחליד. אנשים יעשו בחירות איומות שיקרעו את חייהם של אנשים חפים מפשע. אבל אנחנו גם נראה, בבהירות איומה, את אותם רגעים אותם אנשים כמעט בחרו אחרת.
